בית המשפט השלום בחיפה חייב את חברת שתית בע"מ, חברה יזמית הפועלת בתחום הנדל"ן, לשלם ליחידת החילוט של האפוטרופוס הכללי סך של 1.4 מליון שקלים בגין שתי המחאות שנתפסו במסגרת חקירה פלילית. פסק הדין, שניתן ביוני 2022 על ידי השופטת תמי לוי יטח, דוחה את טענות החברה לפיהן ההמחאות ניתנו כבטוחה בלבד ולא היה אמור לפרוע אותן.
התיק החל כאשר משטרת ישראל ניהלה חקירה רחבת היקף כנגד חברת שיא שי עד בע"מ ומנהליה, מר שרון עדקי ומר יגאל דוגה, בעבירות מרמה והלבנת הון. במהלך החקירה נתפסו אצל חברת שיא שי המחאות ומסמכים שונים, ביניהם שתי המחאות משוכות מחשבון חברת שתית – האחת על סך 525,000 שקלים והשנייה על סך 875,000 שקלים. בית המשפט המחוזי בירושלים הורה על הפקדת ההמחאות לקרן החילוט, והן חוללו.
רקע עסקי מורכב
עיון בפסק הדין מגלה סבך עסקי מורכב שעמד ברקע פרשת ההמחאות. במאי 2014 התקשרה חברת שיא שי בהסכם הלוואה במסגרתו הלוותה למר אלכס באראט וקבוצת חברות בשליטתו סכום של 2 מליון שקלים. על מנת להבטיח את החזר ההלוואה, נרשמה הערת אזהרה לטובת חברת שיא שי על חלק ממקרקעין של חברת באראט השקעות, הידועים כגוש 13697, חלקה 89 בשטח של כ-1,580 מטרים רבועים.
בסמוך לאחר קבלת ההלוואה נקלעה באראט למצוקה תזרימית והתברר כי אין לה יכולת לעמוד בתנאי ההלוואה. לפי עדותו של מנהל שתית, שלום שטרית, פנה אליו מר דוגה והציע כי חברתו תרכוש את הקרקע, ובדרך זו חברת שיא שי תוכל להשיב לידיה חלק מההלוואה. על פי הדיווח בפסק הדין, הוצג לפני שטרית מצג לפיו מדובר בקרקע שניתן לבנות עליה כ-30 יחידות דיור בבנייה מיידית.
בספטמבר 2014 חתמו הנתבעת וחברת באראט השקעות על הסכם במסגרתו מכרה באראט לשתית את המקרקעין בתמורה לסך של 1,650,000 שקלים בתוספת מע"מ. באותו יום העבירה שתית לחברת שיא שי שלוש המחאות בסך מצטבר של 1,908,060 שקלים. אחת ההמחאות, שהייתה על סך 1,421,000 שקלים, הועברה בהסבה מחברת באראט לטובת שיא שי לצורך כיסוי מרבית יתרת ההלוואה.
טענות סותרות
במרכז המחלוקת עמדה שאלת התמורה עבור ההמחאות. חברת שתית טענה כי סמוך לאחר חתימת הסכם המכר התברר שבניגוד למצגי באראט, הקרקע אינה זמינה באופן מיידי לבנייה, ולכן ביקשה לבטל את העסקה. לטענתה, חברת שיא שי החזירה לה ביום 28 באוקטובר 2014 סך של 1,400,000 שקלים, ובמקביל ולבקשת מר דוגה, שתית משכה שתי המחאות חדשות – ההמחאות נשוא התביעה – שנועדו לשמש כבטוחה בלבד עד שיתברר נושא זמינות הקרקע לבנייה.
באפריל 2015 מכרה שתית את הקרקע לחברת צים מגורי יוקרה בע"מ תמורת 1,660,000 שקלים. על פי הטענה, עם השלמת העסקה עם צים והעברת התמורה לחברת שיא שי, היה על שיא שי להחזיר את ההמחאות לשתית. אלא שבשלב זה ההמחאות כבר נתפסו במסגרת החקירה המשטרתית.
התובעת, יחידת החילוט, טענה מצדה כי חברת שתית התנהלה בדרכים של הסתרה והטעיה ביודעין, והציגה גרסאות סותרות בנוגע לעסקאות הקשורות בקרקע. לטענתה, לא רק שהעסקה לא בוטלה, אלא בהמשך הקרקע נמכרה על ידי שתית לחברת צים בעסקה נפרדת.
פסיקת בית המשפט
השופטת תמי לוי יטח קבעה כי חברת שתית לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח כשלון תמורה או כי ההמחאות נמסרו על תנאי. "לאחר שעיינתי בכלל המסמכים המצויים בתיק, התרשמתי ישירות מהעדים שהעידו בפניי ושקלתי כלל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל על כתפיה לסתירת החזקות שבדין," כתבה השופטת בפסק הדין.
השופטת ציינה כי העדויות של שטרית ודוגה לא הותירו רושם מהימן. "העדויות היו בלתי קוהרנטיות, מגמתיות ולעיתים אף חסרות כל הגיון פנימי ונעדרות כל התאמה למסמכים שהוצגו בהליך זה," נכתב בפסק הדין. בית המשפט קבע כי גרסת הנתבעת השתנתה והתפתחה עם התקדמות ההליכים, וכי השינויים בגרסה מכרסמים באמינותה.
על פי פסק הדין, כאשר ביקשה חברת שתית "להציל" את הקרקע מקופת הכינוס של באראט ולבטל את הערת האזהרה לטובת המדינה שהוטלה על הקרקע, טענה כי העסקה עם באראט הושלמה והתמורה שולמה במלואה. אולם כאשר הוגשו ההמחאות ללשכת ההוצאה לפועל, טענה כי העסקה עם באראט בוטלה והתמורה בגינה הוחזרה ואילו ההמחאות נשוא התביעה נמסרו כבטחון בלבד.
בית המשפט התייחס גם לכך שחברת שתית לא זימנה למתן עדות את אלכס באראט, שהיה עד מפתח אשר היה צד לשני ההסכמים שנערכו ביחס לקרקע. "אי הבאת עד ו/או ראיה המצויה בשליטת בעל הדין, נזקפת לחובתו של בעל הדין שנמנע מהבאתה," קבעה השופטת.
השופטת דחתה גם את הטענה כי יש להחיל את תורת ההשתק על התובעת בשל כך שביטלה את הערת האזהרה על הקרקע. לפי פסק הדין, הגרסה שהובאה בפני התובעת אז שונה מהגרסה שנטענה במסגרת ההליך, והנתבעת לא הזכירה ולו ברמז כי העסקה בוטלה והכספים הושבו.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח קיומו של תנאי מתלה להסכם עם באראט, ובנוסף לא הצליחה להוכיח כי אותו תנאי מתלה נטען לא התקיים. "משלא הצליחה הנתבעת להוכיח כשלון תמורה או כי ההמחאות נמסרו על תנאי שלא התקיים, התביעה מתקבלת במלואה," נקבע בפסק הדין.
בנוסף לחיוב בסכום ההמחאות, חויבה חברת שתית בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 55,000 שקלים. בית המשפט הורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל המנוהל כנגד הנתבעת.
