בית משפט השלום בעכו דחה תביעת חוב שהגישה חברת ניכיון שיקים נגד חברה למוצרי גבס, לאחר שנקבע כי התובעת לא הוכיחה את אותנטיות החתימה והחותמת שליד מחיקת ההגבלה "למוטב בלבד" על גבי השטרות. החלטת הרשמת הבכירה לינא בולוס עואד מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט.
בית משפט השלום בעכו דחה (ב-9 בנובמבר 2025) תביעה כספית שהגישה חברת ניכיון השיקים יונט קרדיט שירותים פיננסיים בע"מ (התובעת) נגד פריימד בוקס בע"מ (הנתבעת) בסך כולל של 40 אלף ש"ח. הליבת המחלוקת נסובה סביב שני שיקים שנמסרו במקור על ידי הנתבעת לחברה שלישית, ר.מ.פ ראמי מורה פרוייקטים בע"מ (צד ג'), ונוכו לאחר מכן על ידי יונט קרדיט.
הטענות: שיקים לא סחירים ומחיקה חשודה
התביעה עסקה בשיקים שמספרם 10319 ו-10320, שכל אחד מהם עמד על סך 20,000 ש"ח. יונט קרדיט טענה כי קיבלה את השיקים מצד ג' לניכיון, נתנה תמורה בעדם, והשיקים נדחו על ידי הבנק.
הנתבעת, המנהלת עסק בתחום מוצרי הגבס, טענה מנגד כי מסרה את השיקים לצד ג' בגין פעילות עסקית ביניהם, אך צד ג' הפר את התחייבויותיו ולכן לא היה זכאי להיפרע מהם. הטענה המרכזית של פריימד בוקס הייתה כי השיקים סומנו במפורש בהגבלה "למוטב בלבד" – סימון ההופך אותם לבלתי סחירים ולא ניתנים להעברה. לטענתה, מישהו דאג "למחוק שלא כדין את ההגבלה 'למוטב בלבד' ואף הוסיף חותמת שאינה חותמתה של הנתבעת בצירוף חתימה שאף היא אינה של הנתבעת או מי מטעמה". בעקבות גילוי פעולות הזיוף, הגישה הנתבעת תלונה במשטרה.
מטעם הנתבעת העידה בעלת המניות ומורשית החתימה היחידה בחברה, אסתר אביטל, אשר חזרה על הטענות בדבר זיוף חתימות וחותמות ומחיקת הכיתוב "למוטב בלבד". בנוסף, הנתבעת הציגה חוות דעת גרפולוגית ראשונית, אשר קבעה כי החתימות שבמחלוקת "לא נכתבו/נחתמו על ידי האדם שחתם את 'החתימות להשוואה'".
מטעם יונט קרדיט העיד משה סאסי, שציין בתצהירו כי החברה קיבלה לניכיון שבע המחאות מהנתבעת בסך כולל של 200,000 ש"ח מצד ג', וכי ניתנה תמורה מלאה. סאסי טען כי בוצעו שיחות אישור תמורה מול אדם בשם אייל עדן (שהזדהה לעיתים כאייל ביטון), שלדבריו אישר את השיקים. סאסי הוסיף כי המחאה אחת מאותה סדרה (מספר 317) נפרעה כסדרה, ורק השיקים נשוא התביעה סורבו.
הכרעת הדין: נטל הוכחת האותנטיות
הרשמת הבכירה לינא בולוס עואד קבעה כי במקרה בו עלה חשד לזיוף – נטל השכנוע מוטל על התובעת להוכיח כי החתימה אותנטית ואינה מזויפת. ככל שיוכח זיוף החתימה והחותמת ליד מחיקת הכיתוב "למוטב בלבד", "לא תהיה התובעת זכאית לתבוע את הנתבעת בעילה שטרית" בהיעדר הסבה כדין, שכן פעולת הזיוף קוטעת את שרשרת החיוב השטרי.
הרשמת עואד קבעה כי פריימד בוקס "ביססה את טענת הזיוף ברמה הנדרשת", בהתבסס על עדותה של אסתר אביטל, ממנה עלה כי רק היא מורשית החתימה וכי מר אייל כלל לא היה מורשה חתימה. בית המשפט התרשם כי ניתן להבחין "בעין בלתי מזויינת כי החותמות על השטר אינן תואמות". בנוסף, אף שלא יוחס לחוות הדעת הגרפולוגית משקל מכריע בשל אופייה הראשוני, היא שימשה "כדי לחזק את טענת הנתבעת בעניין זיוף החתימה והחותמת במיוחד משלא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם התובעת".
הרשמת עואד מתחה ביקורת על יונט קרדיט שלא זימנה למתן עדות את דמויות המפתח שעמן ניהלה שיחות, ובכללן מר פרץ, מר זופי, מר אייל (עדן/ביטון), גב' טלי גנני ועו"ד אנה. היא קבעה כי הנתונים שעלו מתמלילי השיחות לא סיפקו הוכחה לכך שהחתימות ליד מחיקת ההגבלה "למוטב בלבד" הן חתימות של הנתבעת, ולא נמצא בהם "אישור מטעם מר אייל לסחירותם של השיקים והעברתם מצד ג' לגורמים נוספים".
בסיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי "לא עלה בידי התובעת להוכיח את אותנטיות החתימה והחותמת ליד מחיקת הכיתוב 'למוטב בלבד' על השטרות ועל כן אין התובעת זכאית להיפרע מהשיקים".
למעלה מן הצורך, קבעה הרשמת עואד, כי התביעה הייתה נדחית גם מכוח סעיף 64 לפקודת השטרות. זאת, מאחר שמחיקת הכיתוב "למוטב בלבד" והוספת חותמת וחתימה מהווים "שינוי מהותי בשטר" שהופך אותו מלא עביר לסחיר, ויונט קרדיט אינה נחשבת ל"אוחז כשורה" מאחר שהשינויים בשטר היו "נראים לעין".
הרשמת הבכירה לינא בולוס עואד הורתה ליונט קרדיט לשלם לפריימד בוקס הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח.
