היא אחראית מדי שנה לכ-1.5 מיליון מקרי מוות בעולם. בארץ מאובחנים חולים חדשים בכל שנה. לפני שנים רבות היא זכתה בכינוי "המחלה הרומנטית", מאחר שאמנים רבים חלו בה, אך בל נטעה: אין כל קשר בין המחלה לרומנטיקה. מדובר במחלה מידבקת, שלצערנו מסרבת לעבור מן העולם. ד"ר עלי ח'טיב, מומחה ברפואה פנימית במכבי שירותי בריאות, מחוז צפון, מסביר על המחלה, דרכי האבחון והטיפול
שחפת היא מחלה זיהומית מידבקת הנגרמת מחיידק שנקרא מיקובקטריום טוברקולוזיס (Mycobacterium tuberculosis), שביכולתו להתפשט בגוף דרך בלוטות הלימפה וזרם הדם. במרבית המקרים ניתן למצוא את החיידק בריאות, אולם המחלה פוגעת גם במוח, בכליות ובעמוד השדרה. לרוב, בני האדם אשר נחשפים לחיידק לא יפתחו תסמיני מחלה לעולם, היות שהחיידק יכול לחיות בצורה רדומה בגוף למשך זמן ארוך. במצב בו המערכת החיסונית נחלשת, חיידק השחפת יכול להתעורר, להיות פעיל ולהוות בעיה.
היות שהחיידק, שגורם להתפרצותה של מחלת השחפת נישא באוויר, כך גם המחלה יכולה להיות מחלה מידבקת ביותר. עם זאת, אין זה אומר שנוכל להידבק בשחפת כתוצאה ממפגש אקראי עם אדם הנגוע במחלה. כדי לחלות בשחפת, אנחנו אמורים להיות חשופים לחיידק על בסיס קבוע או לשהות בזמן ממושך לצד באדם בנגוע, שהמחלה נמצאת אצלו בצורתה הפעילה.
איך נדבקים בשחפת?
שחפת מועברת כאשר אדם בא במגע עם טיפות זעירות שנפלטות מהריאות או מדרכי הנשימה של אדם שנדבק. זה יכול לקרות במספר דרכים, כמו שיעול, עיטוש, נגינה בכלי נשיפה וגם בשירה, ולעיתים רחוקות אף בדיבור עצמו. הסיכון להידבקות בשחפת תלוי מאוד בעומס החיידקי וכן ביעילות התפקודית של מערכת החיסון של אותו אדם שנחשף לאותם חיידקים. בדרך כלל, ההידבקות תתרחש אם בטיפות הנפלטות מדרכי הנשימה של החולה יש יותר חיידקים, וככל שנשהה יותר בסביבה של אדם הנגוע, כך יעלה הסיכוי להידבקות.
התסמינים
חום, כאב ראש, חוסר תיאבון, ירידה במשקל, כאב בחזה, חולשה או עייפות, תחושת קור והזעות לילה, צמרמורות, שיעול קשה שנמשך יותר משבועיים, שיעול המלווה בפליטות דם או כיח, התנפחות בלוטת הלימפה, זיהום בחוליות של עמוד השדרה.
מי נמצא בסיכון לחלות?
חשוב לציין כי המחלה נדירה בישראל. אמנם לא ניתן למנוע באופן מלא את הסיכון להידבק בשחפת, זאת מכיוון שהחיידקים של השחפת מופרשים על ידי החולה לאוויר. ברוב במקרים לא כל אדם שנדבק בשחפת, יפתח מחלת שחפת. הסיכון לפתח מחלת שחפת הוא גבוה ביותר במהלך השנים הראשונות לאחר ההדבקה בחיידקי שחפת, והוא יורד לאחר מכן.
המצבים הבאים מגדירים אנשים שהם בסיכון מוגבר לפתח מחלת שחפת:
מדוכאי חיסון (למשל נשאי HIV וחולי סרטן, חולים העוברים טיפול כימי או ביולוגי המדכא את מערכת החיסון), תינוקות וילדים עד גיל 4, הדבקה בשחפת בטווח של שנתיים אחרונות, מחלות כרוניות, נשים בהיריון תקין ללא מחלות רקע, אשר לא נמצאות בקבוצת הסיכון לפתח מחלה.
בדיקת שחפת
ישנם שני סוגים של בדיקות לזיהוי שחפת: בדיקה עורית ובדיקת דם. הגורם הרפואי הוא זה שייבחר באיזו בדיקה יש להשתמש בהתאמה. בישראל נהוג לבצע בדיקת זיהוי לשחפת באמצעות בדיקה עורית. הבדיקה מבוצעת על ידי הזרקת כמות קטנה של טוברקולין (חומר נוזלי) לעור באזור האמה. על אותו אדם שעבר בדיקה עורית לשחפת להגיע בטווח 72-48 שעות אל הגורם הרפואי לביקורת.
החיסון
כיום לא נהוג לחסן את כלל האוכלוסייה בחיסון נגד שחפת (BCG), אלא רק מספר קבוצות באוכלוסייה הנמצאות בסיכון יתר.
הטיפולים והתרופות
התרופות העיקריות המשמשות כיום לטיפול במחלה הן Ethambutol, Pyrazinamide Rifampin ו-Isoniazid. הטיפול בשחפת מבוסס על מיגור החיידק וכולל שימוש במספר סוגים שונים של אנטיביוטיקה. הטיפול עצמו אורך בין חצי שנה לתשעה חודשים, בהתאם לתרופות. על מנת לצלוח את הטיפול, ישנה חשיבות שהחיידק לא יפתח עמידות לתרופות. לכן משתמשים בו זמנית בשתי תרופות לפחות, לגבינן קיימת סבירות גבוהה שהחיידק יהיה רגיש להן. כשמדובר בשחפת עמידה, נעשה שימוש בזריקות שונות ואנטיביוטיקה למיניהן במשך חודשים ארוכים. במקרים שבהם החיידק עמיד לתרופות אלה, פונים לתרופות המשמשות כקו טיפול שני. קו הטיפול השני כולל מספר קבוצות כמו משפחת האמינוגליקוזידים, משפחת הקווינולינים ועוד.
הכותב הוא ד"ר עלי ח'טיב, פנימאי, מכבי שירותי בריאות, מחוז צפון
