בית משפט השלום בחיפה פסק פיצוי של כ-118 אלף שקל לזוג רוכשי דירה ביקנעם עילית בגין ליקויי בניה שנמצאו בדירתם, סכום המהווה כרבע מהתביעה המקורית. השופט אורי גולדקורן דחה חלק ניכר מהתביעה, לרבות את הטענה המרכזית של התובעים בנוגע לקבלת חניות טוריות במקום צמודות, אך קבע כי חברת שתית בע"מ התרשלה בבניית הדירה. פסק הדין, שניתן ביום 22 ביוני 2023, מדגים את הפערים שעלולים להתגלות בין ציפיות רוכשי דירות לבין המציאות בשטח.
רות לוריא מימון ורונן מימון, שיוצגו על ידי עורך הדין יואב בלומוביץ', רכשו ביום 3 במאי 2013 דירת מגורים מחברת שתית ברחוב אביטל 91ב' ביקנעם עילית. בהסכם הרכישה נכתב כי החברה תבנה את הדירה ותהיה אחראית לתיקון ליקויים, וכי במעמד המסירה יבדקו הקונים את הדירה ויערך פרוטוקול בו יפורטו אי התאמות ויתאפשר לחברה לבצע תיקון ליקויים.
הזוג נכנס לדירה ביום 26 בפברואר 2014 וגילה בה ליקויים ואי התאמות להסכם המכר. הם פנו לקבלת חוות דעת של המהנדס מרדכי שטיינר, שבחוות דעת מיום 1 באוקטובר 2014 פירט את הליקויים שמצא בדירה והעריך את עלות תיקונם בסך 362,950 שקל כולל מעמ. התובעים טענו כי הם דיווחו על הליקויים לחברה באופן שוטף, אך ניסיונות התיקון שביצעה החברה לא צלחו ומרבית הליקויים לא תוקנו או תוקנו בצורה רשלנית.
בנוסף לטענות בנוגע לליקויי הבניה, התובעים טענו כי למרות שהובטח להם שיקבלו שתי חניות, אחת לצד השנייה, הם קיבלו שתי חניות טוריות והם נאלצים להשתמש בהן עבור רכב אחד בלבד. הם הגישו ביום 20 בינואר 2020 תביעה לסך כולל של 493,450 שקל, הכוללת פיצויים בגין ליקויי הבניה, ירידת ערך ואובדן הנאה משתי חניות צמודות, שכר טרחת מומחה, דיור חלופי בזמן תיקון הליקויים, ופיצוי בגין נזק לא ממוני.
חברת שתית, שיוצגה על ידי עורך הדין גיל-עד הלר, הכחישה את רוב הטענות והגישה חוות דעת של המהנדס יצחק אולשבנג, שביקר בדירה ביום 30 באפריל 2020 והעריך את עלות תיקון הליקויים בסך של 2,000 שקל בלבד, לא כולל מעמ. החברה טענה שלא הבטיחה לתובעים כי לדירה יוצמדו שתי חניות אחת לצד השנייה, וכי היא תיקנה את כל הליקויים עליהם הלינו התובעים.
לאור הפער העצום בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, מינה בית המשפט ביום 12 בינואר 2021 את המהנדס והשמאי יוסי לזר כמומחה מטעמו. לזר ביקר בדירה ביום 16 במרץ 2021 בנוכחות התובעים ובא כוחם ונציגים מטעם החברה, ובביקור נוסף ביום 2 ביוני 2021 התקיימה בדיקה של אריחי ריצוף על ידי מכון התקנים והשלמת בדיקה.
בחוות דעתו מיום 1 ביולי 2021, פירט המומחה את הליקויים שמצא בדירה והעריך את עלות תיקונם בסך 87,000 שקל בתוספת מעמ. בנוסף, הוא מצא ליקויים ברכוש המשותף שיש להם השפעה על הדירה והעריך את עלות תיקונם בסך 2,600 שקל בתוספת מעמ. המומחה ציין כי יש להוסיף 10 אחוזים מהעלות הכוללת עבור פיקוח, וכי בזמן התיקונים, ובעיקר בשלב עבודות הריצוף, לא יתאפשרו מגורים בדירה.
השופט גולדקורן קבע כי הימצאותם של ליקויים במועד בו ביקר בנכס המומחה שמונה מטעם בית המשפט משליכה, ולו בדיעבד, על זכותם של התובעים לתבוע פיצוי בגין אותם ליקויים. במקרה זה, לאור הפער המשמעותי בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, קבע השופט כי התובעים זכאים לקבל פיצויים בגין הליקויים.
השופט אימץ את מסקנותיו של מומחה בית המשפט ולא מצא מקום לסטות ממנה בסוגיות לגביהן המומחה הכריע וקבע את עלות תיקון הליקויים. הוא פסק פיצוי בגין ליקויים בדירה בסכום של 87,800 שקל ובתוספת 10 אחוזים עלות פיקוח, סך של 96,580 שקל, ובתוספת מעמ הסכום הגיע ל-113,000 שקל. בנוסף, השופט קבע פיצוי נוסף בסך 1,200 שקל בגין חיבור אינטרקום.
אחת הטענות המרכזיות של התובעים נדחתה בצורה מוחלטת. השופט דחה את הטענה לגבי קבלת שתי חניות טוריות במקום צמודות. המומחה כתב כי התובעים חתמו על תוכנית המסמנת את מיקום החניה כשהיא טורית וגרס כי אין חריגה מהסכם המכר למעט הגדרה של "חניות טוריות". השופט קבע כי "לא ברור מדוע לטענת התובעים הם לא יכולים לעשות שימוש בשתי חניות טוריות". בנוסף, התובעים לא צירפו חוות דעת שמאי לגבי ירידת ערך נטענת, ולכן השופט לא קבע פיצוי בגין ליקוי בחניות.
השופט גם דחה טענות נוספת של התובעים. הוא קבע שלא יפוצו התובעים בגין היעדר רשתות בחלונות הגג, מאחר שהמומחה גרס שלא נהוג להתקין רשת. כמו כן, הוא דחה את הדרישה להחזר עלות שדרוג שלא בוצע כנטען בסך 17,485 שקל, מאחר שהמומחה לא קבע באופן חד משמעי שהתובעים זכאים לכך.
עם זאת, השופט קבע שיש לפצות את התובעים בגין דיור חלופי בסך 5,000 שקל, מאחר שבהתאם לחוות דעת המומחה, לצורך תיקון הליקויים ובעיקר האריחים יהיה צורך בפינוי הדירה. לעומת זאת, השופט קבע שלא הוצגו ראיות לעניין עוגמת נפש ואין לפצות את התובעים בגין רכיב זה.
בסיכום, השופט חייב את חברת שתית לשלם לתובעים סך של 117,998 שקל בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק, אגרת תביעה, מחצית שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקל. פסק הדין מהווה תזכורת לרוכשי דירות על חשיבות התיעוד המדויק של ההבטחות החוזיות והגשת ראיות מקצועיות לתמיכה בטענותיהם.
