עיריית חיפה דרשה 300,000 שקל ארנונה ממבנה הרוס ולא הסכימה לסגת: בביהמ"ש קיבלה בעיטה לפנים

האם עצם הצבת שלט פרסומת על קירותיו של בניין נטוש ומוזנח הופכת אותו לנכס פעיל החייב בארנונה מלאה? השופט רון סוקול קבע בצורה חד-משמעית כי התשובה שלילית, והורה על ביטול דרישת תשלום די הזויה שהוציאה עיריית חיפה.

הפרשה סובבת סביב מבנה ישן ומוזנח הממוקם בצומת רחובות יפו וחיל הים בחיפה. המדובר במבנה שאינו מאוכלס מזה שנים ארוכות, אינו מחובר לרשת המים והביוב, ולמעשה נמצא במצב של הרס חלקי. בשנת 2017 רכשה אותו חברת תלקון הנדסה, וגורמי העירייה העניקו לחברה פטור מלא מתשלומי ארנונה לתקופה של שלוש שנים. כשהפטור הסתיים ב-2020, אושר לחברה חיוב מופחת בהתאם לסיווג הנכס.

אלא שבשנת 2022 הגיעה הפתעה מרה לתיבת הדואר של בעלי הנכס: העירייה שלחה דרישת תשלום ארנונה מלאה בסך 281 אלף שקל לשנה. הנימוק? על קירותיו החיצוניים של הבניין הנטוש הוצבו שלטי חוצות, ולטענת הרשות המקומית הדבר מהווה שימוש בפועל בנכס – מה שמבטל את זכאותו לארנונה מופחתת.

חברת תלקון לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערר בפני ועדת הערר העירונית, אולם זו דחתה את טענותיה. בעקבות כך פנתה החברה לערכאה גבוהה יותר והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

במסגרת הדיונים בבית המשפט, ניסו נציגי העירייה לחזק את עמדתם בכמה טיעונים. ראשית, נטען כי עצם העובדה שמתבצע שימוש פרסומי בנכס שוללת את הזכאות לפטור. שנית, הודגש כי הצבת השלטים נעשתה באישורו של מהנדס העיר. ולבסוף, העירייה הפנתה לעובדה שהמבנה מחובר לתשתית חשמל המשרתת את מתקני השילוט – עובדה שלגישתה מעידה על שימוש אקטיבי המצדיק חיוב בארנונה.

אולם השופט סוקול לא שוכנע. בפסק דינו קיבל את עמדתה של חברת תלקון וקבע כי הצמדת שלטי פרסום לקירותיו החיצוניים של בניין אינה עולה כדי שימוש המבטל את הפטור. השופט הורה כי "דרישת הרשות העירונית לגבות ארנונה תבוטל, משום שלא התקבלה לגביה הכרעה עניינית ומנומקת כראוי".

מעבר להכרעה הפרטנית, סוקול העלה בפסיקתו שורה של תהיות עקרוניות שמדגימות את הבעייתיות שבגישת העירייה. "הכרה בכך שהתקנת שילוט פרסומי על מבנה פגוע מהווה שימוש המבטל את הפטור מעלה סוגיות מורכבות," ציין השופט, והציג שאלות כגון: "האם לממדי השלט יש נפקות? האם רק שילוט הנתמך בקונסטרוקציה ייחשב כשימוש, או שגם שלט הצמוד ישירות לקיר? ומה הדין כאשר צובעים פרסומת על הקיר עצמו, או מקרינים עליו תמונה באמצעות מקרן הנמצא בסמוך?"

שאלות אלו חושפות את הכשל בפרשנות המרחיבה שאימצה העירייה: אם כל ביטוי פרסומי על גבי בניין נטוש שולל את הפטור, הרי שכמעט כל מבנה הרוס שעליו מודבקת מודעה עלול להפוך בן-רגע לנכס החייב במאות אלפי שקלים בשנה. פסק הדין מתווה קו גבול ברור יותר בין שימוש ממשי לבין ניצול שולי של חזיתות מבנים נטושים לצורכי פרסום.