פסק דין: רואה חשבון שפרש ישלם לשותפות לשעבר תקבולים מלקוח משותף

סכסוך סבוך בין שותפים לשעבר בתחום ראיית החשבון הגיע לסיומו בבית משפט השלום בקריות, כאשר השופטת אלואז זערורה פסקה כי רואה חשבון שפרש משותפות חייב להמשיך ולהעביר תקבולים מלקוח משותף – גם שנים רבות לאחר עזיבתו. פסק הדין מהווה תזכורת משמעותית לחשיבות הניסוח המדויק בהסכמי פרישה ולמשמעויות ארוכות הטווח שלהם.

במוקד הפרשה עומד צבי ליבנה, רואה חשבון שהצטרף כשותף למשרד זיו שיפר ושות' באפריל 2007. במשך כשמונה שנים פעל ליבנה במסגרת השותפות, ובין היתר כיהן כדירקטור מטעמה בחברת יוניטרוניקס בע"מ. בדצמבר 2015 הגיעה השותפות לסיומה, ועמה נחתם הסכם פרישה מקיף שנועד להסדיר את מכלול הזכויות והחובות בין הצדדים.

הסכם הפרישה כלל מספר רכיבים כספיים מרכזיים. ראשית, נקבע כי ליבנה יקבל גמלה חודשית בסך 21,323 שקלים במשך שנת 2016, ולאחר מכן סכום זהה הצמוד ב-50% למדד במשך 56 חודשים נוספים החל מינואר 2017. שנית, הוסכם כי ליבנה ימשיך לכהן כדירקטור מטעם המשרד בחברת יוניטרוניקס, כאשר כל התשלומים שיקבל מהחברה יועברו לשותפות, והוא יהיה זכאי לשמור לעצמו 30% מהם.

סעיף מפתח בהסכם קבע כי הסדר זה יחול "במשך כל שנות כהונתו של צבי כדירקטור ביוניטרוניקס". עוד נקבע כי במידה וליבנה ירצה או ייאלץ לפרוש מתפקידו, שני הצדדים יעשו מאמץ למנות אחד מהשותפים במקומו.

לטענת משרד זיו שיפר ושות', ליבנה מילא את התחייבויותיו במשך מספר שנים, אולם החל משנת 2020 חדל להעביר את הכספים ואת פירוט התקבולים מחברת יוניטרוניקס. המשרד פנה אליו פעמים מספר בניסיון להסדיר את הנושא, והתנהל דין ודברים בין ליבנה לבין נציג המשרד, זיו כרנסטי.

בנובמבר 2021 נחתם בין השניים מסמך שכותרתו "סגירת חשבון סופית". במסגרתו נערכה התחשבנות מפורטת שכללה את כל התקבולים והחובות ההדדיים עד לאותו מועד. המסמך קבע כי לאחר קיזוז הסכומים, המשרד חייב לליבנה סך של 1,822 שקלים בלבד.

כאן נולדה המחלוקת המרכזית: מה משמעותו של מסמך זה? ליבנה טען כי ההתחשבנות הביאה את הסכם הפרישה לסיומו המוחלט, וכי מרגע חתימתו אינו נדרש עוד להעביר תקבולים מיוניטרוניקס. לחיזוק טענתו הצביע על כך שהמסמך לא התייחס כלל לתשלומים עתידיים, וכן על כך שהמשרד חסם את גישתו למערכת הממוחשבת ומנע ממנו לבדוק נתונים פנימיים.

"לא ייתכן כי מטרת ההסכם הייתה לחייבו ללא הגבלת זמן להעביר את התקבולים שיקבל מהחברה עבור שירותיו כדירקטור", טען ליבנה בהתכתבויות מול המשרד.

מנגד, משרד זיו שיפר ושות' טען כי המסמך נועד אך ורק לסכם את ההתחשבנות עד לאותו מועד, ואין בו כדי לבטל או לשנות את הוראות הסכם הפרישה המקורי. לשיטת המשרד, תכלית ההסכם הייתה ברורה: המשרד משלם לליבנה סכום מוסכם עבור חלקו בנכסי השותפות, ובתמורה שומר לעצמו את כל הלקוחות – לרבות יוניטרוניקס.

השופטת זערורה קיבלה את עמדת המשרד במלואה. בפסק דינה המקיף סקרה את ההלכות בנושא פרשנות חוזים, והדגישה כי כאשר לשון ההסכם ברורה וחד-משמעית, יש לפרשו על פי משמעותו הפשוטה.

"לשון ההסכם ברורה", קבעה השופטת, "והמשפט 'סכום זה יתווסף לתשלום/לגמלה החודשית בחודש בו יתקבל הסכום בידי השותפות' מלמד על מועד ביצוע התשלום". השופטת הבהירה כי מדובר בשני סוגי תשלום שונים ועצמאיים: הגמלה החודשית מוגבלת בזמן, אך העברת התקבולים מיוניטרוניקס נמשכת כל עוד ליבנה מכהן כדירקטור.

באשר למסמך ההתחשבנות מ-2021, פסקה השופטת כי אין מדובר בהסכם חדש המבטל את קודמו. "השימוש במילים 'התחשבנות סופית' אינה מלמדת כלל על התוכן שמבקש הנתבע לייחס לה", הדגישה. "מסמך ההתחשבנות, כשמו הוא, נועד להסדיר את התשלומים להם התחייבו הצדדים על פי ההסכם ונוסח המסמך אינו מלמד כלל על כוונת הצדדים לשנות או לבטל או להגביל את הסכם הפרישה".

השופטת התייחסה גם לטענת ליבנה בדבר חסימת הגישה למערכות המשרד, וקבעה כי מדובר בדרישה סבירה: "הנתבע סיים את תפקידו בשותפות ופרש ממנה, ובהתאם אין כל הצדקה לאפשר לו גישה למידע פנימי ואישי על הלקוחות".

בהתייחסה לטענה כי ההסכם הופך להיות "אין סופי", כתבה השופטת דברים חדים: "טענות התובע לפיהן 'לא ייתכן כי ההסכם יהיה אין סופי' היא בבחינת דרישה לבטל את ההסכם בדיעבד בשל טעות בכדאיות העסקה או בשל העובדה כי הוא לא העריך נכונה את היקף התחייבויותיו ואין בידי לקבלה".

בית המשפט ציין כי הצדדים הסכימו לוותר על ניהול דיון הוכחות ולהכריע במחלוקת על סמך כתבי הטענות והסיכומים בלבד. עובדה זו פעלה לרעת ליבנה, שנמנע מלזמן עדים שיכלו לתמוך בגרסתו.

בשורה התחתונה חויב ליבנה להעביר למשרד תוך 60 יום תיעוד מלא של כל התקבולים שקיבל מיוניטרוניקס מנובמבר 2021 ועד הגשת התביעה ביוני 2023, בצירוף כל האסמכתאות הנדרשות. כמו כן נפסק כי יעביר 70% מסכומים אלה לשותפות, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

השופטת אף התירה למשרד פיצול סעדים, מה שמשמעו כי יוכל לתבוע בעתיד סכומים נוספים בגין תקבולים שיתקבלו אצל ליבנה כל עוד ימשיך לכהן כדירקטור בחברה. על ליבנה הוטלו גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקלים, וכן החזר אגרת בית המשפט.