בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שחייב את יובל אלון חברה לבנין בע"מ לשלם כ-5.52 מיליון שקלים ל-149 בעלי דירות במגדלי דוד, הממוקמים בשדרות אבא חושי בחיפה. ההחלטה, שניתנה על ידי השופטת רות רונן ב-26 בנובמבר 2025 בתיק ע"א 47471-11-25, קובעת כי ביצוע פסק הדין יעוכב עד למתן פסק דין בערעור, בכפוף להפקדת מלוא הסכום שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי בקופת בית המשפט תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה. מאחר שהבקשה התקבלה באופן חלקי, לא ניתן צו להוצאות.
ההליך בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק ת"א 18576-02-21, נוהל בפני השופט מאזן דאוד, ופסק הדין ניתן ב-25 בספטמבר 2025. בית המשפט קיבל את תביעת בעלי הדירות באופן חלקי, וקבע כי על החברה הקבלנית לשלם פיצויים בגין ליקויי בנייה חריפים שהתגלו ברכוש המשותף של הבניינים. בעלי הדירות טענו כי מיד לאחר מסירת הדירות, שנמסרו לפני למעלה מעשור, התגלו הליקויים, והחברה סירבה לתקנם למרות פניות חוזרות ונשנות. בין הליקויים שתועדו: שימוש בגרניט פורצלן במקום שיש אמיתי בלובי הכניסה, והעדר רצפת בטון מוחלק בחניונים כפי שהובטח במפרט המקורי. הדיירים טענו שהיזמית לא עמדה בהתחייבויותיה על פי המפרט שהוצג להם בעת רכישת הדירות, והחליפה חומרי בנייה איכותיים בחלופות זולות יותר.
בית המשפט המחוזי דחה את טענות הסף של החברה, בהן שיהוי קיצוני והיעדר יריבות, וקבע כי קמה אחריות מכוח חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973. עוד נקבע כי החברה איבדה את זכותה לבצע את התיקונים בעצמה, לאור התנהלותה שיצרה חוסר אמון אצל בעלי הדירות. ההחלטה לשלול מהיזמית את אפשרות התיקון העצמי התבססה על התנהלותה כלפי הדיירים. השופט דאוד קבע בפסק הדין: "הוכח שהתובעים פנו לנתבעת בטרם פנו להליכים המשפטיים וזכו להתעלמות מצידה או ליחס מזלזל כאשר היא התייחסה אליהם". בית המשפט סירב גם לטענה לפסוק פיצוי חלקי שישקף את חלקם היחסי של התובעים ברכוש המשותף, וקבע כי הפיצוי נועד לתקן את הליקויים לטובת כלל בעלי הדירות, לרבות אלה שאינם צד להליך. בנימוקיו לפסק הדין, אימץ השופט את חוות הדעת של המומחים שמינה בית המשפט, שהצביעו על ליקויים שעלות תיקונם נאמדת במיליוני שקלים. השופט הדגיש את חומרת הליקויים ואת השפעתם על איכות חיי הדיירים, וקבע: "מדובר על ליקויים חמורים שהשפעתם על חיי הדיירים הינה משמעותית מאוד".
גובה הפיצוי נקבע לאחר בחינת חוות דעת מומחים שמונו על ידי בית המשפט, כולל השלמות שנדרשו בהתאם לחוות הדעת, והתייחסות לנזק הלא ממוני. בחוות דעת שהוגשו לבית המשפט, הצביעו המומחים על עלות תיקון של כ-1.65 מיליון שקל עבור הליקויים הבסיסיים. נוסף על כך נקבע פיצוי של 278 אלף שקל עבור קרצוף שטחי החניון, 592 אלף שקל בגין ההפרש במחיר חומרי החיפוי שהוחלפו, ותוספת של כ-113 אלף שקל עבור עלות תיקונים נוספים. חוות דעת מומחה שמינה בית המשפט העמידה את עלות תיקון כלל ליקויי הבנייה על סכום של 2.35 מיליון שקל. מעבר לעלויות התיקון, חייב בית המשפט את היזמית להחזיר לדיירים כ-264 אלף שקל עבור תיקונים שביצעו בעצמם ברכוש המשותף בניסיון להתמודד עם הבעיות. בנוסף, נפסק פיצוי של כ-148 אלף שקל עבור עוגמת נפש – אלף שקל לכל אחד מ-148 הדיירים שנפגעו מהמצב. לסיכום, חויבה היזמית לשלם לדיירים סכום כולל של כ-5.4 מיליון שקל עבור תיקון הליקויים והפיצוי בגין עוגמת הנפש. מעבר לכך, נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 120 אלף שקל, כך שהפיצוי הכולל הסתכם בכ-5.52 מיליון שקל. הסכום הכולל כלל גם החזר הוצאות בגין תשלום שכר טרחת מומחים ותשלום האגרה.
בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, טענה החברה כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא אפשר לה לבצע את התיקונים בעצמה, בפרט כאשר חלק מהליקויים כלל לא הובא לידיעתה עובר לניהול ההליך המשפטי. עוד נטען כי בית המשפט לא דן בטענה לפיה הליקויים התגלו לאחר התקופות הנקובות בחוק המכר וכי לא ניתנה לגביהם הודעה מתאימה. ביחס לפיצוי שנפסק, טוענת החברה כי בית המשפט אימץ את חוות דעתם של המומחים שמונו מטעמו ללא הפעלת שיקול דעת ובלא התייחסות לטענות שהועלו נגדן. עוד נטען כי יש לפסוק לכל היותר פיצוי חלקי בהתאם לחלקם היחסי של המשיבים ברכוש המשותף. לצד זאת, החברה חוזרת על טענות הסף של שיהוי והיעדר יריבות, וכן טוענת כי פסק הדין לוקה בהיעדר הנמקה.
במקביל לערעור, הגישה החברה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בה נטען כי סיכויי הערעור גבוהים בהתבסס על נימוקי הערעור. בכל הנוגע למאזן הנוחות, טענה החברה כי אם יבוצע פסק הדין, קיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, משום שמדובר בפיצוי בסכום גבוה מאוד שיתחלק בין 148 אנשים פרטיים. משכך, אם הערעור יתקבל יהיה קושי בהשבת הכספים ששולמו. מעבר לכך, לטענת החברה לא ניתן יהיה לגבות את הכספים מהמשיבים שכן הכספים עתידים לשמש לתיקון הליקויים, וזאת למרות שהערעור נסב בין היתר על טענת החברה לפיה היה על בית המשפט המחוזי לאפשר לה לתקן את הליקויים בעצמה. משכך, העברת הכספים למשיבים לצורך תיקון הליקויים יהפוך את הערעור לתיאורטי. עוד צוין כי החברה היא "סולבנטית, פעילה בעלת שם ומוניטין".
בתגובה לבקשה, טענו בעלי הדירות כי הם אנשים אמידים אשר רכשו מהחברה דירות יוקרה ומחזיקים ברכוש רב, ולכן אין חשש כי לא יוכלו להשיב את הפיצוי אם הערעור יתקבל, והחברה לא הוכיחה אחרת. הם הדגישו כי על אף שהסכום הפסוק הכולל הוא גבוה, חלוקתו בין כלל המשיבים מביאה לסכום של 40,000 ש"ח לכל דירה – סכום שאין מניעה לגבות בחזרה. ביחס לסיכויי הערעור, טענו בעלי הדירות כי הם אינם גבוהים, וסמכו את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הדגשה כי מדובר בקביעות עובדתיות שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן. עוד נטען כי ניתנה לחברה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים כפי שעולה ממאות פניות שבוצעו אליה עובר להגשת ההליך המשפטי. בכל הנוגע לתקופות הקבועות בחוק המכר, נטען כי הליקויים התגלו בתוך התקופות הרלוונטיות בחוק, וממילא התביעה מתבססת גם על דיני הנזיקין ודיני החוזים. עוד נטען כי אין מקום לפסוק פיצוי חלקי משום שמטרת הפיצוי שנפסק היא לתקן את הליקויים שהתגלו ברכוש המשותף באופן שישמש את כלל בעלי הדירות, ובכלל זה אלה שאינם צד להליך.
בהחלטתה, קבעה השופטת רונן כי נקודת המוצא היא כי אין בעצם הגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין, על פי תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. על המבקש להוכיח כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כאשר בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", והבכורה ניתנת לשיקול בדבר מאזן הנוחות. במסגרת מאזן הנוחות, נדרש המבקש להראות שאם תידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך או ייווצר קושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו. ככלל, בפסקי דין שעניינם חיוב כספי, בית המשפט אינו נוטה לעכב את ביצוע פסק הדין, בהתבסס על ההנחה כי תשלום כספי אינו מייצר נזק בלתי הפיך. עם זאת, יש חריגים בנסיבות הקשורות במבקש או במשיב. במקרה זה, למרות שהסכום הכולל גבוה, חלוקתו מביאה לסכום סביר לכל דירה, אך הקושי נובע מריבוי המשיבים – 148 אנשים פרטיים – שיצריך הליכי השבה נפרדים מול כל אחד אם הערעור יתקבל. שיקול נוסף הוא ייעוד הכספים לתיקון הליקויים, מה שעשוי לייתר חלק מהערעור. מנגד, קיימים ליקויים בבניינים, והאחריות מוטלת על החברה, ומרגע שניתן פסק דין משתנה נקודת האיזון לטובת הזוכה. החברה לא טענה לקושי תזרימי, והדגישה סולבנטיותה, ולכן הורתה השופטת על הפקדת הסכום בקופה להבטחת התשלום אם הערעור יידחה. לגבי סיכויי הערעור, קבעה השופטת כי אין הכרח להידרש בפירוט, ודי בכך שהערעור אינו סרק ועומד ברף המינימלי המצדיק עיכוב ביצוע.
החברה מיוצגת על ידי דורון אריאל וענת כהן, ובעלי הדירות על ידי רם אורן.
המשיבים בתיק, 149 בעלי הדירות, כוללים את: שושנה באום, אירית זומר, הילל מנור, אלה לוי, רוני לוי, דוד שוולב, רחל כרמלי, יוסף כרמלי, אנדרה אטס, טובה ליבמן, ברוך ליבמן, יואב גינזבורג, יהודית ישראל, עדה צ'פובצקי, גאנדי צ'פובצקי, זהבה בוכבינדר, נתן בוכבינדר, איתן ארנפרוינד, חסיה ארנפרוינד, אהרון שוויצר, נחמה שוויצר, דורון יוסף, רונית יוסף, חיים ישראל, גדעון לוי, חוה לוי, אהוד חזקיה, כרמית שפיגל, אריק דימונד, קרולינה דימונד, משה גרינברג, אביבה גרינברג, איתן יוסינגר, דניאל יוסינגר, פאול פרידמן, מורין רוזין, דן נחום, אסף רוזנבלט, דנה רוזנבלט, אילנה פסקל, יקותיאל יצחקי, שלומית יצחקי, שמואל שובל, אימי שובל, אילן סטרולוביץ, יעל פרידמן, חן שפירא, אלי שטיינר, חנה שטיינר, טל אידלמן, דליה רוקר, אורנה רוזנצויג, סיני אברון, אנטונינה אברון, ליאור אוגניץ, קרן אוגניץ, דפנה יהודאי, רמי פינצ'ובר, שלמה יהודאי, סוזאנה דוד, דוד סומר, לידז'י מטילדה, אריה גונן, רחל וינשטיין, ניסים אושאדי, ורדה אושאדי, דורון דוד, חגית דוד, אביבה פרייפלד, שמעון פרייפלד, מלכה נצר, מאי סמיר, ג'אן סוסטיאל, שלמה פרידמן, עליזה סוסטיאל, דוד סלע, חנה סלע, יניב מאייר, אליזה מאייר, תמר שובל, אברהם שובל, פרחה אדטו, מרדכי אדטו, רות וולר, אורית פרידמן, תנחום וולר, סיגל גולן, שי גולן, מרים רביב, דוד רביב, גילה קלקשטיין, אריה קלקשטיין, רחל זילברג, יוסף זילברג, דורית חסלר, מוטי מרגלית, יוסף חסלר, סילבה שמעוני, אילן שמעוני, אסתר אהרוני, אברהם קוזין, פנינה קוזין, יוסף דינרשטין, הלנה דינרשטיין, יעקב זהר, עליזה זוהר, חווה מרגלית, אדלה פרלשטיין, יצחק פרלשטיין, ניסים צדוק, נתן לנדה, יואב גינזבורג, שאדי ג'השין, לובנה ג'השין, שרה צפריר, אורי צפריר, יורם ארבל, מאיר שוורץ, אסתר ארבל, רות פרנקל, אריה פרנקל, ליהי פרבשטיין, גל זלצמן, חנה רובינשטיין, מורדכי הוד, רות אלון, ליעד סגל, מירי בר, שמחה שוורץ, גנאדי בר, שלומית כהנא, דיטה יעקובוביץ, אברהם יעקובוביץ, מרים כהן, תקווה יהב, מוטי כהן, סול שיטרית, דנה אייל, טל כהן, מנחם זומר, אביבה גולדנברג, מרק גולדנברג, פאני קביסה, ניסים קביסה, פבל קריוצקוב, דניאל ישראל, בר ישראל, שולמית ישראל, שרה סולומון, אריה סלומון.
