בית המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב ביצוע מאסר של 6 שנים בגין תאונת דרכים קטלנית שגרמה למותה של עמית איטח
בית המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של 6 שנים שהוטל על ראפע אסלאן, שהורשע בגרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה של ממש, הפקרה ושיבוש מהלכי משפט בעקבות תאונת דרכים קטלנית. השופטת רות רונן קבעה בהחלטתה מיום 19 בנובמבר 2025 כי המקרה אינו מצדיק סטייה מהכלל לפיו על נאשם להתחיל לרצות את עונשו מיד לאחר שנגזר דינו, ואסלאן יידרש להתייצב לריצוי עונשו ביום 23 בנובמבר 2025 כפי שנקבע.
התאונה הקטלנית התרחשה ביום 6 בפברואר 2022 בשעה 00:30. על פי כתב האישום, אסלאן נהג באותה עת במהירות של לפחות 112.47 קמ"ש אף שהמהירות המותרת בכביש הייתה 80 קמ"ש, וסטה לנתיב הנגדי של הנסיעה בכביש בעל קו הפרדה רצוף. כתוצאה מכך, המכונית בה נהג אסלאן התנגשה במכונית אחרת שבה נסעו שלושה נוסעים צעירים. התוצאה הייתה פגיעה אנושה – עמית איטח ז"ל נהרגה, ושני צעירים אחרים נפצעו פצעים קשים.
על פי כתב האישום, לאחר התאונה אסלאן לא הזעיק עזרה, לא סייע ולא נשאר במקום התאונה עד למיצוי הליכי החקירה והבירור. יתרה מכך, הוא ניסה להטעות את רשויות החקירה לחשוב שאחיו, נאסר, הוא שנהג במכונית בשעת התאונה. אסלאן נמלט בסמוך לאחר התאונה והסגיר את עצמו למשטרה רק ביום 8 במרץ 2022, כחודש לאחר מכן.
בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה בפני השופט א' טובי, כפר אסלאן בעבירות שיוחסו לו. הוא הכחיש שנהג במכונית בעת התאונה וטען שאחיו הוא שנהג, וכפר גם בעבירת ההפקרה. עם זאת, בית המשפט המחוזי הרשיע אותו בכל העבירות – גרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה של ממש, הפקרה ושיבוש מהלכי משפט. ביום 19 באוקטובר 2025 גזר בית המשפט המחוזי את דינו והטיל עליו עונש של 6 שנות מאסר וענישה נלווית.
ביום 16 בנובמבר 2025, שבוע לפני המועד הקבוע לתחילת ריצוי עונשו, הגיש אסלאן ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין. הערעור כוון נגד הרשעתו בעבירות גרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה של ממש והפקרה, וכן נגד חומרת עונש המאסר בפועל ומשך תקופת פסילת רישיון הנהיגה. לגבי עבירת שיבוש הליכי המשפט, אסלאן לא הגיש ערעור.
בערעור נטען כי בית המשפט המחוזי הרשיע את אסלאן בעבירת הפקרה בניגוד לעמדה שהביע במהלך דיון ההוכחות, ותוך שהטיל עליו דרישה מרחיבה במיוחד לחובת הסיוע שאינה תואמת את הדין. כמו כן, נטען שבית המשפט אימץ תרחיש עובדתי המייחס לו אחריות לתאונה, חלף הכרה בתרחישים אלטרנטיביים אפשריים שדי בהם כדי לטעת ספק סביר.
באשר לעונש, נטען כי הוא חמור, וכי לו היה מזוכה מעבירת ההפקרה – העונש שהיה מוטל עליו היה נמוך בהרבה, פחות משלוש שנות מאסר. עוד נטען כי בית המשפט שגה בכך שייחס משקל רב מידי לעבירת שיבוש ההליכים, לא ייחס די משקל לנסיבותיו האישיות, ולא ניכה את ימי המעצר מתקופת המאסר בפועל ואת ימי שלילת הרישיון מתקופת הפסילה.
במקביל להגשת הערעור, הגיש אסלאן בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור טובים, וכי קיימת אפשרות ממשית שאם לא יעוכב ביצוע העונש – הוא עלול לרצות את מלוא תקופת מאסרו בטרם יישמעו הטיעונים בערעור, נוכח היקפו הרחב של התיק. כמו כן, נטען כי אסלאן נעדר עבר פלילי, ולאור התנהגותו במהלך המשפט אין חשש מהימלטות ואין סכנה הנשקפת לציבור. אסלאן הפנה גם לנסיבותיו האישיות – היותו אדם צעיר, נורמטיבי ומשכיל, הסובל ממחלת מעיים קשה.
בדיון שהתקיים בפני השופטת רונן ביום 19 בנובמבר 2025, חזר אסלאן על טענותיו. הוא הדגיש כי לטעמו העבירה החמורה ביותר הייתה עבירת ההפקרה, שהעונש הקבוע לצדה הוא החמור ביותר, ולכן אם יזוכה מעבירה זו הדבר יהיה כרוך בהקלה משמעותית בעונשו. עוד צוין כי תאונת הדרכים התרחשה לפני כ-4 שנים, במקביל להפניה לנסיבותיו האישיות ולהעדרו של עבר פלילי.
המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי דינה להידחות לאור שילוב בין חומרת העבירות בהן הורשע אסלאן, סיכויי הערעור הקלושים ואורכה של תקופת המאסר שנגזרה עליו. המדינה הדגישה כי הכלל הוא שגזרי דין של בית המשפט צריכים להתבצע מיד, והנטל מוטל על המבקש לדחות את תחילת ביצוע גזר הדין, כאשר מדובר בנטל כבד. עוד צוין כי הכרעת הדין הייתה רחבה ומנומקת ויש בה התייחסות לכל טענות אסלאן, וכי טענותיו באשר להרשעתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות הן טענות כנגד ממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט.
המדינה הוסיפה כי אין מקום להניח בהכרח כי חלק הארי בעונש נובע מהרשעתו בעבירת ההפקרה דווקא, בהינתן שבית המשפט קבע כי הפגיעה בערכים המוגנים באשר לעבירה זו היא ברף הנמוך-בינוני, בעוד שלגבי העבירות האחרות רף הפגיעה שנקבע הוא גבוה יותר.
השופטת רונן דחתה את הבקשה. בהחלטתה היא הבהירה כי כידוע, ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת שבקשה לעיכוב ביצוע אינה אמורה להיות "חזרה גנרלית" לערעור עצמו, ולכן אין מקום להתייחס בהרחבה לטענות שהועלו במסגרת הערעור. כן ציטטה השופטת את הלכת שוורץ, לפיה ככלל על נאשם להתחיל לרצות את עונשו מיד לאחר שנגזר דינו, ועיכוב הביצוע הוא החריג.
השופטת הסבירה שהכלל מבוסס בין היתר על האינטרס הציבורי – לרבות שיקולי הרתעה, אפקטיביות ושמירה על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. לדבריה, "עיכוב ביצוע גזר הדין עלול לגרום לכך שאדם שהורשע – יהלך חופשי, באופן שעלול להפחית את כוח ההשפעה המרתיע של העונש על עבריינים פוטנציאליים, ובכך לפגוע באמון הציבור במערכת". כמו כן, עיכוב הביצוע עלול לסכל את ביצוע גזר הדין בשל הימלטות מהדין, ובנסיבות מסוימות הוא עלול גם להקים חשש לשיבוש הליכים.
השופטת רונן ציינה כי יש להבחין בין טענותיו של אסלאן ביחס לשלוש העבירות בהן הורשע. באשר לעבירת ההפקרה, טענותיו הן בעיקרן משפטיות; באשר לעבירת גרימת מוות ברשלנות, אסלאן מעלה טענות מעורבות – הן משפטיות, הן עובדתיות והן במומחיות; ובאשר לעבירת שיבוש הליכי משפט – אסלאן לא הגיש ערעור, כלומר הרשעתו בעבירה זו תיוותר בעינה.
השופטת קבעה כי יש לבחון במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע את טיבן ומהותן של טענות הערעור, כשהנטל המוטל על מערער המעלה טענות נגד הכרעת דין המבוססת על ממצאי מהימנות הוא כבד יותר. במקרה זה, חלק מהטענות ביחס לעבירת גרימת מוות ברשלנות הן טענות שלגביהן מתבקשת התערבות של ערכאת הערעור בממצאי מהימנות ומומחיות, ולעניין זה יש משקל בבחינת האפשרות לעכב את ביצוע גזר הדין.
עם זאת, השופטת ציינה כי במקרה זה אין עוד חולק על עצם המעורבות של אסלאן בתאונה – אין חולק כי הוא נהג במכונית שהייתה מעורבת בתאונה ככל הנראה במהירות מופרזת, כי כתוצאה מהתאונה נפגעו שלושה צעירים ואחת מהם מצאה את מותה, וכי לאחר התאונה הוא ניסה לשבש הליכי משפט ואף ניסה להימלט. השאלה שיהיה על ערכאת הערעור לברר היא רק האם מכלול הנסיבות מביא למסקנה על אודות קיומה של רשלנות מצד אסלאן.
השופטת הדגישה כי הרשעתו של אסלאן בעבירת שיבוש הליכי משפט תעמוד בעינה, וממילא על עבירה זו יהיה מקום להטיל עונש. עוד הוסיפה כי על אסלאן הוטל עונש כבד בן שש שנות מאסר, ולכן החשש לפיו הוא ירצה את כל מאסרו בטרם יישמע הערעור גם בהנחה שערכאת הערעור תפחית מעונשו, הוא חשש בעל משקל מופחת.
השופטת דחתה גם את הנחתו של אסלאן ביחס לאופן גזירות דינו ולחלק היחסי של כל אחת העבירות בעונש. היא קבעה שלא ניתן לקבוע מה תהיה התוצאה העונשית ההיפותטית אם יתקבלו טענות אסלאן ביחס לעבירת ההפקרה אך לא ביחס לעבירת גרימת המוות ברשלנות וגרימת חבלה של ממש. לדבריה, "ודאי שלא ניתן לקבוע בשלב זה כי אם אלה יהיו פני הדברים – המבקש לא יישא עונש מאסר או שיישא עונש נמוך וקל שעשוי להסתיים עד לדיון בערעור".
בשולי הדברים ציינה השופטת רונן כי העובדה שאסלאן נמלט למשך מספר שבועות מיד לאחר התאונה מכבידה עליו. אכן, מאז אותו מועד לא הועלו טענות נוספות לשיבוש הליכי משפט נגד אסלאן, אולם יש להביא בחשבון את השינוי בנסיבות שחל לאחר שהמבקש הורשע, נגזר דינו והוטל עליו עונש כבד.
סוף דבר, השופטת קבעה: "לאור כל האמור לעיל, אינני סבורה כי המקרה דנן הוא אחד המקרים המצדיקים את עיכוב ביצוע עונש המאסר, ומשכך – בקשתו של המבקש נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בהתאם לקביעתו של בית המשפט המחוזי".
את אסלאן ייצגו חמישה עורכי דין – ציון אמיר, תמר אולמן גרינשפון, ירום הלוי, אורון שוורץ ויוגב נרקיס. את המדינה ייצג עו"ד מוחמד סראחנה.
