בית המשפט העליון הפך לאחרונה פסק דין של בית המשפט המחוזי וקבע כי לשכת רישום המקרקעין נושאת באחריות משמעותית בעניין רישום בעלות מזויף על נכס בחולון. השופטים אלכס שטיין, יחיאל כשר והנשיא יצחק עמית קבעו כי הלשכה תישא ב-30% מהנזק שנגרם ליורש החוקי של הנכס, לצד 50% שיוטלו על עורך הדין שייצג את המתחזה ו-20% על היורש עצמו בגין אשם תורם.
פסק הדין נוגע לכל בעלי הנכסים במדינה, כולל תושבי חיפה, קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין, קריית ים והסביבה, והוא מהווה אבן דרך משמעותית בהגדרת חובות לשכת הרישום בבדיקת מסמכים.
עשור של הליכים משפטיים
הסיפור החל בשנת 2005, כאשר בעלת דירה בחולון הלכה לעולמה והורישה את נכסה לבנה היחיד. בשנת 2006 הוציא הבן צו ירושה מרשם הירושות המצביע עליו כיורש היחיד. אולם כאשר ביקש בשנת 2016 לרשום את הדירה על שמו, התברר לו כי בשנת 2011 הנכס כבר נרשם על שם אדם אחר באמצעות צו ירושה מזויף, לכאורה מבית הדין הרבני בתל אביב-יפו מיום 28 ביולי 2007.
הדירה שנרשמה במרמה נמכרה מאז לשני צדדים שלישיים, והיורש החוקי מצא עצמו בלא נכס ובלא פיצוי. בשנת 2019 הגיש תביעה על סך כ-2 מילון שקלים נגד מספר גורמים, והיא התבררה בסופו של דבר מול לשכת רישום המקרקעין ומול עורך הדין שייצג את המתחזה מבלי שידע על התרמית.
שלושה פסקי דין, שלוש תוצאות שונות
המקרה עבר שלושה שלבים משפטיים שונים. בספטמבר 2022 פסק השופט אילן דפדי, ששימש אז כשופט שלום (וכיום שופט במחוזי), כי לשכת הרישום אחראית ב-35% מהנזק, עורך הדין ב-45% והיורש ב-20%. על פי הדיווח באתר colbass.com, השופט דפדי קבע כי בהכשרת בוחני העסקאות לא הושם דגש מיוחד על בדיקת אותנטיות של מסמכים, וכי בהעדר אמצעים טכנולוגיים הולמים, מצופה מהלשכה לערוך בדיקה מול הגורם שהנפיק את צו הירושה.
באוקטובר 2023 הפך בית המשפט המחוזי, בראשות סגן הנשיא שאול שוחט, את ההחלטה וניקה לחלוטין את לשכת הרישום מאחריות. על פי הדיווח, השופט שוחט קבע כי הטלת אחריות על הלשכה כאשר פעלה על פי נהליה ולא חשדה בזיוף היא מרחיקת לכת, וכי חובה ליצור קשר עם הגורם המנפיק בכל מקרה תביא להכבדה על המערכת ולעיכובים במתן שירות. במקום זאת הועלתה אחריות עורך הדין ל-70% והיורש ל-30%.
"לא יכולה לשמש חותמת גומי"
אולם בפסק הדין האחרון של העליון קבע השופט אלכס שטיין עמדה שונה. על פי הדיווח, השופט שטיין כתב: "לשכת הרישום – כמי שיש לה יכולת עדיפה למנוע טעויות במרשם מתוקף תפקידה ומומחיותה – אינה יכולה לשמש חותמת גומי בבואה לבחון בקשות לרישום זכויות במקרקעין. עליה לתפקד כשומרת הסף של המרשם ולהקפיד על ניהול רישום אמין ומדויק של זכויות במקרקעין".
הממצא המרכזי בפסק הדין היה שהעותק המזויף של צו הירושה הוצג על ידי עורך הדין כ"מקור", אף שעל פניו לא נראה ככזה והכיל רישום "העתק מתאים למקור". על פי הדיווח באתר colbass.com, השופט שטיין קבע כי סימנים אלה היו אמורים לעורר את חשד הלשכה ולהביא אותה לנקוט פעולות נוספות.
חובת בדיקה מול הגורם המנפיק
השופט שטיין הדגיש כי החוק קובע שצו ירושה שעל בסיסו רשאית לשכת הרישום לשנות רישום הוא הצו המקורי גופו, או אחד משני סוגי עותקים: העתק שאושר ואומת על ידי נוטריון מוסמך, או העתק שאושר ואומת על ידי בית המשפט או בית הדין הדתי עם חתימת גורם מוסמך וחותמת מקורית. במקרה הנדון, צו הירושה לא עמד בתנאים אלה.
על פי הדיווח, השופט שטיין כתב: "מטבע הדברים, תחליפיהם החוקיים של צווי הירושה המקוריים הינם בעלי פוטנציאל גדול יותר לזיוף, בהשוואה לצו המקורי גופו. משכך הוא, כאשר מוגשת ללשכת הרישום בקשה לרישום זכויות במקרקעין שלא על בסיס צו ירושה מקורי, כי אם על בסיס תחליפו החוקי של הצו, חובה על לשכת הרישום ליצור קשר עם הטריבונל שלכאורה הוציא את הצו כדי לוודא את אמיתותו".
השופט הוסיף כי מדובר ב"דרישות בסיסיות מהגורם המקצועי שאמון על ניהול המרשם", ושבניגוד לטענות הלשכה, דרישות אלה לא קשה לקיים, בהתחשב בכך שנכס מקרקעין מהווה לרוב הנכס הכלכלי המשמעותי ביותר של אזרח מהשורה.
מחלוקת בין השופטים
בנקודה אחת התעוררה מחלוקת בין השופטים. על פי הדיווח, השופט כשר העיר כי ככל שהתחליף חתום ומאומת באופן חוקי על ידי הגורם שהוסמך לכך, אין חובה שהלשכה תפנה אל הגורם המנפיק. עם זאת, במקרה הנוכחי הדיון היה תיאורטי בלבד, שכן צו הירושה המזויף לא נחתם ואומת כחוק.
אשם תורם ליורש
לגבי היורש עצמו נקבע כי אם היה דואג להעביר את הנכס על שמו בסמוך לאחר מות אמו, סביר להניח שהיה ניתן לסכל את התרמית. לכן הוטל עליו אשם תורם בשיעור של 20%. בית משפט השלום העריך את שווי הנזק בסך של כ-1.34 מיליון שקל, ואת הפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 שקל.
פסק דין דומה לעניין קונפינו
התוצאה אליה הגיע השופט שטיין דומה למדי לזו שבפסק דינו התקדימי בעניין קונפינו מדצמבר 2023, שעסק גם הוא בפיצוי בגין זיוף בעלות על נכס, ובו הוטלה על לשכת הרישום אחריות של 30%.
על פי הדיווח, השופט שטיין סיכם: "אם לשכת הרישום הייתה יוצרת קשר עם בית הדין הרבני תל אביב-יפו – הגורם שהוצג בפניה כמי שהנפיק את צו הירושה המקורי – הדבר היה מקשה עד מאוד על הוצאתה לפועל של התרמית שאירעה, וניתן אף לשער שהתרמית היתה נמנעת. לשכת הרישום לא קיימה חובה בסיסית זו ובכך התרשלה. עליה לשאת אפוא בתוצאות התרשלותה".
כחלק מפסק הדין נפסקו הוצאות לזכות היורש בסך של 45,000 שקל שישולמו על ידי לשכת הרישום, ושל 35,000 שקל שישולמו על ידי עורך הדין.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!