אם ל-3 בנות השאירה צוואה מפורשת לטובת שתי בנותיה, אך בניגוד לצוואה, הבת הנוספת זכתה למחצית מכספי הירושה
תחילתו של הסיפור בשנת 2013, אז כתבה המנוחה את צוואתה הראשונה, לפיה היא מורישה את כל רכושה לבת הבכורה. בצוואתה הבהירה המנוחה כי מעשיה נובעים מתוך הוכרת תודה על הטיפול החם והמסור לו זכתה מצידה של הבת הבכורה ובני משפחתה. אלא שסיפור הירושה קיבל תפנית משמעותית כשלוש שנים לאחר מכן. בעקבות מחלה קשה וחשוכת מרפא החליטה המנוחה כי ברצונה לחדש את הקשר עם שתי בנותיה הנוספות.
לצד חידוש הקשר דאגה המנוחה להעביר לכל אחת משתי בנותיה 250 אלף ש"ח (חצי מיליון סך הכל) ובנוסף, דאגה המנוחה לשנות את צוואתה לטובתן של שתי האחיות תוך כדי ציון, במסגרת הצוואה החדשה, כי ברצונה לדאוג לעתידם הכלכלי של שתי בנותיה, מאחר והבת הבכורה קיבלה כספים רבים עוד בחייה, זאת לצד מתנות שוות ערך רב לבני משפחתה.
אלא שעל אף העובדה כי בידי התובעות הייתה לכאורה מוחזקת צוואה כשרה ומפורשת, לפיה רכושה של המנוחה (כ-1.2 מיליון ש"ח) יתחלק בין שתיהן בלבד, פרט נוסף ומשמעותי הצליח להפוך את התמונה. מסתבר שחודש בלבד לפני מותה רשמה המנוחה את הבת הבכורה, כשותפה וכבעלים נוספים בחשבון הבנק שלה, בו כאמור היו מצויים מיליוני שקלים.
לאחר מות אמן, הגישו שתי האחיות הזכאיות לירושה, תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו כל הכספים המצויים בחשבון הבנק של המנוחה, שייכים להן ואמורים להתחלק בין שתיהן בלבד, כך על פי הצוואה הנוכחית.
בנוסף, טענו האחיות במסגרת כתב תביעתן, שלל טענות ביחס לחוסר יכולתה הקוגנטיבית של המנוחה להביע את רצונה ולהבין את תוצאות מעשיה וכי הנתבעת דאגה להחתימה על המסמכים, מבלי שהמנוחה הבינה את המשמעות לכך. לחילופין טענו התובעות, כי ביצוע הרישום של אחותן כבעלים בחשבון בוצע על ידי המנוחה אך ורק לשם העזרה בניהול החשבון, מבלי כוונה להקנות לה זכות בעלות בכספים.
בכתב ההגנה שהוגש מטעמה של הנתבעת באמצעות עורכי הדין שמשון דוידי ועוז עזריה היא הכחישה את הטענות המיוחסות לה והציגה את גרסתה. לצורך ביסוס הטענות השיגו עורכי דינה שמשון דוידי ועוז עזריה חומר ראיות רגיש ומשמעותי שהביא בסופו של יום לניצחון בתיק. אחת הראיות הייתה חוות דעת רפואית ששללה את טענות התובעות לעניין היעדר יכולתה הקוגנטיבית של המנוחה.
עוד הוסיפו עורכי הדין שמשון דוידי ועוז עזריה, כי אחיותיה של הנתבעת ניסו בכל דרך אפשרית לשנות את רצונה של המנוחה וכי הן רק חמדו בכספה.
בפסק הדין שניתן קבעה כב' השופטת, כי דין התביעה להידחות על הסף, תוך כדי חיוב התובעות בסך של 40,000 ₪ לטובת הנתבעת, זאת לצד הכרעה כי הנתבעת זכאית למחצית מהכספים אשר היו קיימים בחשבון הבנק.
כב' השופטת אף מצאה לנכון למתוח ביקורת חריפה על התובעות, זאת על רקע הסתירות שהתגלו במהלך עדותן בחקירתן, על ידי עורכי הדין שמשון דוידי ועוז עזריה והוסיפה כי: ״טוב היו עושות התובעות לו תביעה זו לא הייתה באה לעולם״.
מעורכי הדין שמשון דוידי ועוז עזריה שייצגו את הבת שלא הופיעה בצוואת אמה נמסר בתגובה לפסק הדין: "שמחים שהצדק יצא לאור ורצונה האחרון של המנוחה התגשם".
