בדיווח דרמטי לבורסה, אישרה הנהלת קבוצת בז"ן כי מתקניה במפרץ חיפה ספגו פגיעה במתקפת הטילים האחרונה על צפון הארץ. על פי הדיווח, נזק נגרם לקווי צנרת והולכה בין מתקנים, ולמרות שלא היו נפגעים, חלק מפעילות הייצור הופסקה. האירוע מהווה התממשות של אחד החששות הגדולים ביותר של תושבי חיפה והקריות במשך עשרות שנים

בבוקר שאחרי ליל התקפה מתוח על הצפון, הגיעה הידיעה שרבים מתושבי חיפה והקריות חששו ממנה יותר מכל. קבוצת בז"ן, ענק התעשייה השוכן בלב מפרץ חיפה, פרסמה דיווח רשמי לבורסה לניירות ערך בתל אביב, ובו אישרה את מה שעד כה היה בגדר תרחיש אימה: מתחם בתי הזיקוק, קומפלקס עצום של מתקנים המכילים חומרים מסוכנים, ספג פגיעה ישירה במתקפת הטילים. על פי הדיווח התמציתי והזהיר של החברה, הפגיעה הייתה "נקודתית", והתרכזה בקווי צנרת והולכה המחברים בין המתקנים השונים במתחם. בבז"ן מיהרו להדגיש כי האירוע הסתיים ללא נפגעים בנפש, נקודת אור בתוך אירוע מדאיג ביותר. עם זאת, ההשלכות התפעוליות היו מיידיות. בעוד שהחברה ציינה כי "מתקני הזיקוק ממשיכים לעבוד", היא הוסיפה כי "חלק ממתקני ההמשך במתחם הודממו". משמעות הדבר היא שבעוד פעילות הליבה של זיקוק דלק נמשכת, פעילות ייצור אחרת, ככל הנראה בתחום הפטרוכימיה, הופסקה עד להערכת המצב. כעת, עוסקים בכירי החברה בבחינת היקף הנזק והשפעתו על פעילותה, לרבות ההשלכות הכספיות הצפויות כתוצאה מהשבתת המתקנים ועלויות התיקונים.

הדיווח, הגם שהיה לקוני, מהדהד במלוא העוצמה ברחבי המטרופולין. עבור מאות אלפי תושבי חיפה, קריית חיים, קריית ביאליק, קריית ים, קריית מוצקין, קריית אתא ונשר, קבוצת בז"ן היא הרבה יותר ממניה בבורסה או ספקית דלקים לאומית. היא נוף, ריח, ומקור קבוע לחרדה קיומית. המתחם העצום, המשתרע על פני אלפי דונמים, שוכן בצמידות מסוכנת לשכונות מגורים צפופות. במשך עשרות שנים, מתנהל מאבק ציבורי עיקש של תושבים וארגוני סביבה, הדורשים לצמצם את הסכנה הנשקפת מהמפעלים. המאבק התמקד בעיקר בזיהום האוויר החריג ובחשש מתחלואה עודפת, אך תמיד ריחף מעליו צל כבד אף יותר: תרחיש של תקלה חמורה או פגיעה מכוונת במתקנים בזמן מלחמה. תרחיש "יום הדין", כפי שהוא מכונה בפי רבים, מדבר על פגיעה במיכלי ענק של חומרים דליקים ונפיצים, כמו מיכל האמוניה המפורסם שפונה מהאזור לאחר מאבק ארוך, ועל תגובת שרשרת הרסנית שעלולה להוביל לאסון בקנה מידה היסטורי. הפגיעה הנוכחית בקווי הצנרת, גם אם תוארה כנקודתית ומבוקרת, מהווה הוכחה מצמררת לכך שהחשש אינו תיאורטי. הטילים ששוגרו לצפון הוכיחו כי הם יכולים להגיע ולפגוע בלב ליבו של האזור הרגיש ביותר במדינת ישראל.

ההודעה של בז"ן מדגישה את ההבחנה בין סוגי המתקנים השונים, הבחנה קריטית להבנת המצב. "מתקני הזיקוק", שהם לב הפעילות, אחראים על השלב הראשוני של פיצול הנפט הגולמי למרכיביו השונים, כמו בנזין, סולר ונפטא. המשך פעולתם מבטיח, ככל הנראה, את הרציפות התפקודית של משק האנרגיה בישראל. לעומתם, "מתקני ההמשך" שהודממו, הם ככל הנראה מפעלי הבת במתחם, כמו "כרמל אולפינים" (כאו"ל) ו"גדיב תעשיות פטרוכימיה". מפעלים אלו לוקחים את תוצרי הזיקוק הבסיסיים והופכים אותם למוצרים מורכבים יותר, כמו פולימרים לתעשיית הפלסטיק וחומרים ארומטיים לתעשייה הכימית. השבתתם, גם אם זמנית, עלולה לגרום לנזקים כלכליים משמעותיים לקבוצה ולשבש שרשראות אספקה לתעשיות רבות אחרות בישראל המסתמכות על תוצרתן. ההחלטה להדמים אותם התקבלה, קרוב לוודאי, מתוך שיקולי בטיחות, במטרה למנוע סיכונים מיותרים עד להשלמת סקירת נזקים מקיפה ווידוא שלמות כלל המערכות.

עצם העובדה שבז"ן נדרשה לפרסם דיווח מיידי לבורסה מדגישה את חומרת האירוע מנקודת מבט כלכלית ומשפטית. כחברה ציבורית הנסחרת בבורסה בתל אביב, מחויבת בז"ן על פי חוק ניירות ערך לדווח על כל אירוע מהותי שעלולה להיות לו השפעה על תוצאותיה הכספיות או על מחיר מנייתה. פגיעת טיל במתקני החברה, גם אם מוגבלת, עונה ללא ספק להגדרה זו. המשקיעים והאנליסטים יעקבו כעת בדריכות אחר דיווחי ההמשך של החברה, שיצטרכו לפרט את העלויות הישירות של התיקונים, את ההפסדים הנובעים מהשבתת הפעילות, ואת ההשפעה הכוללת על הרווחיות ברבעונים הקרובים. האירוע מוסיף פרמטר חדש ומשמעותי של סיכון להשקעה בחברה – סיכון ביטחוני מוחשי, שעד כה תומחר אולי באופן תיאורטי, אך כעת קיבל ביטוי פיזי וממשי.

עבור תושבי חיפה והקריות, ההיבט הכלכלי הוא משני. תשומת הלב הציבורית והתקשורתית תתמקד כעת בשאלות הבטיחות והביטחון. האירוע צפוי להעניק רוח גבית חזקה לארגוני הסביבה ולגורמים הפוליטיים הקוראים מזה שנים להוציא את התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה. טיעוניהם, שהתבססו עד כה בעיקר על סיכונים סביבתיים ובריאותיים, מקבלים כעת חיזוק מכריע מהזווית הביטחונית. המתנגדים יטענו, ובצדק, כי האירוע האחרון מוכיח שהמדינה אינה יכולה להבטיח הגנה הרמטית למתקנים, וכי קיומם בלב אוכלוסייה אזרחית צפופה מהווה פצצה מתקתקת אסטרטגית. מנגד, תומכי הישארות המפעלים יצביעו על חשיבותם לביטחון האנרגטי של ישראל ועל העובדה שהמתקנים הוכיחו עמידות מסוימת והמשיכו לתפקד גם תחת אש. הדיון הציבורי סביב עתיד מפרץ חיפה, שהיה סוער ממילא, צפוי להפוך כעת לסוער ונפיץ אף יותר. העובדה שהאירוע הסתיים הפעם "רק" בנזק לרכוש וללא נפגעים, לא תרגיע את הרוחות, אלא רק תמחיש לכולם עד כמה קרוב היה האסון, ומה עלול להתרחש בפעם הבאה, אם למרבה הצער תהיה כזו.