בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע לאחרונה בתיק חדלות פירעון פסק על פירוק מיידי של חברת נ.ע. פרו-ליס בע"מ. ההחלטה, שניתנה על ידי סגנית נשיא בית המשפט, השופטת בטינה טאובר, מגיעה לאחר חודשים של ניסיונות כושלים להציל את החברה, שהובילו לבסוף להתנגשות אינטרסים חריפה בין הנושים המבוטחים לבין הנאמן. הרקע להחלטה נעוץ בקושי של פרו-ליס להתאושש מקשיים כלכליים מתמשכים, שכללו בין היתר את השלכות משבר הקורונה, עליית הריבית, וירידה בהכנסות. הדו"ח שהגיש הנאמן, עו"ד רון כהנא, חשף תמונה עגומה של החברה, שהובילה בסופו של דבר את הנושים לטעון שהדרך היחידה למזער את הנזק היא פירוק החברה ומכירת הצי הקיים בהליכי כינוס נכסים.
מה קרה לפרו-ליס?
פרו-ליס, שהוקמה בשנת 2015 על ידי ינקו גריסריו ומנוהלת על ידיו ועל ידי בנו, יניב, עסקה בהשכרה וליסינג תפעולי ומימוני של רכבים. ב־18 ביולי 2025, לאחר תקופה ארוכה של קשיים כלכליים, הגישה החברה בקשה לעיכוב הליכים על מנת לנסות לגבש הסדר חוב. בבקשה, ששיקפה את עומק המשבר, נטען כי חובותיה נאמדים בכ-13.2 מיליון שקלים, מתוכם כ-10.5 מיליון שקלים לנושים מבוטחים כמו הבנקים הגדולים, בנק לאומי, בנק מרכנתיל, הבנק הבינלאומי ובנק מזרחי טפחות. מנגד, הרווח הנקי של החברה עמד על כ-400,000 שקלים בלבד.
לאחר דיון ראשוני, הוסכם לנהל את התיק כהליך שיקום, ועו"ד כהנא מונה לנאמן. אך ממצאי הדו"ח הראשוני שהגיש הנאמן היו מטרידים: במקום 254 רכבים שציינה החברה בבקשתה, בפועל נמצאו רק 111 רכבים. בנוסף, 23 רכבים מהם היו בבעלות חברת "דור & דניאל", חברה נוספת שהקימו בעלי המניות במהלך הקשיים. הנאמן גילה שהחברה לא ניהלה מאגר נתונים מסודר על צי הרכב, חלק מההסכמים עם לקוחות היו בעל פה, ואלו שהיו כתובים נוסחו באופן לא מקצועי. הממצא החמור ביותר היה שהפעלת החברה היא גרעונית באופן מובהק, גם עם תשלומי "הגנה הולמת" לנושים.
הצעות הרכישה וההתנגדות הגורפת
לאור הנתונים שהציג הנאמן, הוחלט להעמיד את החברה למכירה. שתי הצעות עיקריות הוגשו: האחת מחברת שגריר שירותי רכב בסך 4 מיליון שקלים בתשלום מיידי, והשנייה מחברת קול פוינט פא"י בסך 4.72 מיליון שקלים בפריסה לשנה. הנאמן סבר כי הצעת קול פוינט עדיפה בשל הסכום הגבוה יותר, אך במהלך הדיון בבית המשפט התרחשה דרמה: שגריר חזרה בה מהצעתה בשל התגובה של חברת דור & דניאל, שטענה כי אין לנאמן סמכות למכור את כלי הרכב שבבעלותה.
כך נותרה על השולחן רק הצעת קול פוינט, והנאמן ניסה לשפר אותה. קול פוינט הסכימה להעלות את הצעתה ל-5.2 מיליון שקלים ואף ל-5.3 מיליון שקלים, אך הנושים המבוטחים – הבנק הבינלאומי, בנק לאומי ואוטו קאש – התנגדו להצעה באופן גורף. לטענתם, הסכום נמוך משמעותית מהתמורה שהיו יכולים לקבל ממכירת הרכבים בהליך כינוס נכסים אינדיבידואלי. הם לחצו על בית המשפט להורות על פירוק החברה ומכירת הרכבים על ידי כונס נכסים, על מנת למקסם את התמורה.
הכרעת השופטת: הפירוק הוא בלתי נמנע
השופטת טאובר קיבלה את עמדת הנושים והכריעה לטובת פירוק החברה. בהחלטתה, היא הסתמכה על סעיף 248 לחוק חדלות פירעון, הקובע כי בעת מכירת נכס משועבד על ידי נאמן, יש לייחס משקל נכבד, אם לא מכריע, לעמדת הנושה המבוטח. במקרה זה, כלל הנושים המבוטחים טענו שההצעות שהוצעו נמוכות מהתמורה שהם יוכלו לגבות בעצמם.
השופטת קבעה כי מאחר שהמשך הפעלת החברה היא גרעונית ושיקומה אינו אפשרי, אין מנוס מלעבור להליכי פירוק. ההחלטה התקבלה גם לנוכח העובדה שלא הועלה כל נימוק לכך שהיעתרות לעמדת הנושים המבוטחים תפגע ביתר הנושים. לפיכך, השופטת הורתה על הפסקת פעילות החברה ופירוקה, תוך תקווה ש"אכן יעלה בידי הנושים המובטחים כטענתם להתגבר על זכויות של חוכרי הרכבים ולהיפרע בסכומים גבוהים מאלה עליהן עומדות הצעות המכר".
ההחלטה, שניתנה ללא נוכחות הצדדים, מציבה תקדים חשוב בכל הנוגע למכירת נכסים משועבדים במסגרת הליכי חדלות פירעון. היא מדגישה את חשיבות עמדת הנושים המבוטחים, ומבהירה כי בית המשפט לא יכפה מכירה של נכס בסכום שהם מתנגדים לו באופן גורף, במיוחד כאשר אין לכך יתרון מובהק לנושים אחרים. כעת, נותר לראות כיצד יפעלו הנושים המבוטחים כדי לממש את הרכבים ולמקסם את התמורה, והאם אכן יצליחו להשיג סכומים גבוהים יותר ממי שהציעו לרכוש את החברה בשלמותה.
