חיפה היא אחת הערים המבוגרות בארץ וסובלת מהגירה שלילית של צעירים ■ כדי שהעיר השלישית בגודלה תחזור להיות אטרקטיבית הגיעה העת להוציא את בז"ן מהמפרץ ■ ממצאי דו"ח מקינזי קבעו שהדבר אפשרי בפרק זמן קצר אך הם לא נחשפו לציבור
טור דעה / יעל שנער
הטבלה לא משקרת, והנתונים מראים שחיפה צועדת לאחור והופכת לפריפריה מבחינות רבות. בשנת 2002 התגוררו בחיפה 271 אלף תושבים, כיום גרים בה 282 אלף תושבים. צמיחה של 4% בלבד ב-17 שנים בהן אוכלוסיית המדינה גדלה ביותר מ-32%.
מבחינת הרכב האוכלוסייה: הצעירים שיכולים – נוטשים, והעיר מזדקנת. 21% מתושבי חיפה הם מעל גיל 65 (ממוצע ארצי 10%) ומחציתם מעל גיל 75, וזאת כאשר חיפה היא העיר היחידה בישראל שנהנית משתי אוניברסיטאות: הטכניון ואוניברסיטת חיפה.
יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' אבי שמחון, אמר לאחרונה בהרצאה של לשכת המסחר והתעשייה בצפון כי: "הנוכחות של מפעלים מזהמים במפרץ חיפה עשויה להיות הסיבה העיקרית למצבו העגום של מטרופולין חיפה".
אחרי שנים בהם בתי הזיקוק והתעשיות הפטרוכימיות בחיפה כיכבו בראש טבלת המפעלים המזהמים ביותר בישראל, ולאחר עשרות מחקרים שהוכיחו תחלואה עודפת במפרץ חיפה בסרטן ובמחלות נשימה – ביקש משרד רה"מ מחברת היעוץ הבינלאומית מקינזי לבחון את ההשפעות של סגירת בתי הזיקוק על משק האנרגיה הישראלי.
הדו"ח, שנמסר לפרופ' שמחון, קבע כי ניתן לסגור את בתי הזיקוק ללא כל פגיעה במשק האנרגיה, ובזמן קצר יחסית עד שנת 2025.
במשך שנים חיפה היתה מפעלים שיש להם עיר. משפחת עופר חולשת על חלקים משמעותיים באימפריית בז"ן, וכך האיצטדיון העירוני של חיפה הוא על שם סמי עופר, בביה"ח רמב"ם בניינים על שם סמי עופר שגם קיבל תואר לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה, בה יש מצפור מרשים על שם רעייתו ועל שמו בקומה ה-30. אפשר פשוט לקרוא לחיפה כולה על שם סמי עופר בשביל לפשט את העניינים.
קריאתם של ארגוני סביבה, אקטיביסטים ופוליטיקאים ירוקים להוצאת התעשייה המזהמת מטבורה של העיר – התקבלה תחילה בספקנות רבתית. בתי הזיקוק בחיפה מספקים פרנסה, והוקמו עוד בימי המנדט הבריטי – הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדו? אך הגיעה העת למימוש הרעיון של הוצאת בז"ן והתעשיות המזהמות מחיפה.
רשות מקרקעי ישראל הציגה תוכנית לפינוייהם, והקמת עשרות אלפי יחידות דיור במקום. שינוי ייעוד הקרקע למגורים צפוי על פי ההערכות להכניס לקופת המדינה 13 מיליארד ש"ח. פוליטיקאים שונים, ביניהם המועמד לראשות הממשלה, בני גנץ, הדגישו במערכת הבחירות האחרונה את המחויבות שלהם לחזון מפרץ חיפה נקי, ונראה שגם המפעלים המזהמים מבינים שמישהו הזיז את הגבינה.
ממצאי דו"ח מקינזי הוגשו למשרד רה"מ לפני קרוב לשנה, אך לא נחשפו לציבור. מכיוון שידע הוא כוח, עתרה בז"ן לבית המשפט וקיבלה לידיה את הדו"ח המלא, והיא מפרסמת לתקשורת חלקים נבחרים ממנו כרצונה.
קמפיין החסידות המעופפות של בז"ן שמתפאר בסביבה ירוקה, הוא פעולה נוספת שהחברה נקטה בה בניסיון להטות את דעת הקהל. בפרסומת, נראות החסידות המצוירות מתענגות על האוויר הנקי מעל מפעלי בז"ן.
כנראה שהפרסומאים התל אביבים שאחראים על התשדיר לא דרכו מעולם באזור מפרץ חיפה. כל מי שמגיע לאזור חש מיד במפגע הריח, ורק בשנה האחרונה התמודדו עשרות אלפי תושבי המפרץ, ובעיקר תושבי קריית חיים הסמוכה, עם שריפות, דליפות, סגירת כבישים מרכזיים ותקלות שבשגרה גורמות לצריבה בעיניים וקשיי נשימה, הכל תוצאה של פעילות המפעלים הפטרוכימיים באזור.
מפעלי בז"ן מסוכנים לא רק מבחינה בריאותית וסביבתית. דוח מבקר המדינה שפורסם לפני חודש, קבע כי ריבוי החומרים המסוכנים בשטח קטן עלול להביא לאירוע רב נפגעים בחיפה, וכי משרד הגנת הסביבה לא מצליח לאכוף את צמצום הזיהום.
חיפה צריכה ויכולה לחזור לימי תפארתה ולהוות אלטרנטיבה אטרקטיבית לגוש דן הצפוף והפקוק. בשביל שזה יקרה, העיר השלישית בגודלה חייבת להשתחרר מהמשקולת של המפעלים המזהמים, ויפה שעה אחת קודם.
הכותבת היא חברת מועצה בחיפה מטעם סיעת הירוקים של חיפה.
פורסם לראשונה בהארץ.
