בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום לאילת, מגולל העובד את מסע הרדיפה שעבר ואת הנזקים הקשים שנגרמו לו, לטענתו, לאחר שבדיחה תמימה שסיפר באחת ההפסקות הפכה להאשמה בדבר הטרדה המינית. הבנק בכתב ההגנה: "מדובר בתביעה טורדנית, קנטרנית ומשוללת כל יסוד"
האם בנק הפועלים התעמר בעובד והעליל עליו עלילות שווא, רק משום שחשף לכאורה שורה של ליקויים חמורים בהתנהלות הבנק מול לקוחותיו? בשאלה זו נדרש להכריע בימים אלה בית משפט השלום באילת, במסגרת תביעה שהגישו עורכי הדין שמשון דוידי ועוז עזריה, בשמו של העובד.
על פי התביעה, העובד, בעל תואר ראשון בכלכלה ומימון ותואר שני בבנקאות ומימון, הועסק בסניף בנק הפועלים באילת במשך כ-11 שנים, תחילה כיועץ השקעות פיננסי ובהמשך כיועץ פנסיוני בכיר. הדברים, כך נטען, התנהלו על מי מנוחות, עד אותו היום שבו גילה התובע אי סדרים לכאורה בהתנהלות הבנק.
על פי התביעה, מהרגע שבו החליט התובע להביע את מורת רוחו בפני מנהלו הישיר על המעשים הפסולים, הוא הפך להיות דמות בלתי רצויה עבור המערכת כולה, שהחליטה מצידה לצאת למסע של התעמרות ורדיפה נגדו. השיא היה, כך נטען, כאשר הוחלט להעליל עליו, כאילו הטריד מינית את אחת העובדות, וזאת רק משום שבאחת ההפסקות של יום שגרתי בעבודה סיפר בדיחה בחוג עמיתיו. לדברי עורכי הדין דוידי ועזריה, זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה אחד העובדים סיפר בדיחה כזו או אחרת בחוג החברים, אולם מעולם הדבר לא נתפס כהטרדה מינית.
בעקבות אותה בדיחה תמימה, כך על פי התביעה, זומן התובע לשימוע במשרדי הממונה הארצית על הטרדות מיניות של הבנק בבאר שבע, שם נחקר באופן תמוה ומגמתי במשך שעות רבות על לא עוול בכפו. מהחקירה, כך נטען, יצא התובע אדם שבור, אומלל ומוכה נפשית, וכל זאת בשל מעשה שכלל לא ביצע.
לדברי עורכי הדין דוידי ועזריה, חרף רמיסת שמו הטוב וההשפלה שעבר, החליט התובע לאסוף את כוחותיו, וכעבור מספר ימים שב לעבודתו בסניף הבנק. אלא שעל פי התביעה, או אז התחוור לו, כי היחס כלפיו השתנה באופן קיצוני עד כדי התעמרות של ממש.
כך למשל נטען, כי במטרה להשפילו ולבזותו בפני לקוחותיו ועמיתיו, הוחלט להעביר את התובע לעמדת עבודה פינתית ומרוחקת, ואם לא די בכך, היה גם מי שדאג להפיץ את דבר חקירתו ואת תוכנה בקרב עובדי הסניף, עוד בטרם הוסקו מסקנות כלשהן. כתוצאה מכך, כנטען, לא רק הקריירה המקצועית של התובע קרסה, אלא גם התא המשפחתי שלו, שכן המידע על תוכן חקירתו הגיע גם לאשתו, ובהמשך הם התגרשו.
עוד נטען, כי התובע, שלא יכול היה לשאת עוד את המצב שאליו נקלע, שקע בדיכאון עמוק, ובמשך כשבעה חודשים שהה בחופשת מחלה, במהלכם קיבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי קשה, ועקב כך, אף הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע עבודה עם 18.75 אחוזי נכות.
אלא שעל פי התביעה, גם כשהתובע היה במצב נפשי כה קשה, לא פסקה מסכת ההתעמרות מצד הנהלת הבנק. כך למשל נטען, כי כבר בתחילת חופשת המחלה דרש ממנו מנהלו להתלות את רישיונותיו לייעוץ השקעות וייעוץ פנסיוני, וזאת בטענה כי לא יוכל עוד לשוב לשמש בתפקידו, וכי הוחלט להעבירו לתפקיד זוטר כפקיד בקופה, שאינו תואם את מעמדו, כישוריו והשכלתו.
במקביל, כך נטען, התקבל אצל התובע מכתב, המסכם את חקירתו תחת הכותרת "סיכום בירור בנושא הטרדה מינית", ובו צוין, כי התבטאותו כלפי העובדת באמירות גסות "עלולות להתפרש כהטרדה מינית מילולית". לדברי עורכי הדין דוידי ועזריה, על מנת להצדיק את מעשי ההתעמרות בתובע, הוחלט בהנהלת הסניף להעניש את התובע בנזיפה בלבד, אך בד בבד דאגו לקבל את הסכמתו המאולצת להתפטר, לנוכח העברתו לתפקיד זוטר במהלך ימי המחלה, ואף החתימו אותו על מכתב בדבר סיום העסקתו.
אלא שגם בכך לא תמה הסאגה. על פי התביעה, ביום שלמחרת, לאחר שהתובע חתם על המכתב ובעודו בחופשת מחלה, הוא שלח בקבוצת הוואטסאפ של חבריו לעבודה הודעת פרידה. בעקבות אותה ההודעה, כך נטען, ובאופן תמוה, הוא זומן שוב לחקירה במשרדי ההנהלה, הפעם בתל אביב, וגם הפעם נחקר במשך שעות ארוכות, וזאת חרף מצבו הנפשי הקשה ובעיצומה של חופשת מחלה. לדברי עורכי הדין דוידי ועזריה, גם חקירה זו, כמו קודמתה, הייתה מגמתית ונעדרת אובייקטיביות, ומטרתה הייתה אחת: לסתום את פיו של התובע, לזרוע בו פחד ולהזהירו מפני נקיטת צעדים נגד הבנק.
הפעם, כך על פי התביעה, הגדיש הבנק את הסאה, והתובע שלא הספיק להתאושש מהטראומה שהותירה בו החקירה הקודמת, יצא ממשרדי ההנהלה והתמוטט ברחוב לאחר שלקה בליבו.
בתביעה מתבקש בית המשפט לקבוע, כי בנק הפועלים הוא האחראי הישיר לנזקים הבלתי הפיכים שנגרמו לתובע, הממוניים והבלתי ממוניים, בהם הפגיעה האנושה בשמו הטוב, מצבו הבריאותי הקשה, הרס משפחתו והרס משלח ידו. כמו כן, מתבקש בית המשפט להורות לבנק לשלם לתובע פיצויים בסכום ניכר בהתאם לחומרת הנזקים, ולפרסם בפומבי, התנצלות שבה יבהיר, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי המעשים שייחס לתובע לא היו ולא נבראו.
בכתב ההגנה טוען הבנק, כי טענות התובע באשר להתנכלות תעסוקתית הן חסרות כל בסיס עובדתי, שכן יחסי עבודה מעצם טיבם כרוכים לעיתים בעימותים ובחיכוכים בין העובד לבין מעסיקו ובין העובד לבין עמיתיו. עוד טוען הבנק, כי מדובר בתביעה טורדנית, קנטרנית ומשוללת כל יסוד.
לטענת הבנק, היחס לו זכה התובע היה סביר, הגון ומכבד, ואין כל קשר סיבתי בין היחס אותו קיבל התובע לבין הנזקים הנטענים והמוכחשים. "ניסיונו של התובע לקשור בין מצבו הנפשי הנטען לאירועים הנטענים בכתב התביעה והמוכחשים בזאת, דינו להידחות… ככל שהתובע סובל מנכות נפשית כלשהי, וכפועל יוצא ממגבלה תפקודית, אזי יש לייחס נכות זו לעברו הרפואי של התובע ו/או לאירועי חיים שאינם קשורים כלל לאירוע או אירועים בעבודתו של התובע", לשון כתב ההגנה.
