בית המשפט המחוזי בחיפה הורה על מחיקת עתירה שהגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר נגד חברות אוליצקי, אך הדגיש כי אין בכך קביעה שיפוטית לגבי תקפות טענות הצדדים. הרקע: החלטת הוועדה המקומית לשנות את עמדתה בנוגע לבקשת היתר לאחר שזו בוטלה על ידי ועדת הערר.
בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, הורה (16.11.2025) על מחיקת עתירה מנהלית שהגישה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר נגד ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז צפון וחברות אוליצקי תשתיות בע"מ ואוליצקי מחצבת אשרת-שותפות מוגבלת (להלן: אוליצקי). זאת, לאחר שהוועדה המקומית ביקשה למחוק את העתירה בטענה כי הפכה לתיאורטית. השופט שמואל מנדלבום קיבל את הבקשה המוסכמת למחיקה, אך חייב את הוועדה המקומית לשלם לאוליצקי הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש"ח.
הסכסוך החל בעקבות בקשת היתר שהגישו חברות אוליצקי להקמת מתקני גריסה וניפוי, מפעלי שטיפה ומבנים נלווים. ועדת הרישוי של הוועדה המקומית הורתה על קבלת התייחסות של מספר גורמים – בהם נתיבי ישראל ומשרד התחבורה – בטרם ימשך הדיון בבקשה. אוליצקי ערערו על החלטה זו, וועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז צפון ביטלה את דרישת הוועדה המקומית והורתה להנפיק היתרי בנייה לאוליצקי בתוך 30 יום.
עתירה מחמת הזהירות וה"החלטה החדשה"
בעקבות החלטת ועדת הערר, הגישה הוועדה המקומית את העתירה (עת"מ 18365-09-25), אולם ציינה כבר בראשית ההליך כי העתירה מוגשת "רק מחמת הזהירות". זאת, לאחר שיומיים לפני המועד האחרון שהוקצב לה למתן ההיתר, ביום 1.9.25, התקבלה על ידה "החלטה חדשה". בהחלטה זו טענה הוועדה המקומית כי במהלך ההכנות להגשת העתירה "התחוור כי המצב בשטח אינו תואם את הבקשה להיתר…", וכי בקשת ההיתר הוגשה באופן מטעה. לפיכך, קבעה הוועדה המקומית כי לא ניתן לקדם את מתן ההיתר הנוכחי, וכי ככל שתוגש בקשה חדשה של אוליצקי שתכלול התייחסות למצב הקיים בשטח "בין על דרך של סימון הריסה, ובין על דרך של לגליזציה, היא תידון לגופה".
הוועדה המקומית, יחד עם ועדת הערר (שיוצגה על ידי פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי), הגישו הודעה מוסכמת למחיקת העתירה, בטענה כי לאור ההחלטה החדשה, החלטת ועדת הערר "איננה רלוונטית יותר והדיון בעתירה הפך תיאורטי". עמדה זו נתמכה על ידי ועדת הערר, שטענה כי החלטתה התבססה על תשתית עובדתית שהייתה נכונה בזמן קבלתה, וכי "בעת הזו המצב העובדתי שונה, ומכאן גם שלא ניתן לצפות שהחלטת ועדת הערר תיוותר על כנה ללא שינוי מבלי שנבחנו השינויים העובדתיים הנטענים".
התנגדות אוליצקי: "מעגל שוטה" ועקיפת החלטת ערר
מנגד, חברות אוליצקי, שיוצגו על ידי עורכי הדין אמיר שפיצר ואח', התנגדו למחיקת העתירה במתכונתה המוסכמת. אוליצקי טענו כי הוועדה המקומית מבקשת "לזכות בעתירה" באמצעות המחיקה, כאשר ההחלטה החדשה התקבלה בחוסר סמכות לאחר המועד שבו הייתה צריכה כבר לתת את ההיתר על פי הוראת ועדת הערר. נטען כי מדובר בהחלטה העוקפת את ועדת הערר, ולפיהן מחיקת העתירה משמעותה היא שהחלטת ועדת הערר נותרה בעינה.
לטענת אוליצקי, הבקשה יוצרת "מעגל שוטה" שבו הוועדה המקומית מקבלת החלטה, אוליצקי עוררת, הערר מתקבל, ובכל זאת הוועדה המקומית מחליטה פעם נוספת באופן חד צדדי שלא למלא אחר החלטת ועדת הערר – ודווקא אוליצקי נדרשת להגיש ערר פעם נוספת. כמו כן, אוליצקי טענו כי נערכה ביקורת במקרקעין שאישרה כי כל המבנים הם בהתאם להיתרים קודמים או להיתר הבנייה עליו הורתה ועדת הערר.
הכרעת בית המשפט וההבהרות
השופט מנדלבום קיבל את הבקשה המוסכמת, בהתבסס על הפסיקה המאפשרת ליוזם הליך לבקש את מחיקתו ככל שאינו רואה עוד טעם להמשך ההתדיינות. השופט קבע כי "לא מצאתי טעם לכפות על הוועדה המקומית להמשיך ולנהל את ההליך" במיוחד כשהיא ציינה שהעתירה הוגשה "מחמת הזהירות".
עם זאת, השופט מנדלבום הדגיש במפורש כי קבלת הבקשה למחיקה אינה מהווה קביעה שיפוטית בשום צורה, וכי היא אינה מקבלת את טענת הוועדה המקומית לפיה החלטת ועדת הערר אינה רלוונטית. "בסוגיה זו כמו בכל הסוגיות הנזכרות בעתירה כל טענות הצדדים שמורות להם", הבהיר השופט, וכלל זאת גם את זכותה של אוליצקי לטעון כי "לא הייתה לוועדה המקומית הסמכות לקבל את ההחלטה החדשה" ואת טענותיה לפיהן "אין בסיס עובדתי לטענות הוועדה המקומית לפיהן 'התגלו' עבירות בנייה".
משמעות ההחלטה היא שהוועדה המקומית בחרה לסיים את ההליך המשפטי, אך המאבק התכנוני בין הצדדים לא הוכרע, והוא צפוי ככל הנראה לשוב להליך המנהלי-תכנוני. לאור העובדה שבקשת המחיקה הוגשה רק לאחר שאוליצקי כבר הגישו את תגובתם לעתירה, חויבה הוועדה המקומית בהוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח. הועדה המקומית יוצגה על ידי עו"ד לילך גפני-רוזינס.
