שיקום רצפת האגן: יותר נשים בוחרות בטיפול שמחזיר שליטה ואיכות חיים

בשנים האחרונות מדווחות מרפאות הפיזיותרפיה של מכבי שירותי בריאות במחוז הצפון על עלייה ברורה במספר הנשים שפונות לטיפול בשיקום רצפת האגן. מה שהיה בעבר נושא מוצנע ומלווה במבוכה, הופך בהדרגה לחלק משיח פתוח ומקצועי יותר על בריאות האישה. נשים אחרי לידה, לפני לידה, לאחר ניתוחים גינקולוגיים וגם כאלה שלא עברו לידות כלל, מגיעות לקבל טיפול פיזיותרפי ייעודי במטרה להתמודד עם תסמינים שמפריעים לחיי היום יום – ולעיתים פוגעים באופן משמעותי בתחושת הביטחון ובאיכות החיים.

לימור אילוז, פיזיותרפיסטית מחוזית במכבי שירותי בריאות במחוז הצפון ומטפלת ברצפת האגן לנשים, גברים וילדים, מסבירה כי המגמה הזו משקפת שינוי עמוק: יותר מודעות, יותר ידע מקצועי זמין – ופחות נכונות "להסתדר" עם בעיות שניתנות לטיפול.

רצפת האגן – בסיס קטן, השפעה גדולה

רצפת האגן היא מערכת מורכבת של שרירים, רקמות ורצועות התומכת באיברי האגן: שלפוחית השתן, הרחם והנרתיק, המעי והרקטום. כאשר השרירים חלשים, מתוחים מדי או פועלים בלי תיאום נכון, עלולות להופיע תופעות כמו דליפת שתן בזמן שיעול, צחוק, ריצה או קפיצה, כאבים ביחסי מין, תחושת כובד או לחץ באגן, כאבי גב ואגן ללא ממצא ברור בצילומי הדמיה ואפילו צניחת איברים.

למרות השכיחות של התסמינים הללו, אילוז מדגישה שהם אינם "גזירת גורל" ואינם מצב שחייבים להשלים איתו. בשנים האחרונות פורסמו מחקרים קליניים, בהם גם מחקרים שפורסמו בשנת 2020 בכתב העת האירופי לאורולוגיה, שהצביעו על פיזיותרפיה לרצפת האגן כקו טיפול ראשון מומלץ במקרים של דליפת שתן וצניחת איברים, לפני שניגשים להתערבות ניתוחית. המסקנה העולה מן המחקר והניסיון הקליני היא שטיפול ממוקד יכול לשפר תפקוד ואיכות חיים בצורה משמעותית.

למה יותר נשים פונות לטיפול דווקא עכשיו?

לדברי אילוז, אפשר לזהות שלושה כיווני שינוי עיקריים שמסבירים את העלייה בפניות:

ראשית, המודעות השתנתה. מה שהיה בעבר נושא שממעטים לדבר עליו – דליפות, כאבים ביחסים אינטימיים, תחושת כובד באגן – עולה היום יותר בשיחות בין נשים, בקבוצות ברשתות החברתיות ובמפגשים עם אנשי מקצוע. נשים שומעות סיפורים דומים משל חברות או מקריאות ברשת ומבינות שהן לא לבד, ושקיים טיפול יעיל ומקצועי.

שנית, קיימת כיום תשתית מחקרית רחבה יותר שמחזיקה את עולם הטיפול. מחקרים קליניים מחזקים את העמדה שלפיה טיפול פיזיותרפי לרצפת האגן הוא אופציה ראשונה ומתוכננת היטב, ולא רק "עוד תרגילים" שמנסים בבית.

ושלישית, יש שינוי בתפיסת איכות החיים. נשים רבות יותר רואות בזכות להרגיש חזקות, נינוחות ובשליטה בגופן חלק טבעי מהחיים – לא מותרות. דליפת שתן, כאב ביחסי מין או תחושת עומס מתמשך באגן נתפסים פחות כמשהו "שחייבים לחיות איתו" ויותר כסימן לפנות לעזרה מקצועית.

איך נראה טיפול בשיקום רצפת האגן?

הטיפול הפיזיותרפי לרצפת האגן מתחיל בדרך כלל בשיחה מעמיקה, שבה המטפלת שומעת את סיפור החיים, ההריונות והלידות (אם היו), הרגלי התנועה, העבודה והספורט, דפוסי התרוקנות, שינה ומתח. לאחר מכן מתבצעת בדיקה עדינה שמטרתה להבין כיצד פועלים שרירי רצפת האגן – האם הם חלשים, האם קיימת דווקא מתיחות יתר, והאם אופן הנשימה יוצר לחץ נוסף כלפי מטה.

על בסיס הממצאים נבנית תכנית טיפול אישית, שיכולה לכלול בין היתר:

• תרגול ממוקד להפעלה נכונה של שרירי רצפת האגן
• למידת הרפיה ושחרור במקרים של כיווץ יתר
• תרגילי נשימה שמפחיתים עומס ומווסתים לחץ תוך בטני
• התאמת תנועתיות נכונה בפעולות יומיומיות כמו הרמה, שיעול, מאמץ גופני וספורט
• המלצות לפעילות גופנית מתאימה שלא מחמירה את התסמינים
• התייחסות להרגלי התרוקנות, תזונה, שתייה, שינה והתמודדות עם מתחים רגשיים
• במקרים של כאב ביחסים אינטימיים – שילוב עבודה עדינה עם מאמנים ותרגול הדרגתי
• במידת הצורך – שימוש בביופידבק, שמאפשר לראות בזמן אמת את פעילות השרירים ולדייק את התרגול

הטיפול מתקדם בהדרגה, לפי הקצב האישי, מתוך כוונה להימנע מכאב מיותר ולהעניק תחושת שליטה וביטחון לאורך התהליך.

למי הטיפול יכול להתאים?

שיקום רצפת האגן מתאים לנשים בכל גיל, גם ללא קשר ללידות. בין המצבים שבהם כדאי לשקול פנייה לפיזיותרפיסטית רצפת אגן ניתן למנות:

• דליפת שתן במהלך שיעול, צחוק, ריצה או קפיצה
• תחושת כובד, משיכה או לחץ באגן, בעיקר בסוף היום
• כאב ביחסי מין או בזמן החדרת טמפון
• תקופה לאחר לידה, גם אם לא נרשמה פגיעה ברורה
• שלב גיל המעבר, שבו מתרחשים שינויים הורמונליים במערכת האגן
• כאבי גב תחתון, ירכיים או אגן ללא ממצא ברור בבדיקות הדמיה

במקרים רבים נשים חיות שנים עם תסמינים כאלה מתוך מחשבה "שאין מה לעשות", ורק כשמגיעות לטיפול מגלות שקיים מענה מקצועי שיכול להקל ואף לשנות את התמונה.

מיתוסים שכדאי לשחרר

עולם שיקום רצפת האגן מלווה במספר תפיסות שגויות שחוזרות שוב ושוב בחדר הטיפולים:

אחת מהן היא ההנחה שדליפת שתן אחרי לידה היא מצב "טבעי" שיעבור לבד. אמנם דליפה שכיחה בשלבי הריון מתקדמים ובשבועות הראשונים אחרי הלידה, אבל כאשר היא נמשכת או פוגעת בשגרה – זה סימן שלגוף נדרש סיוע מקצועי.

מיתוס נוסף הוא ששרירי רצפת האגן תמיד "צריכים חיזוק". בפועל, יש נשים שהבעיה אצלן היא דווקא מתח יתר וכיווץ מתמשך. במקרה כזה, תרגול חיזוק ללא הדרכה עלול אפילו להחמיר תסמינים. קודם צריך ללמוד להרפות, לנשום נכון ולהפחית עומס.

מיתוס שלישי הוא שרק נשים שעברו לידה זקוקות לטיפול. גם נשים שלא ילדו מעולם עשויות לסבול מכאבים ביחסים, דליפות או תחושת עומס באגן, בעקבות יציבה, סוג פעילות גופנית, מתחים ואורח חיים.

גם האמירה שלצניחת איברים "אין פתרון מלבד ניתוח" אינה מדויקת בכל המקרים. יש מצבים שבהם תהליך שיקום מדורג מסוגל לשפר תפקוד, להפחית סימפטומים ולעצור החמרה.

ולבסוף, תרגול קיגל לבדו אינו ביטוח מלא. חלק מהנשים אינן מפעילות את השרירים הנכונים, ואחרות מבצעות את התרגול בתדירות או בעוצמה שאינה מתאימה להן. הפעלה של רצפת האגן היא רק חלק ממבט רחב יותר על הגוף ועל הסיפור שאיתו מגיעה כל אישה למפגש.

מה אפשר להתחיל לעשות כבר היום בבית?

גם בלי להגיע מיד לטיפול ניתן להתחיל בשינויים קטנים שמיטיבים עם רצפת האגן:

• לעצור לרגע ולהקשיב לנשימה, ולנסות להוביל את האוויר גם אל הבטן ולא רק אל החזה
• להימנע מהידוק מתמשך של שרירי הבטן לאורך כל היום, כדי לא להעמיס על האגן
• לשתות מים במנות קטנות לאורך היום, כדי להפחית סיכון לעצירות
• לשלב יותר תנועה יומיומית – הליכה, עליה במדרגות ותנועה פשוטה בבית
• להקפיד על שעות שינה מספקות ואיכותיות
• לזכור שכאב מתמשך באזור האגן, הגב או בזמן יחסים אינו מצב שחייבים להשלים איתו

אילוז מדגישה כי הגוף הנשי עובר שינויים בכל שלב בחיים – הריון, לידה, גיל המעבר ושינויים הורמונליים נוספים. שיקום רצפת האגן הוא הזדמנות לחזרה לקשר טוב יותר עם הגוף, לחיזוק תחושת השליטה וליצירת נינוחות באזור עדין ומשמעותי. זהו טיפול עדין ומכבד, שמותאם באופן אישי ומחזיר לנשים ביטחון, תפקוד ואיכות חיים. המסר המרכזי מבחינתה פשוט: יש פתרונות, יש למי לפנות, ואף אחת לא צריכה להתמודד עם זה לבד.