קריות: בית משפט הורה על צו הדדי (חלקי) למניעת הטרדה בין שכנים

בית משפט השלום בקריות הורה על מתן צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת בין שני שכנים, וזאת למשך שישה חודשים, אך בלי לקבוע הוראת הרחקה. ההחלטה ניתנה ביום 3.10.2025 על ידי כבוד השופט מוטי כהן, במסגרת ה"ט (קריות) 64487-09-25, לאחר שבחן את טענות הצדדים ואת הראיות שהוגשו. השופט קבע כי הראיות שהוצגו היו דלות וכי האיזון הנדרש בין השמירה על זכויות שני הצדדים לבין הגנה על שלומם מצדיק צו הדדי וממוקד האוסר הטרדות, איומים, פגיעה בפרטיות ויצירת קשר.

מההחלטה עולה כי המבקש טען למסכת הטרדות שנמשכת זמן ממושך מצד שכניו – איומים, הצבת מצלמות המכוונות לביתו, השלכת לכלוך ואדמה, פגיעה בעצי נוי ואף "נפנוף" בנשק מצד אחד המשיבים. עוד נטען להכשלת שגרת החיים, לרבות כיסוח דשא בעת תליית כביסה והעלאת אבק, לקיר שנבנה כנטען באופן המסכן את חלקת המבקש, ולסכסוך קרקעות המתברר בהליכים נוספים. בהתבסס על הבקשה הוצא ביום 25.09.2025 צו זמני במעמד צד אחד.

המשיבים מצדם טענו כי מדובר בבקשה שנייה שממחזרת טענות עבר, כי כל תלונות המבקש במשטרה נסגרו ללא פתיחת חקירה, וכי מקור הסכסוך בפנייה מצדם לעירייה להסרת רכבים נטושים של המבקש שבכניסה לביתם. לתיק הוגשה תכתובת דוא"ל עם גורם בעיריית שפרעם בנוגע לדרך הגישה לבית המשיבים, שלטענתם נפגעה עקב סימונים בלתי חוקיים שביצע המבקש על הכביש. עוד נטען כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט ו"גורר" אותם להליכי סרק.

בתיק הוצג גם הרקע ההיסטורי: בהליך קודם, ה"ט 1472-03-25, נתן ביום 12.03.2025 כבוד השופט הבכיר ערן נווה צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת בין הצדדים. בתיק הנוכחי התקיים דיון ביום 30.09.2025; בסיומו הוצע לצדדים לשוב לצו הדדי, אך המשיבים סירבו. לאחר שהצדדים המציאו מסמכים משלימים, ניתנה ההחלטה.

השופט כהן הדגיש כי תכלית חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, היא "להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו" וכי "הטרדה מאיימת" כוללת שני יסודות מצטברים – התרדה או איום בעבר, ובסיס סביר לצפי לפגיעה חוזרת בעתיד. בהקשר זה צוטטה הפסיקה כי מדובר בכלי הפוגע בזכויות, ולכן יש להפעילו "באופן מושכל" תוך בחינה קפדנית של הראיות, בשים לב לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

ביחס למארג הראייתי קבע בית המשפט כי "הראיות שהוצגו בפני היו דלות, ואין בהן כדי ללמד על מסכת הטרדות בעוצמה הנטענת", למעט ביחס למשיב מספר 3 שלגביו התרכזו רוב טענות המבקש. בה בעת התרשם השופט ממתיחות ממשית בין הצדדים, המושפעת גם ממחלוקות חיצוניות להליך דנן, והדגיש כי ראוי "למנוע כל חיכוך בין הצדדים, לפחות באופן זמני עד שידאגו להסדיר את כלל ההליכים ביניהם".

לצד זאת, ציין בית המשפט כי לא הוכחה טענת המבקש בדבר "נפנוף אקדח" מצד המשיב 3 לאחר הצו ההדדי שניתן בעבר – "אם בכלל בוצעה בפעם הראשונה" – וכי טענות שונות שהועלו ביחס לשריטות ברכבו של המבקש לא גובו בסרטון או תיעוד מזהה: "כשנשאל אם יש לו סרטון… השיב כי צריך להוציא את המצלמות ולהגדיל את התמונה… ואולם לא המציא כל ראיה הקושרת את המשיבים לאירוע זה". עוד הובהר כי סוגיות כגון תברואה, שימוש בדרך משותפת, קיר החשוד כמסכן או הפעלת מכסחת דשא – כפי שהוצגו בבקשה – אינן מגיעות כדי "הטרדה מאיימת" ויש לבררן במסלולים אזרחיים מתאימים ולא במסגרת בקשה לפי החוק.

בנסיבות אלה ביכר השופט פתרון מאזן: צו הדדי וממוקד בין המבקש לבין המשיב מספר 3 בלבד, האוסר – למשך חצי שנה – על הטרדה בכל דרך ובכל מקום, על נקיטת איומים או פגיעה בגוף וברכוש, על בילוש, אריבה, התחקות ופגיעה בפרטיות, וכן על יצירת קשר מכל סוג. מנגד, לא נכללה הוראת הרחקה גאוגרפית, והאיסור שנקבע בהחלטה זמנית קודמת בוטל. לשון ההחלטה: "משום דלות הראיות, והאיזון הנדרש בין האינטרסים ושמירה על חירויות התנועה של הצדדים, לא יכלול הצו ההדדי הרחקה כלשהי".

בית המשפט נשען גם על הלכה שנקבעה בעבר, שלפיה בצדדים המצויים בסכסוך רב־שכבתי ובעלי "מטענים רגשיים ואחרים", צו הדדי נועד "אך ורק להרגעת הרוחות ולשמירה על שלוות חייהם של שני הצדדים" ואינו נושא את הסטיגמה של צו חד־צדדי. כדברי הציטוט מן ה"ט (נצרת) 2616-05-09: "צו הדדי, במקרה דנן, ממלא אחר המטרות העומדות בבסיס חוק מניעת הטרדה מאיימת ומתיישב עם רוחו של החוק".

נוכח קבלת הבקשה באופן חלקי בלבד, לא נעשה צו להוצאות. בית המשפט הורה למזכירות להמציא את ההחלטה לצדדים.

הפרשה משקפת מגמה עקבית בפסיקה בהפעלת מנגנון הצווים לפי החוק: מחד – הגנה על שלום הציבור ועל שלוות החיים במצבי חיכוך שכנים; מאידך – ריסון והיצמדות להיקף ראיות מספק לפני שמגבילים חירויות יסוד כגון חופש תנועה וקשר. במקרה זה, במקום להרחקה, נבחר מסלול צופה פני עתיד המעמיד "גדרות תנהגות" ברורות לשני הצדדים למשך פרק זמן מוגדר – ששייך לכלי ניהול סכסוך מיידיים – תוך הפניית יתר המחלוקות למסלולי בירור אזרחיים מתאימים.