איגור רובין מחיפה כותב:
**
״מי שמכיר אותי יודע אני לא מומחה לפוסטים, ובטח לא פוסטים ארוכים ובטח לא סיפורי מתח… אבל השבוע קרה לי סיפור מדהים שאותו אני רוצה לחלוק אתכם…
*
כמו שאתם יודעים, יש לי בן שמתגורר בבלארוס ומגיע אליי מידי 6-7 שבועות לביקורים.
*
הוא בן 6 ומגיל 5 הוא טס לבד (עם מלווה שמשיב ופוגש אותו מהמטוס).הקורונה שינתה לכולנו את התוכניות, ויצא כך שדני שלי נשאר בבלארוס. הבעיה היא, שבלארוס ,מהמדינות הבודדות בעולם שלא עושות דבר במלחמה נגד הקורונה. החיים שם מתנהלים כרגיל ,ליגת הכדורגל וההוקי המקומיים ממשיכים כרגיל עם קהל ומשודרים היום בכל העולם…לא מקום בטוח להיות שם, ובטח לא לילד.
*
ביום שישי האחרון ראיתי שיש טיסה ישירה ממינסק לנתב"ג ביום ראשון , קניתי כרטיס לילד והתחלתי לסדר את הבית.
כפי שאתם יודעים ביום שבת נחתה טיסה מניו יורק בנתב"ג וכל הטסים התפזרו ללא פיקוח של משרד הבריאות בארץ לבתיהם ללא הפנייה למלונית בידוד, ולכן, בשבת, יצא הוראה שלפיה כל תושב שחוזר לארץ חייב להיכנס לבידוד במלונית.
*
חשבתי לברר ביום ראשון איך ילד בן 6 יכנס לבידוד לבד במלונית אבל יום שבת בערב התקשר אליי גיסי ואומר " ראיתי בתגובות באחד הפוסטים בפייסבוק את מספר הטלפון של שר התחבורה סמוטריץ'. אולי תתקשר אליו ותשאל מה לעשות עם הילד?". עניתי לו בציניות, "היית מארגן לי מספר של ביבי ,שאני אתקשר אליו״.
*
לקח לי כמה שעות לכתוב לבצלאל סמוטריץ ,אני אדייק- כתבתי לו במוצ"ש, בשעה 22.59 , וכעבור מספר דקות בלבד קבלתי ממנו תשובה שהוא מבין את המצב ויעדכן את משרד הביטחון על הבעיה שלי ובקש ממני יום למחרת לדבר עם רמ"ד של שר הביטחון איתי הרשקוביץ……לי בתור אזרח פשוט בטח ובטח היה מוזר לקבל תשובות בתזמון אפס מבכירי ממשל, אני חושב שכל אחד מאתנו היה מרגיש דומה בסיטואציה מסוג זה וזו רק ההתחלה של הסיפור…
*
למחרת , יום ראשון, כתבתי לרמ"ד משרד הביטחון איתי הרשקוביץ' וכמה שעות אחרי זה הוא עשה שיחת ועידה איתי ועם בכירי פיקוד העורף. היה להם מוזר לשמוע שילד טס לבד….והבטיחו לטפל בעניין. עד כאן אני רגוע, ממתין לבן שלי ומתארגן לנסיעה לנתב״ג לאסוף אותו.
*
ועכשיו הסיפור….
הטיסה לישראל אמורה הייתה להמריא ביום ראשון בשעה .19:10 מאחר והילד טס לבד המלווה לוקח אותו מאזור check in ברגע שמתחילה עלייה למטוס ,כפי שאתם יודעים כ30-45 דקות לפני ההמראה. אימא של דניאל מגיעה איתו לדלפק ומקבלת תשובה מנציג חברת תעופה BELAVIA שהילד לא יוכל לעלות על הטיסה מאחר ויש הנחיה חדשה של הפניית נוחתים למלוניות בישראל וחברת התעופה לא מוכנה לקחת אחריות במצב כזה על הילד. היא מסבירה להם שהנושא סודר ובארץ מודעים למצב והבעיה טופלה בדרג הכי גבוה שאפשר. הם בכל זאת מסרבים לקחת ולעלות את הילד על טיסה עם טענה שאף אחד לא יעזור להם, צוחקים לה בפנים, אפילו לא מנכ"ל BELAVIA.
*
אמא של דניאל רצה למנכ"ל שדה תעופה ומקבלת ממנו תשובה זהה.
בשעה 18.45 כל הנוסעים במטוס, ממתינים להמראה, היא מתקשרת אליי ואומרת שאין מה לעשות, הילד לא טס.
הרבה פעמים בחיים אנחנו נתקלים במצבים של חוסר צדק, לא פעם אנחנו מוותרים כי אין ברירה, לא פעם אנחנו שומעים ״תהיה חכם ולא צודק״, ולא פעם אנחנו מרימים ידיים….
הרגשתי חוסר צדק מוחלט והרגשתי באותו רגע שאני מפקיר את הבן במדינה שלא לא יודעת מה זה מחיר לנפש.
הידיים שלי רעדו אבל באותו הרגע לקחתי טלפון והתקשרתי שוב לאיתי הרשקוביץ.
*
השעה 18.46 ואני מסביר לאיתי שהילד שלי לא טס. הוא אומר לי, "אבל סידרנו לו את כל האישורים בהגעה", אני משיב, "הבלארוסים לא נותנים לו לעלות על הטיסה. אם היית מתקשר עכשיו לשגריר ישראל במינסק, והשגריר היה מתקשר למנכ"ל BELAVIA ומנכ"ל BELAVIA היה מתקשר לדלפק ,אולי כל זה היה נותן לילד שלי אפשרות לעלות על הטיסה״.
*
לא יודע מאיפה היה לי אומץ או החוצפה לבקש כזה דבר, אבל הדבר היותר מדהים היה, ששמעתי בקצה שני "אני מטפל בזה".
ושוב, אני מבין עם עצמי שבקשתי דבר מפגר וכמו כל הורה שחושב על בריאות הילד שלו אני מבין שהמצב לא טוב ואין לי יכולת להשפיע על הדברים.
*
אימא של דניאל בוכה לי בטלפון, דניאל לא מבין מה קורה.
בשעה 18.53 אני מקבל שיחה חוזרת מאיתי:" דברתי עכשיו עם השגריר, השגריר דיבר עם מנכ"ל BELAVIA מנכ"ל התקשר לדלפק בשער היציאה בשדה, הילד שלך עולה לטיסה הזאת". עניתי בהלם לאיתי "אבל השעה 18.55 עוד 15 דקות הטיסה ממריאה" ,קבלתי ממנו תשובה קצרה וחדה "המטוס הזה לא יטוס בלי הבן שלך".
*
באותם הרגעים חצי שדה תעופה במינסק ניגשו לבן שלי, דניאל, עיכבו בשבילו את הטיסה והושיבו אותו בביזנס. כשהילד נחת בארץ ושאלתי אותו איך הייתה הטיסה הוא השיב: ״היה כרגיל רק היום שינו תפריט במטוס״ ….הביאו לו מלא אולכל, הביזנס עושה את שלו.
קיבלתי את בן שלי בריא ושלם בשדה, ושעה אחרי זה שיחה מאיתי האם הכל בסדר…
*
מיותר לציין שישר נכנסו לרכב שלי ,נסענו הביתה וכמובן שאני ודניאל יושבים שבועיים בבידוד בביתי.
*
כך נגמר סיפור חילוץ של ילד ישראלי על ידי אנשים שבטוח נלחמים עם הCOVID סביב השעון ולא חסרות להם מטלות גלובליות יותר במלחמה עם אויב בלתי נראה.
*
אנשים שלא מכירים אותי, לא מכירים את דניאל אבל יודעים מה זה מחיר הנפש.
כשאני כותב את הסיפור הזה אני עדיין מקבל צמרמורת ורבים ממכם יכולים לחשוב שזה פשוט אישי, אבל לא. ברגעים אלו אני מרגיש גאווה להיות אזרח ישראל!
*
עליתי לארץ בגיל 15 בפרויקט ״נעלה 16" ,שרתתי בצה״ל, ומעולם לא הרגשתי גאווה ישראלית כל כך גדולה כמו שהרגשתי עכשיו.
*
אז למה כתבתי את כל הסיפור הזה? אני לא מוצא דרך אחרת להודות לשר התחבורה בצלאל סמוטריץ ולרמ"ד שר הבטחון איתי הרשקוביץ על העזרה והיחס שקיבלנו.
״המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו״.
אכן כך.
*
כבוד שר הבטחון נפתלי בנט, אנא העבר את תודתי והוקרתי העמוקה לאיתי הרשקוביץ, אשר ענה לי בהודעה פרטית על כך שהודתי לו "זוהי
עבודתי"
*
חג חירות שמח.
איגור, אבא של דניאל, גאה להיות ישראלי!
