בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש אורי יוסף, תושב טירת כרמל העוסק במסחר בבשר, נגד פקיד שומה חיפה. יוסף ביקש פסק דין הצהרתי שיקבע כי חוב מס הכנסה שלו, העולה על 10 מיליון שקלים ועיקרו משנות 2001 ו-2002, התיישן או שהגבייה נגועה בשיהוי, ולכן אינו ניתן עוד לגבייה. השופטת אינאס סלאמה קבעה כי החוב לא התיישן והגבייה אינה נגועה בשיהוי המצדיק חסימתה, אך הורתה שלא להחיל על התובע סנקציות כלכליות כמו ריבית והצמדה בגין תקופה בת ארבע שנים, בשל תקלה טכנית במערכת המחשוב של רשות המסים.
התובע, אורי יוסף, בן 63, תיאר בכתב התביעה שהגיש ביוני 2022 כי הוא "אדם מן היישוב, ישר, הגון, ומנהל עסק לשחיתת בשר". על פי כתב התביעה, בשנת 2001 נקבעה לו שומת מס בסך למעלה מ-8 מיליון שקלים, עם קנס גירעון של כ-750,000 שקלים. בשנת 2002 הוצאה שומה בסך כ-800,000 שקלים עם קנס גירעון של כ-80,000 שקלים. חובות נוספים, כולל קנסות ועיצומים משנים 2003 עד 2014, הביאו את הסכום הכולל ליותר מ-10 מיליון שקלים. יוסף טען כי במשך שנים לא קיבל כל הודעה על החוב ולא ננקטו הליכי גבייה, מה שהוביל אותו להאמין שהחוב נזנח. רק במאי 2022 קיבל מכתבי דרישה, וביוני 2022 הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו, מה שגרם להחזרת צ'קים.
בכתב ההגנה טענה רשות המסים, באמצעות פרקליטות מחוז חיפה, כי יוסף "סרבן מס, מתחמק סדרתי מעמידה בחובותיו לרשויות המס, ואשר לפי רישומי הנתבעת הורשע בתחום זה בפלילים מספר פעמים, עד כדי ריצוי עונש מאסר בפועל. על פי כתב ההגנה, הרשות נקטה בפעולות רציפות לגבייה, כולל שליחת הודעות ועיקולים. בשנת 2011 הגיש יוסף בקשה להארכת מועד לערעור על שומת 2001, מה שמעיד על ידיעתו על החוב. בשנת 2016 פתח יוסף הליך חדלות פירעון (פשיטת רגל), שבמסגרתו הגישה הרשות תביעות חוב, אך ההליך בוטל בשל אי שיתוף פעולה מצד יוסף. לאחר ביטול ההליך ב-2017, התקבלה הודעה על כך במערכת הרשות ב-9 במאי 2018, אך תקלה טכנית רוחבית מנעה חידוש הגבייה עד ינואר 2022, אז חודשו ההליכים.
בפסק הדין, שנתן השופטת סלאמה ב-30 בספטמבר 2025, נקבע כי החוב לא התיישן, שכן לא חלפו שבע שנים רצופות ללא פעולות גבייה. השופטת ציינה כי יוסף ידע על השומות בסמוך להוצאתן: "התובע ידע, ידוע היטב, על אודות השומות לשנת 2001 ו-2002. כך, מחמת שהנתבע יידע את התובע/את בא כוחו דאז בנוגע לשומות בסמוך לאחר הוצאתן, וכך גם בהינתן שהתובע עצמו פתח בהליך בבית המשפט המחוזי בחיפה, בשנת 2011, שמטרתו כי תינתן לו ארכה להגשת ערעור לשנת המס 2001. זאת ועוד, וכחלק מהליך הגבייה המינהלי, הנתבע הגיש תביעת חוב בשנת 2016 במסגרת הליך הפש"ר באשר לחוב מושא ענייננו".
בנוגע לטענת השיהוי, קבעה השופטת כי הרשות לא קיימה את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה במלואה, שכן לא שלחה הודעות שנתיות על החוב ולא חידשה את הגבייה מיד לאחר סיום הליך הפש"ר. עם זאת, "לא מצאתי כי יש בהתנהלותו די כדי שיוצב לפניו מחסום מפני המשך הליך גביית החוב. כך במיוחד, בשים לב לדרך הילוכו של התובע עצמו". השופטת התרשמה כי יוסף התנהל בחוסר תום לב: "התרשמתי כי התובע לא ידע (כפי טענתו) על אודות החוב. ההיפך הוא הנכון, שוכנעתי כי התובע ידע באופן פוזיטיבי על קיומו של החוב, וחרף זאת הוא בחר פעם אחר פעם שלא להסדירו. למשמע עדות התובע בבית המשפט, הרושם שנותר בי הוא כי תשובותיו היו פתלתלות ומתחמקות".
השופטת התייחסה גם להתנהלות יוסף בנוגע לכתובת מגוריו: "התנהלות התובע נעדרת תום לב, והיא באה לידי ביטוי באמצעות ציון כתובות שונות במועדים שונים על פני ציר הזמן, בה בעת שלפניי התובע טען כי כתובתו מאז ומתמיד אחת היא". לדוגמה, במסמכים שונים ציין יוסף כתובות כמו רמב"ם 21א' או רמב"ם 34 בטירת כרמל, בניגוד לטענתו כי כתובתו תמיד הייתה רמב"ם 64 דירה 5. בנוסף, בכתב התביעה טען יוסף כי לא פנה להליך חדלות פירעון, אך מאוחר יותר הודה שיזם הליך כזה, שהבוטל בשל אי שיתוף פעולה מצדו.
עם זאת, השופטת מתחה ביקורת על התקלה במערכת רשות המסים: "חרף התנהלות התובע, מצאתי, כאמור, כי לא יהא זה נכון וראוי להשית עליו את הביטוי הכלכלי הנגזר מן התקלה הממושכת שארעה אצל הנתבע, בגינה קרוב לארבע שנים הנתבע לא המשיך בהליכי גביית החוב, ואשר דומני כי בשקידה ראויה יכל הנתבע להיות ער לתקלה בשלב מוקדם יותר". לכן הורתה שלא להחיל ריבית, הצמדה או קנסות על התקופה מ-9 במאי 2018 עד ינואר 2022, והורתה על חישוב מחדש של החוב.
פסק הדין מדגיש את דרכי הגבייה של מסים על פי פקודת מס הכנסה ופקודת המסים (גביה). הרשות יכולה לגבות חוב במסלול משפטי (תביעה בבית משפט) או מינהלי (גבייה אקטיבית או פסיבית). הגבייה המינהלית מאפשרת צעדים מקוצרים ללא צורך בהוצאה לפועל רגילה, אך חלה עליה התיישנות אזרחית של שבע שנים. השופטת ציטטה פסיקה קודמת, כמו עניין בן מנחם, שמדגישה את החשיבות הציבורית בגבייה יעילה: "מערכת גבייה יעילה של תשלומי חובה מגשימה גם ערכים של צדק חברתי, צדק חלוקתי ושל שוויון מהותי". עם זאת, סמכויות הגבייה מחייבות פרשנות מצמצמת להגנת זכויות הפרט.
בנוגע לשיהוי, הסבירה השופטת כי זהו מושג גמיש יותר מהתיישנות, ויש לבחון אינטרסים כמו הסתמכות הפרט, אינטרס ציבורי, תום לב והנחיית היועץ המשפטי לממשלה. ההנחייה מחייבת פתיחת גבייה תוך שלוש שנים ופעולות תקופתיות, אך אינה חלה רטרואקטיבית מלאה על חובות מוקדמים. השופטת קבעה כי הרשות פעלה באופן סביר למעט התקלה, אך התנהלות יוסף פגעה בטענותיו.
