הלמידה מרחוק שהחלה עם פרוץ מבצע "שאגת הארי" הפכה לסיוט עבור הורים רבים. קריסת מערכות, תקלות חיבור וילדים מתוסכלים – זו המציאות שמתארים הורים ברחבי הארץ, בניגוד גמור להבטחה של משרד החינוך על "שגרה לימודית" – כך על פי גלובס.
"זה בין הזיה לביזיון. העיקר ששולחים לו"זים", כתב אב בקבוצת הורים של בית ספר במרכז הארץ. אמא אחרת הגיבה: "זה לא מתאים למצב מלחמה, מערכת החינוך לא הכינה את עצמה?". הורה נוספת כתבה לפני שיעור ספורט מקוון: "אין סיכוי שאני משקיעה עוד 34 דקות להתקוטט עם סביבת הענן בשביל חינוך גופני".
הורים מתארים מציאות בלתי אפשרית במיוחד במשפחות עם יותר מילד אחד. "ביום הראשון של הלמידה מרחוק היה לי משבר", מספרת א', אם לשניים שבעלה במילואים. "אצל הגדול בכיתה ה' שלחו מסודר, אצל הקטן שלחו מיליון קישורים והיו תקלות אינסופיות. הממשק קרס ולקח זמן להבין אם הבעיה אצלנו, אבל הבנתי מהכאוס בקבוצות ההורים שזה אצל כולם".
היא ממשיכה: "בסוף מצאתי את עצמי בוכה והילדים מנחמים אותי. ניסיתי לעבוד במקביל אבל הייתי בלי מחשב כי הקטן היה צריך אותו. הבלגן הזה לא שווה את המחיר: ההיסטריה שזה יצר הייתה מטורפת, ילד אחד צורח שהוא לא מצליח להתחבר והשני מצטרף. ועם כל הכבוד, הם לא לומדים באמת".
מ', אם לילדה בכיתה א', מתארת קושי אחר: "בזום אי אפשר ללמד כמעט 30 ילדים את יסודות הקריאה כשכל אחד בקצב אחר. המורה נהדרת אבל לא יכולה להשתלט על הכיתה. הילדה שלי מרגישה שלא רואים אותה". היא מוסיפה: "מצפים מאיתנו לעבוד, אבל אי אפשר לצפות מילדים בגיל הזה להסתדר לבד. במקום שהזומים יעזרו, הם הפכו לאויב".
אמא לשלושה ילדים סיפרה שאחרי שש שנים של למידה מרחוק לסירוגין – בקורונה ובמלחמות קודמות – הפעם היא לא משתפת פעולה עם מה שהיא מכנה "טירוף".
ד"ר רותם אליהו, מדריכה פדגוגית ומרצה בסמינר הקיבוצים, מסבירה את הפער בין הציפייה למציאות: "כשמדמיינים למידה מרחוק, רואים אידיליה של ילד יושב בחדר מול מסך. אבל לא לכל תלמיד יש מחשב בבית, בטח לא במשפחות עם שלושה או ארבעה ילדים. ואיזו למידה יכולה להתקיים דרך טלפון נייד?".
אליהו מציינת שכאשר אלפי תלמידים מתחברים בו זמנית לפורטלים נוצר עומס שהתשתיות לא ערוכות אליו. היא מדברת גם על תופעה מוכרת: "עייפות מסכים". לדבריה, בלמידה מרחוק חסרים כל האלמנטים של אינטראקציה חברתית – הבעות פנים, שפת גוף, תגובות של המורה. הילד נאלץ להיות דרוך וקשוב במיוחד, מה שיוצר עומס קוגניטיבי ועייפות.
"אחד הפערים הגדולים הוא הציפייה שהלמידה מרחוק תיראה כמו לימודים רגילים", אומרת אליהו. "צריך לשאול מה המטרה. לפעמים הערך של שמירה על קשר ושגרה חשוב לא פחות מהלמידה עצמה. השאלה היא איך מנהלים את זה – ופה יש פערים גדולים".
השאלה המתבקשת היא כיצד ייתכן שאחרי הקורונה ומלחמות קודמות אין ניסיון מצטבר. ההורים מרגישים שהמערכת לא הפיקה לקחים.
ממשרד החינוך נמסר כי הלמידה מתקיימת באמצעות מספר פלטפורמות במקביל, והבחירה נעשית ברמת בית הספר. המשרד מודה שבימים הראשונים נרשמו עומסים נקודתיים וטוען שהוא פועל עם הספקים לייצוב המערכות. "משרד החינוך תיגבר משמעותית את מוקדי התמיכה הטכנולוגית ומודע לאתגרים הכרוכים בלמידה מרחוק", נאמר בתגובה. "הוא הפיק ומפיק לקחים ופועל ליישומם המיטבי".
