סיוון קפלן, מנהלת צוות שיקום תעסוקתי ב"ידיד נפש", מחליפה את המשרד בשטח בגדוד שריון, ומגלה כיצד הכלים מעולם בריאות הנפש והניסיון הצבאי משתלבים ליצירת מעטפת תמיכה ייחודית לחיילים ולמשפחותיהם. סיפור אישי על גבולות, חמלה ויכולת להכיל את הבלתי צפוי.
בסיוון קפלן, בת 43, נשואה ואם המתגוררת בחיפה, מתגלה סיפור של שילוב יוצא דופן בין עולמות שנראים מרוחקים זה מזה, אך מתגלים כמשלימים באופן עמוק ומשמעותי. בשגרת יומה, קפלן מנהלת צוות תעסוקה באזור עפולה והעמקים במסגרת עמותה מוכרת המספקת שירותי שיקום לנפגעי נפש בקהילה. תפקידה מחייב רגישות, מקצועיות ויכולת ליווי פרטני של מתמודדים במציאת והתאמת תעסוקה – גשר חיוני עבורם לשגרת חיים יציבה ובעלת משמעות. אולם, לכבוד שבוע ההוקרה לחיילי המילואים, נחשפת פן נוסף בחייה של קפלן, פן המביא את יכולותיה הטיפוליות אל לב השטח הצבאי.
מהמשרד לשטח – עו"ס בגדוד שריון:
במסגרת שירות המילואים שלה, קפלן היא עובדת סוציאלית (עו"ס) בגדוד שריון. היא מחליפה את המשרד המוכר ואת הדיאלוג הטיפולי הפורמלי בשיחות בלתי אמצעיות עם לוחמים, שם היא מסייעת להם במיצוי זכויות ובטיפול במצוקות שעולות מתוך מציאות הלחימה. תפקיד זה, כפי שהיא עצמה מתארת, "לא קיים מערכתית" באופן מוגדר, והוא התפתח "בזכות המג"ד", משהו שנע "בין הכלאה של קב"ן למש"קית ת"ש". הגמישות והנכונות של המפקדים בשטח לאפשר תפקיד כה חיוני, מעידה על ההבנה ההולכת וגוברת לחשיבות התמיכה הנפשית והחברתית בקרב לוחמים.
המעבר החד בין העולם הטיפולי בקהילה לבין עולם הלחימה הקשוח עשוי להיראות דרסטי, אך עבור קפלן, שני העולמות מזינים זה את זה. "העבודה שלי בבריאות הנפש נתנה לי המון כלים שעזרו לי להתמודד בעבודה [במילואים]", היא מספרת. היכולת להכיל מצוקה, לזהות צרכים רגשיים, ולהציע תמיכה במצבי לחץ, היא מיומנות שנרכשה בעבודה עם מתמודדי נפש והוכחה כיעילה גם מול לוחמים. מאידך, "המילואים לימדו אותי המון אורח רוח, ניהול זמנים והתמודדות עם הקשיים שגם לי יש בבית עם הבנות ובעלי". החוסן המנטלי הנרכש בשטח, היכולת לפעול תחת אי וודאות ולנהל משימות במקביל, משפרים את יכולותיה גם בחייה האישיים והמקצועיים מחוץ לצבא.
מעבר לתפקיד הרשמי: יועצת לחיים שלמים:
הנוכחות הפיזית של קפלן עם החיילים בשטח יוצרת קשר עמוק, מעבר לכל הגדרה רשמית. "בגלל שאני נמצאת עם החיילים בשטח זה הופך להיות מעבר", היא משתפת, "אני גם הופכת להיות יועצת בנושאים שאני אפילו לא עוסקת בהם, אני יודעת לתת גם את המענה מעבר". המילה "מעבר" היא כנראה מילת המפתח בתפקידה: מעבר לתפקיד הרשמי, מעבר למה שלמדה, מעבר למה שחשבה שתוכל להכיל. דוגמה לכך היא שיחה שניהלה עם חייל שפנה אליה בבקשת עזרה עם ילדיו – "עזרתי לו למצוא את התמיכות אפילו שאני לא עוסקת בילדים", היא מספרת. יכולת זו להקשיב, להכיל, ולסייע מעבר לתחומי אחריותה המוגדרים, היא עדות לחמלה ולאכפתיות המניעות אותה.
אחת החוויות שהמחישה לקפלן עד כמה עבודתה בתחום בריאות הנפש פוגשת אותה במילואים הייתה במקרה של חייל שלא פגשה באופן ישיר. "אחד המפקדים העיר את תשומת הלב שלי לגביו. מצאתי את עצמי מדברת עם אבא שלו, והבנו שהחייל מתמודד עם תגובת קרב, התפרצויות ובעיות נפשיות". מתוך היכרותה העמוקה עם תחום בריאות הנפש, היא ידעה לכוון את המשפחה להמשך טיפול מקצועי. "אלו המקומות שאני מוצאת את עצמי מביאה את הידע שלי לידי ביטוי", היא מציינת, ומדגישה את הערך המוסף שהיא מביאה למערכת.
מבקשת עזרה בעצמי: שיעור אישי בחוסן:
למרות הרקע הטיפולי העשיר שלה, קפלן מודה שאף דבר לא הכין אותה לחוויה האישית של המילואים. "כשהגעתי למילואים, לבשתי את הכובע המקצועי שלי. הייתי מאוד מוגנת. אמרתי לעצמי לי זה לא יקרה כל מה שאני מכינה אליו את החיילים… ואז קיבלתי את הסטירה שלי. גם אני למדתי לבקש עזרה, גם אני בטיפול". גילוי לב זה מדגיש את העובדה כי גם אנשי מקצוע חזקים מתמודדים עם קשיים, וכי היכולת לבקש עזרה היא סימן לכוח ולא לחולשה.
היא מדברת על השילוב בין הכלים שרכשה בלימודים לבין החוויה בשטח באופן פרקטי: "הייתה לי שיחה עם רכזת שמאוד פחדה מהאזעקות, הסברתי לה שאין לה שליטה על הרגע שיפול טיל אבל יש לה שליטה על איך את מתנהלת בזמן האזעקה. ובגלל החוויה בתור מילואימניקית שהסתובבה עם חיילים בעזה זה לימד אותי איך לייעץ ולהתמודד עם פחד וחרדה". היכולת להמחיש את העקרונות הטיפוליים מתוך ניסיון אישי אמיתי בשטח מעניקה לדבריה משקל ומהימנות נוספים.
עבור סיוון קפלן, פעילותה אינה רק עבודה – זו שליחות. "אני עושה את זה גם כי זה כיף לי. לא רואה דרך אחרת לעשות את זה. המשמעות והיכולת לעזור, הכל כל כך ברור לי". סיפורה של סיוון קפלן הוא דוגמה מרתקת לאופן שבו כישורים שנרכשו בתחום אחד יכולים להיתרגם לסיוע משמעותי בתחום אחר, וכיצד אכפתיות, חמלה ומסירות מכל הלב הופכות לא רק למקצוע, אלא לדרך חיים שמשפיעה לטובה על הסובבים אותה – בקהילה ובשטח.
