בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל ערעור שהוגש על ידי מחמוד שלון ואחרים, והחליט לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום בעכו אשר דחה תביעה נגד מושבים שיתופיים בגין דמי שימוש ראויים ופירוק שיתוף בחלקות מקרקעין. ההחלטה, שניתנה על ידי הרכב השופטים בראשות סגנית הנשיא תמר נאות פרי, מוחמד עלי ולובנה שלאעטה חלאילה, קבעה כי נפלה שגגה דיונית מהותית בהליך הקודם, והורתה על השבת התיק לבירור מחודש בפני מותב אחר.
הסכסוך המשפטי נוגע לחלקות מקרקעין ששטחן הכולל כ-30 דונם בגוש 18138, שהבעלות עליהן משותפת: רשות הפיתוח היא הבעלים של 3/4 מהזכויות, ואילו הרבע הנותר רשום על שם "מוחמד עלי סעיד שלון" או שם דומה. המערערים, מחמוד שלון ואחרים, טוענים לזכאות לרישום כבעלים או כזכאים לזכויות אלו דרך שרשרת העברות וירושות מהבעלים הרשום. תביעתם הופנתה נגד שבי ציון-מושב שיתופי אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ורגבה מושב שיתופי חקלאי, בטענה כי הם מחזיקים בחלקות ועושים בהן שימוש, ועל כן יש לחייבם בדמי שימוש ראויים. המדינה ורשות הפיתוח צורפו אף הן כמשיבות.
עיוות דיוני מוביל לביטול פסק הדין
ההליך החל בשנת 2018 ונדון בבית משפט השלום בעכו, שם דחתה השופטת אביגיל זכריה את התביעה ופסקה הוצאות בסך 100,000 שקלים לחובת המערערים. בין הנימוקים המרכזיים לדחייה צוין כי לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים, מה שהוביל לקביעה כי טענות עובדתיות רבות נותרו ללא הוכחה.
ואולם, בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי בהנמקת בית משפט השלום נפלה שגגה: "נפלה שגגה בקביעה כי לא הוגש תצהיר מטעם המערערים." עוד צוין כי עיון בתצהירו של מחמוד שלון, המערער 2, שהוגש לבית המשפט קמא, מלמד כי הוא "כן כולל התייחסות לנושאים רלבנטיים, כולל מה שהמשיבות הגדירו כטענות 'סף'." בית המשפט המחוזי הבהיר כי היעדר התייחסות לראיה מהותית, ובפרט אמירה פוזיטיבית כי ראיה לא הוגשה כאשר היא כן נמצאת בתיק, היא עילה להתערבות ערכאת הערעור.
ביטול הסדר דיוני והחלפת מותב
נוסף על הטעות העובדתית בנושא התצהיר, הערעור התמקד גם בסוגיות דיוניות נוספות. במסגרת ההליכים בבית משפט השלום, הגיעו הצדדים להסדר דיוני מול המותב הקודם, השופט הבכיר בדימוס ג'מיל נאסר, לפיו יסוכמו הטענות בכתב על בסיס החומר הקיים ללא שמיעת חקירות. ואולם, השופט נאסר עצמו חזר בו מההסדר הדיוני, בקבעו כי "לא ניתן להכריע בפסק דין ענייני וצודק… מבלי שיובאו עדים וכן ראיות חיוניים" והחליט להעביר את התיק לשמיעה מחדש.
למרות זאת, כאשר התיק עבר לשופטת זכריה, היא קבעה כי ההסדר הדיוני שריר וקיים ודחתה את בקשת המערערים לקיים הוכחות, מה שהיווה את אחד מיסודות הערעור. בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את הצדדים, קבע כי בנסיבות העניין "ההסדר הדיוני מבוטל ואינו מחייב את הצדדים," והורה על המשך הדיון מהשלב שלאחר הגשת התצהירים, כך שיתאפשר לקיים הוכחות ולחקור עדים.
כמו כן, לאור הנסיבות הייחודיות של התיק וההליכים הממושכים שהתקיימו בו, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המערערים והורה על שינוי המותב בבית משפט השלום בעכו, כך שהדיון יתקיים בפני שופט אחר. בכך, למעשה, מתבטל פסק הדין כולו, והתביעה הכספית, שמתייחסת לתקופה שלאחר תשלומים קודמים שבוצעו בגין הסכם פשרה, חוזרת לדיון מהותי ומלא. המשיבות 1 ו-2 (שבי ציון ורגבה) חויבו בהוצאות הערעור בסך כולל של 20,000 שקלים למערערים.
