אישה מצפון הארץ פנתה לקבלת טיפול שיניים אצל רופאת שיניים בעלת מרפאה פרטית אשר לכאורה גרמה לה לנזק בלתי הפיך בלסתות ובהסדר פשרה בין הצדדים סוכם כי רופאת השיניים תפצה את התובעת בסך של 240,000 ₪.
בתביעה שהוגשה לפני כשנה וחצי ע"י עו"ד לידור פוגל-אורן מקרית חיים טענה התובעת, אישה בשנות ה-40 לחייה, כי במהלך שנת 2011 פנתה לטיפול אצל הנתבעת, רופאת שיניים מהקריות. במהלך סדרת הטיפולים אותה עברה התובעת המליצה הנתבעת על טיפול מקיף בשתי הלסתות שיכלול טיפולי שורש, עקירות שיניים וכתרים.
כפי שעולה מכתב התביעה, בשלב הראשון ביצעה הנתבעת עקירת שן בצורה טראומטית ואגרסיבית תוך הפעלת כוח חזק על הלסת אשר גרמה לדימומים ממושכים וכאבים עזים ובלתי סבירים אצל התובעת.
בהמשך הטיפול התובעת החלה לחוש כי היא מוגבלת בפתיחת הלסת והסבה את תשומת לבה של הנתבעת לכך אולם כפי שנטען בכתב התביעה, הנתבעת השיבה על תלונותיה כי אין סיבה לדאגה ואף לגלגה לטענותיה של התובעת.
עוד נטען בכתב התביעה, כי כעבור כשבועיים במסגרת אותה סדרת טיפולים, עת ביצעה הנתבעת טיפולי שורש בשתיים משניי התובעת בו זמנית, שוב התקשתה התובעת לפתוח פיה והסבירה לנתבעת כי אינה מסוגלת לבצע את טיפולי השורש נוכח מוגבלות בתנועת הלסתות , בתגובה לכך טענה בפניה הנתבעת כי עליה להתאמץ לפתוח את הפה למקסימום הטווח כדי שתוכל לבצע את טיפולי השורש.
טיפולי השורש נמשכו כשעתיים ברציפות, שעתיים קריטיות אשר הוסיפו על נזקה של התובעת. לדברי התובעת "ביקשתי מהרופאה לנוח ולסגור קצת את הפה אך הרופאה סירבה ואמרה כי סגירת הפה תגרום לזיהום בשיניים המטופלות". כששבה התובעת לביתה לאחר סיום הטיפולים כאביה לא זו בלבד שלא פחתו אלא ככל שחלפו הימים אף החריפו, והיא סבלה ממוגבלות עזה בתנועות הלסת וקושי באכילת מזון.
כאשר פנתה התובעת לנתבעת והסבירה לה את מצבה כאמור, זכתה הלה ליחס מלגלג וזלזול בטענותיה והוסבר לה כי מדובר בכאב לגיטימי שיחלוף. בשלב זה החלה סאגת טיפולים וטרטורים ארוכה של התובעת בביה"ח רמב"ם, רופאת המשפחה, מומחה פה ולסת, כללית סמייל, מרכז רפואי כרמל. בניגוד לטענת הנתבעת כי מדובר בכאב לגיטימי שיחלוף, כל הגורמים הרפואיים הנ"ל אליהם פנתה התובעת הסבירו לנתבעת כי נגרם לה נזק חמור בלסת.
לפיכך פנתה התובעת למחלקת פה ולסת ביה"ח הדסה ירושלים ולאור מצבה החמור הומלץ לה על טיפול ניתוחי טיפול אוטונוירולוגית עקב חוסר איזון, טיפולי פיזיותרפיה ותהליך שיקומי ארוך.
התובעת טענה בכתב התביעה כי בשלב זה היא החלה לחוש חוסר אונים ותסכול, הרבתה להסתגר בביתה, פיתחה תחושת נחיתות והחלה לסבול מעייפות יתר והתקפי חרדה.
נכון לשעה זו, סובלת התובעת מכאבים תמידיים בשני פרקי הלסת המתגברים בזמן ביצוע פעולות בסיסיות כגון: דיבור, פיהוק, התעטשות, חוסר יכולת בלעיסת מזון דבר אשר גרם לה תקופה ארוכה לאכול רק אוכל נוזלי ורך, הגבלה קשה בפתיחת הפה וקליקים בשני פרקי הלסתות.
בחוות הדעת הרפואית אשר צורפה לכתב התביעה נקבע, בין היתר, כי הנתבעת עקרה שן ללא קבלת הסכמה מדעת, העקירה בוצעה בצורה טראומטית ואגרסיבית תוך הפעלת כוח חזק על הלסת, לאחר העקירה המעקב והטיפול היו לקויים, הטיפולים שבוצעו לפרקי הלסת לא הועילו, וכיום אין טיפול שעשוי לשפר את מצבה.
לאור מצבה של התובעת נקבע בחוות הדעת כי היא סובלת מנחות בשיעור של 20% בגין הגבלה בתנועת מפרקי הלסת.
לדברי עו"ד לידור פוגל אורן אשר יצגה את התובעת: "הטיפול הרפואי שהעניקה הנתבעת למרשתי פגע בשגרת חייה וגרם לנזק כבד, אין ספק שמדובר ברשלנות רפואית חמורה, הנתבעת לא הסבירה את הסיכונים שכרוכים ואף אינה התייחסה לתלונותיה של מרשתי, אינה ערכה רשומות רפואיות מספקות ולא עמדה בסטנדרט הראוי מאחר שהגישה טיפול רפואי בחוסר מיומנות, לא אבחנה את הנזק ולא הודיעה למטופלת על קרות הנזק ובכך הביאה להגדלת נזקי מרשתי".
עו"ד לידור פוגל אורן מוסיפה ומציינת כי "ראוי לציין כי לא כל נזק שנגרם ע"י צוות רפואי, חמור ככל שיהיה, הינו תולדת רשלנות רפואית, שכן לא כל טעות של רופא תחשב לרשלנות, כך למשל לפני מספר שנים שקל משרדנו להגיש תביעה בשם נערה צעירה אשר סבלה משיתוק בפנים בעקבות טיפול שיניים אשר במהלכו פגע רופא השניים בעצב, פגיעה אשר גרמה לנכות בפנים כאמור. משרדנו הפנה את אותה נערה למומחה רפואי אשר ביעוץ פנימי הסביר לנו כי מבנה הלסת של הנערה הוא ייחודי וכזה שכל רופא סביר עלול היה לפגוע בעצביה נוכח קירבתם לשורשי השיניים. לאור אותו יעוץ פנימי החליט משרדנו שלא להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית ובכך נחסכה מאותה נערה סאגה משפטית יקרה ומיותרת, ותחת זו הגשנו בשם הנערה תביעה למוסד לביטוח לאומי אשר הסתיימה בהצלחה רבה. חשוב כי מטופלים אשר חשים כי נגרם להם עוול יפנו ליעוץ רפואי נוסף וליעוץ משפטי בכל הנוגע למימוש זכויותיהם נוכח הנזק שנגרם במידה ונגרם."
