כבאים ניסרו סורגים, פרצו לדירה, חיפשו דליפת גז, גם בארונות הבגדים, "הפכו את המקום" והותירו אותו פרוץ כשבוע – ובבית כלל אין חיבור לגז

לוחמי האש בחיפה פרצו לדירה ברחוב יוסף בגלל "חשש ממשי לפיצוץ", הפכו את הבית ואף חיפשו בתוך ארונות הבגדים. הפרט הקטן שנעלם מעיניהם: בדירה אין כיריים, אין צנרת ואין בלוני גז. השופט קבע: "הנזק נגרם עקב זיהוי שגוי", והמדינה תשלם פיצוי

במרץ האחרון הוזעקו כוחות כיבוי והצלה לרחוב יוסף 29 בחיפה בעקבות דיווח על ריח חריף של גז בבניין. הפעולה הייתה מהירה ונחרצת: הדיירים פונו, החשמל נותק, ולוחמי האש החליטו לפרוץ לאחת הדירות בקומה הראשונה כדי למנוע אסון. הם ניסרו את הסורגים, נכנסו פנימה והחלו בסריקות נרחבות. אלא שהמבצע ההרואי הסתיים במבוכה, כאשר התברר פרט אחד מהותי: הדירה אליה פרצו כלל אינה מחוברת לגז.

o מחפשים טכנאי גז שלא מנסר סורגים? מגוון טכנאי גז בחיפה במדד 2025 >>

פסק דין שניתן השבוע בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה חושף את שרשרת האירועים האבסורדית. בעלת הדירה, שתבעה את המדינה ואת שירותי הכבאות, נאלצה להוכיח בבית המשפט את המובן מאליו – אין בדירה תשתית גז, אין בה תנור גז, ולמעשה, אין שום סיבה טכנית שהדירה שלה תהיה מקור הדליפה.

חיפושי גז בתוך ארונות הבגדים בכתב ההגנה ניסתה המדינה להצדיק את הפריצה וטענה כי מקור הדליפה היה "מיכל גז השייך לתובעת, כאשר הצנרת עוברת בדירתה". נציגי הכיבוי אף טענו כי בדיקות הניטור הצביעו על ריכוז גז בדירה. אולם כאשר נדרשו להציג ראיות לקיומו של אותו מיכל גז מסתורי או תשתית כלשהי בתוך הבית – הם נותרו ללא מענה.

בעלת הדירה תיארה בפני בית המשפט כיצד הכבאים לא הסתפקו בפריצה, אלא ביצעו חיפוש בחפציה האישיים. לטענתה, ארונות בגדים נפתחו ותכולתם פוזרה על המיטה. המדינה הסבירה בתגובה כי מדובר היה ב"סריקה לאיתור צנרת או ברז גז חבוי". הרשם הבכיר בנימין בן סימון לא התרשם מההסבר וקיבל את גרסת התובעת לפיה לא הוצג "תנור גז או תשתית גז בתוך הדירה עצמה".

"המסקנה היא כי ככל הנראה נגרם הנזק עקב זיהוי שגוי של מקור הדליפה", קבע השופט בפסק הדין, לאחר שהשתכנע כי הדירה נקייה לחלוטין מתשתית גז כלשהי.

"חכמה בדיעבד" או רשלנות בזמן אמת? חומרת המקרה מתחדדת לנוכח יומן המבצעים של האירוע. מהרישומים עולה כי מדדי הגז בבניין החלו לרדת עוד לפני שבוצעה הפריצה בפועל. בשעה 21:52, לאחר שנסגרו בלוני גז חיצוניים (שאינם קשורים לדירה המדוברת), הערכים ירדו לרמה שאינה מסוכנת. למרות זאת, שש דקות לאחר מכן, הוחלט לנסר את הסורגים ולפרוץ לדירה נטולת הגז.

השופט בן סימון ציין כי "קיים פער בין טענת הסכנה המידית לבין התיעוד בזמן אמת", והוסיף כי אם סגירת הברזים החיצוניים הורידה את המדדים, ייתכן שניתן היה לוותר על הפריצה האלימה לדירה שכלל אינה צורכת גז.

הדירה הופקרה ללא סורגים כאילו לא די בפריצה המיותרת, התברר כי לאחר שהכוחות הבינו שאין סכנה (וגם לא גז) בדירה, הם עזבו את המקום והותירו אותה פרוצה, ללא סורגים ועם חלונות פתוחים לרווחה. בעלת הדירה גילתה את הנזק באקראי רק כעבור חמישה ימים.

המדינה טענה כי הדירה נראתה "נטושה" או "בשיפוצים", אך בעלת הנכס הציגה תמונות של דירה מרוהטת, נקייה ומטופחת. השופט מתח ביקורת על הפקרת הנכס וקבע: "גם אם הפריצה עצמה הייתה מוצדקת, חובת הזהירות מחייבת שלא להפקיר נכס פרוץ בקומת קרקע".

בסופו של יום, למרות המחדל הכפול – הן בזיהוי השגוי של מקור הגז בדירה שאין בה גז, והן בהפקרת הנכס – הפיצוי שנפסק היה נמוך ועמד על 1,500 שקלים בלבד, בעיקר משום שבעלת הדירה לא הציגה קבלות על תיקון הנזקים. המדינה חויבה גם בהוצאות משפט בסך 200 שקלים.