ענת אנגרסט, אימו של מתן אנגרסט ששרד את השבי בעזה והושב לישראל, התראיינה (שני) ל"מהדורת ערב החג" אצל יונית לוי וחשפה לראשונה פרטים קשים ומזעזעים על תקופת השבי של בנה. על פי דבריה, מתן עבר עינויים קשים במיוחד בחודשים הראשונים של השבי, כאשר הוגדר כחייל על ידי חמאס, ונושא עמו פציעות קשות וחמורות מאותה תקופה שידרשו טיפול רפואי ממושך.
"למתן יש כוויות מאוד קשות, ביד הימנית ובאצבעות, ויש לו עוד כמה פגיעות, גם בראייה", גילתה ענת בראיון המרגש. "נתמודד עם הכול. הוא בחיים, והוא חזק, הוא גיבור. הוא זוכר את הצוות שלו ואת ההחלטות שהם קיבלו באותו הבוקר. הוא מאוד שמח שדניאל פרץ ז"ל חוזר היום", הוסיפה, תוך שהיא מתייחסת לשיבת גופתו של דניאל פרץ שנרצח בשבי.
מתן אנגרסט הושב לישראל לאחר יותר משנתיים בשבי חמאס, תקופה שהייתה מלאה בסבל, כאב ופחד עבור המשפחה ועבורו. במפגש הראשון עם אמו, למרות כל מה שעבר, הוא הצליח להרגיע אותה ולהעביר לה מסר של חוזק ותקווה. "זה נס שהוא ניצל באותו בוקר נוראי, נס שהוא חזר, ונס שהמשפט הראשון שהוא אמר היה 'אימא, זה אני, מתן, אני יודע שאת דואגת, לא נשברתי'. מאותו הרגע ידעתי שעם כל השאר נסתדר", סיפרה ענת בדמעות. המשפט הזה, שהפך למעין סמל לחוזק הנפשי של מתן, העניק למשפחה תקווה שלמרות כל הקושי, בנם שב שלם נפשית.
היא תיארה את מצבו של בנה בעת השיבה ואת הרושם הראשוני שלה: "יחסית למה שהוא עבר ולסיפורים שמתחילים לצוץ, הוא נראה במצב סביר, לפחות מנטלית. הוא מחזק אותנו, ומפתיע". עם זאת, ענת הבהירה כי מתן עבר תקופה קשה ואכזרית במיוחד בתחילת השבי, כאשר הוגדר כחייל על ידי חמאס. "הוא עבר עינויים מאוד קשים בחודשים הראשונים כשהוא הוגדר חייל… אני לא יודעת מאיפה הוא הביא את הכוחות האלה", אמרה בקול רועד. ההגדרה כחייל, לעומת אזרח, הביאה איתה יחס שונה ואכזרי יותר מצד החוטפים.
לדבריה, מתן משתף בהדרגה בחוויות הקשות שעבר, אך עושה זאת באופן מדוד ובמינונים קטנים. "מדי פעם הוא מספר בכמה משפטים", אמרה ענת, והוסיפה תיאור קשה של הזיכרונות שחוזרים אליו: "הוא לא זכר איך הוא נחטף ממש, אבל הוא כן זכר את הקרב, ושיער שחבריו נהרגו באותו הבוקר. יש לו פלאשבקים שהוא מאבד את ההכרה ומדי פעם פוקח עיניים, את החטיפה, שהכו אותו, שכיסו אותו בשקים שחורים, שהתעללו בו… הוא עבר הרבה. אבל הוא כאן ונתמקד בטוב".
הזיכרונות הקשים כוללים פלאשבקים של אובדן הכרה, התעוררות לסיוט, החטיפה עצמה, מכות אכזריות, כיסוי הראש בשקים שחורים והתעללות פיזית ונפשית. למרות הקושי הרב, ענת מנסה להתמקד בעובדה שבנה שרד ושב הביתה. "הוא עבר הרבה. אבל הוא כאן ונתמקד בטוב", חזרה והדגישה.
מתן שהה תקופה ארוכה ומשמעותית במנהרות התת קרקעיות של חמאס, כפי שסיפר לאמו בשיחות הראשונות. "תקופה ארוכה הוא היה במנהרות, סיפר על הפגזות קשות של צה"ל, מטוסים שעוברים מעל המנהרה, קירות שנופלים לידם, מצאו את עצמם עוברים ליד הריסות, סיטואציות מאוד מורכבות", תיארה ענת את הסיפורים שמתחיל בנה לחלוק איתה. התיאור כולל רגעים של פחד עצום כאשר מטוסי צה"ל חלפו מעל המנהרות, פגזות שגרמו לקירות להתמוטט לידם, ומציאות מסוכנת שבה כל רגע יכול היה להיות האחרון.
ענת התייחסה גם לתקווה שליוותה את המשפחה במהלך השנתיים הארוכות והקשות. "תמיד הייתה תקווה, אבל כשהיה החיסול בדוחא היה לנו חשש גדול… בזכות הנשיא טראמפ וההחלטות, התהפך המזל", אמרה, כשהיא מתייחסת לחיסול מנהיג חמאס יחיא סינוואר בדוחא שגרם למשפחה לחשש מוגבר לגורל בנה. "הייתה החלטה לעשות עסקה כוללת, ובזכות זה, ההחלטה של נשיא ארה"ב, מתן בבית וכך גם כל החטופים החיים. לא איבדנו תקווה לרגע. עד שלא ראיתי את מתן בעיניים לא באמת ידעתי מה מצבו", הוסיפה.
המשפחה שמרה על תקווה למרות כל הקשיים והחששות, אך רק כאשר ענת ראתה את בנה במו עיניה היא הבינה באמת את מצבו. התמיכה הבינלאומית, ובמיוחד מצד ממשל ארצות הברית בראשות הנשיא דונלד טראמפ, תרמה לדבריה לקידום העסקה שהביאה לשחרור מתן וחטופים נוספים.
בראיון, ענת חשפה גם שמתן לא היה מודע כלל לעומק הפעילות הציבורית הענפה למענו ולמען כלל החטופים. "הוא לא מודע לכמה מכירים אותו. רק עכשיו הוא לומד את זה והוא לא מבין עוד את הסיטואציה. הוא לא ממש היה מודע (להפגנות). היינו תחת הנחיה שלא… הרבה חודשים לא דיברנו. הוא ראה את כיכר החטופים מלמעלה, את מספר האנשים. לאט לאט נופל האסימון. הוא מעכל", שיתפה ענת.
המשפחה הייתה תחת הנחיות שלא לספר למתן על ההפגנות וההתגייסות הציבורית, והיו תקופות ארוכות שבהן לא יכלו לתקשר איתו כלל. כעת, כאשר הוא רואה את כיכר החטופים והמוני האנשים שהפגינו למענו ולמען כלל החטופים, התמונה המלאה מתחילה להתגלות בפניו באופן הדרגתי. "לאט לאט נופל האסימון. הוא מעכל", אמרה ענט, תוך שהיא מתארת את התהליך הקשה של הבנת המציאות החדשה.
למרות הקושי והטראומה העמוקה, מתן מתחיל בהדרגה לחזור לחיים ולשגרה. "בסך הכול הוא משתף. הוא דיבר כבר היום עם חברים. הוא רצה לפגוש את סבא וסבתא", סיפרה ענת על הצעדים הראשונים בדרך חזרה לחיים. הרצון שלו לדבר עם חברים ולפגוש את בני המשפחה מעיד על רצון להתחבר מחדש לחיים שהיו לפני השבי.
ענת הוסיפה שמתן זוכר היטב ובבהירות את חבריו וחברי הצוות שלו מאותו בוקר הקשה של ה-7 באוקטובר. "הוא זוכר את הצוות שלו ואת ההחלטות שהם קיבלו באותו הבוקר", אמרה. הזיכרון הזה, למרות שהוא כואב, מלווה אותו ומהווה חלק ממי שהוא היום. היא הוסיפה כי "הוא מאוד שמח שדניאל פרץ ז"ל חוזר היום", כשהיא מתייחסת לשיבת גופתו של דניאל פרץ שנרצח בשבי ושמתן ידע עליו.
הזיכרון של אותו בוקר כולל את הקרב שהתנהל, את ההחלטות שהצוות קיבל בזמן אמת, ואת השערה הכואבת שחבריו נהרגו. מתן לא זכר בדיוק את רגע החטיפה עצמה, אך הקרב חקוק בזיכרונו, והוא ממשיך לעבד את הטראומה הכפולה של אובדן חברים ושל החטיפה עצמה.
בסיום הראיון המרגש, ענת אנגרסט הביעה הודיה עמוקה לעם ישראל ולכוחות הביטחון: "תודה לגיבורים שלנו ולעם ישראל שלא ויתר עליו לרגע במשך שנתיים. בזכותכם מתן חזר". דבריה משקפים את הערכת המשפחה העצומה לתמיכה הציבורית הרחבה שקיבלו במהלך התקופה הקשה, ואת הקלה האדירה עם שיבתו של מתן הביתה. ההכרה שהציבור הישראלי לא ויתר על החטופים הייתה חשובה מאוד למשפחה במהלך התקופה הקשה.
מתן אנגרסט, שנחטף במהלך אירועי ה-7 באוקטובר בעת הפלישה הרצחנית של ארגון הטרור חמאס לישראל, שרד קרב קשה ואכזרי באותו בוקר ונחטף לעזה. במשך יותר משנתיים היה בשבי, תקופה ארוכה ומעינה שכללה עינויים קשים, שהייה ממושכת במנהרות תת קרקעיות בתנאים קשים, והתמודדות עם פגזות ומצבים מסכני חיים. כעת, עם שיבתו לישראל ולמשפחתו, הוא מתחיל את תהליך ההחלמה הפיזית והנפשית הארוך והמורכב, תוך שהוא מעכל לאט לאט את המציאות החדשה ואת גודל התמיכה הציבורית והאהבה שקיבל.
המשפחה מתמודדת כעת עם האתגרים הרפואיים המורכבים, כולל הטיפול בכוויות הקשות ביד הימנית ובאצבעות, הטיפול בפגיעה בראייה, ופגיעות נוספות שטרם נחשפו במלואן. לצד האתגרים הפיזיים, ישנו צורך גדול בתמיכה נפשית וטיפול בטראומה הקשה שמתן חווה, כולל הפלאשבקים, הזיכרונות הכואבים והתהליך הקשה של חזרה לחיים רגילים.
עם זאת, כפי שסיפרה ענת במהלך כל הראיון, מתן מפגין חוזק נפשי יוצא דופן ומרשים. המשפט "לא נשברתי" שאמר לאמו ברגע הראשון של המפגש מעיד על כוח רצון עצום ועל נפש חזקה שסירבה להישבר למרות כל הסבל. המשפחה מלאת תקווה ואופטימיות לעתיד, ומאמינה שבזכות החוזק הנפשי של מתן ובתמיכת המשפחה והציבור, הוא יצליח להתגבר על הקשיים ולחזור לחיים מלאים.
