עם תחילת המלחמה שירי רוקח, עובדת במכבי שירותי בריאות, החלה לסרוג מכל הבא ליד עבור חיילים וילדים מפונים. לאחר מכן חיפשה כיצד ניתן לתרום לטווח הרחוק. מאז היא משתתפת במיזם התנדבותי של רכישת תוצרת חקלאית כחול-לבן מחקלאים בצפון ובדרום, שבזכותו הועברו לחקלאים באזורי האש כ-2 מיליון שקלים עד כה
שירי רוקח, תושבת קיבוץ מורן שבמועצה האזורית משגב, עובדת מסורה וותיקה במחוז הצפון של מכבי שירותי בריאות זה 28 שנה, כיום בתפקיד מנהלת תחום תאונות וחברות גבייה. בתחילת המלחמה, כמו רבים שחיפשו לתרום בעורף, גם רוקח חיפשה דרכים שונות שבהן תוכל לתרום למען האנשים שחרב עליהם עולמם.
"מכיוון שיש לי גם עסק פרטי שבו אני סורגת בובות, התחלתי בכיוון הזה. תרמתי צמר לנשים מפונות שיצרו קבוצות סריגה, סרגתי כובעים לחיילים ולילדי המפונים ובובות לילדי המפונים ולחטופים שחזרו. אבל אלה היו פרויקטים חד פעמיים שהסתיימו, וחיפשתי היכן ניתן להמשיך ולתרום לטווח הרחוק", היא משתפת.
בקבוצות הוואטסאפ של היישוב, שבו היא מתגוררת, נפוצו הודעות שונות על אפשרות להתאגד ולרכוש תוצרת חקלאית מיישובי עוטף עזה. עבור רוקח זו נראתה דרך מצוינת, גם לתרום וגם ליהנות מתוצרת חקלאית מצוינת, והיא הצטרפה לאחת מקבוצות הרכישה שהיו באזור כרמיאל-משגב והחלה לרכוש בכל שבוע תוצרת חקלאית.
"הצטרפתי לקבוצת רכישה שהקים יזם מאזור משגב. היזם הוא איש הקשר עם החקלאים. מדי שבוע הוא נוסע לצפון ולדרום לבדוק תוצרת חקלאית חדשה ולשווק אותה לקבוצת הרכישה. לצורך תפעול הקבוצה, גויסו רכזים מ-58 יישובים, כל רכז הקים קבוצת וואטסאפ שבה הוא מתקשר עם חברי היישוב שלו. הוקמה מערכת אינטרנטית לניהול המכירות כולל סליקה, באמצעותה כל משתמש יכול לבצע הזמנה ולשלם עבורה, והוקמה מערכת הפצה הכוללת משאיות קירור ונהגים לצורך שינוע התוצרת מהצפון והדרום וחלוקה ליישובים".
רכישת התוצרת נעשית על ידי תושבי היישובים, אם זה עבורם או עבור משפחותיהם וחבריהם. כל המיזם פועל בהתנדבות, ומלבד הוצאות תפעול ושינוע, כל ההכנסות הולכות לחקלאים. סה"כ עד היום הועברו לחקלאים כ-2 מיליון שקלים במסגרת הפרויקט.
"התוצרת הייתה טרייה ומצוינת ושיתפתי בכך את חבריי לעבודה. מיד כולם רצו להצטרף, לקחת חלק ולתרום למאמץ, וכך בעצם הקמתי 'קבוצת רכישה' במקום עבודתי, כאשר אני מרכזת את הזמנת התוצרת, אוספת אותה מנקודת החלוקה ומביאה אותה למקום העבודה לצורך חלוקה לעובדים שהזמינו. מספר האנשים הוא בהתאם לתוצרת שמגיעה. בסביבות 15-10 עובדים בסך הכל. מבחינת זמן, אני מקדישה לזה כחמש-שש שעות בשבוע, בעיקר בימי ההזמנות והחלוקה".
לאט-לאט הפרויקט גדל וצמח, ומחקלאי הדרום הם עברו לעבוד גם עם חקלאים נוספים בצפון ובכל מקום אחר שנפגע כלכלית עקב המלחמה.
רוקח: "אנחנו נהנים בכל שבוע מפירות וירקות מצוינים (אבוקדו, תפוחים, תותים, אננס, עגבניות שרי, אגסים, תמרים, שקדים וכו') לאחרונה, רכזת הפרויקט מהיישוב שלי החליטה לסיים את תפקידה, ואני לקחתי על עצמי גם את ריכוז הרכישות ביישוב שלי. את הפרויקט מוביל זוג מקסים מהיישוב מכמנים, שמתפעלים צוות שלם של רכזים ונהגים מתנדבים, והם אלה שנמצאים בקשר ישיר עם החקלאים".
בכל שבוע מפורסמים הירקות והפירות שיופצו בשבוע הבא, והתפקיד של רוקח כרכזת הוא להפיץ את המידע, לרכז את ההזמנות, לאסוף את התוצרת מנקודת החלוקה ולפזר אותה למזמינים. "התוצרת מגיעה אלינו יום או יומיים אחרי שנקטפה באיכות מעולה ובלי פערי התיווך של רשתות המזון. אנחנו יודעים בוודאות שהכסף שאנחנו משלמים עובר במלואו לחקלאים, וזה נותן סיפוק עצום לדעת שאנחנו מצליחים לתרום וגם להרוויח על הדרך".
בניגוד לאחרים שלאחר זמן מה נבצר מהם להמשיך לתרום, אצל שירי רוקח המוטיבציה לסייע לחקלאים רק ממשיכה לעלות ואין בכוונתה להפסיק את הפרויקט. "אני מקווה שהפרויקט הזה ימשיך להתקיים גם אחרי המלחמה ושמספר המתנדבים הרבים שעוסקים במלאכה יגדל והפרויקט יורחב. התחלנו מקטן, וככל שעבר הזמן אנחנו 'קוצרים את הפירות'. ישנה תחושה בלתי נגמרת של נתינה, שותפות ויחסי גומלין, וככל שזה ימשיך להיות תלוי בי, אעשה ככל הניתן לשמר את מה שהתחלנו", מסכמת רוקח.
