בית משפט השלום בקריות, מפי השופט מוטי כהן, פסק כי חברת ורדים השקעות ונכסים בע"מ תשלם לזוג רוכשי דירה בפרויקט "מחיר למשתכן" בשכונת אורנים במעלות סך כולל של 39,885 ש"ח בגין ליקויי בנייה, אובדן דמי שכירות ונזק לא ממוני. במקביל, קיבל השופט כהן את הודעת צד ג' של ורדים השקעות, וחייב את חברת נ.ר.ש.א. לבנין והשקעות בע"מ – קבלן הביצוע של הפרויקט – לשפות את ורדים במלוא הסכום שנפסק, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.
הליקויים והתביעה המנופחת
התובעים, אילנה ואריק גרבוז, רכשו את דירתם בפרויקט בשנת 2017 במסגרת מכרז "מחיר למשתכן". התביעה, שהוגשה נגד ורדים השקעות ונכסים (הנתבעת) ובה נכללה הודעת צד שלישי נגד נרשא (קבלן הביצוע), עמדה על סך של 232,753 ש"ח. סכום זה, לטענת הנתבעת, מהווה כ-30% מערך הדירה – טענה שהדגישה את הניפוח הניכר בתביעה. תביעה זו מצטרפת לשורה של תביעות דומות שהגישו רוכשי דירות אחרות בפרויקט נגד ורדים.
במהלך הדיון, הסכימו הצדדים למנות כמומחה מטעם בית המשפט את המהנדס והשמאי יוסי לזר, אשר העריך את עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה בסך כולל של 35,600 ש"ח (כולל פיצוי בגין ירידת ערך זמנית). לאחר הגשת חוות הדעת, הסכימו הצדדים להסדר דיוני, לפיו פסק הדין יינתן על יסוד הסיכומים.
דחיית רוב טענות התובעים והפחתת הפיצוי על בסיס חוות המומחה
השופט כהן קיבל את מרבית קביעות המומחה, תוך שהוא דוחה את מרבית דרישות התובעים להוספת רכיבי נזק שלא הוכחו, כגון פיצוי עבור בדיקות נדרשות בסך 14,222 ש"ח. השופט נימק את הדחייה בכך ש"עצם העובדה שהמומחה הסכים להעריך את מחירי ביצוע הבדיקות, אינו מוכיח כשלעצמו את קיומו של הליקוי". המומחה לזר אף הבהיר כי לא הוכח קיומה של רטיבות פעילה באזורים נוספים מעבר לחדר רחצה הורים.
בית המשפט קיבל את טענת ורדים לפיה יש להפחית 2,500 ש"ח מעלות התיקונים המקורית שנקבעה בחוות הדעת, מאחר שהליקוי במידות חדר הרחצה נפתר למעשה באמצעות תיקון אחר. עם זאת, נדחתה טענת ורדים לגרוע פיצוי נוסף בגין קרבת האסלה לכיור.
רכיבי הפיצוי הסופיים שנקבעו לתיקון הליקויים הממשיים הסתכמו ב-10,148 ש"ח (כולל מע"מ), בתוספת 15% לקבלנים מזדמנים ו-10% לפיקוח הנדסי. בנוסף, אושרה תוספת של 500 ש"ח עבור בדיקת חשמלאי בגין קצר אפשרי בחשמל, ליקוי שהוכח כי הוא קשור לרטיבות.
אובדן דמי שכירות ועוגמת נפש
למרות הסתייגות המומחה, השופט כהן פסק לתובעים סך של 7,200 ש"ח בגין אובדן דמי שכירות עבור שלושה חודשים. בית המשפט השתכנע כי הליקויים, ובפרט בעיית הרטיבות, אילצו את התובעים להשיב לשוכרים דמי שכירות או להשכיר את הדירה במחיר נמוך משוויה הראוי.
לעניין ירידת ערך זמנית, השופט קבע כי המלצת המומחה בנושא חורגת מתחום מומחיותו, וכי פיצוי נוסף בגין אובדן הנאה מהדירה מהווה כפל פיצוי, שכן הוא מקבל ביטוי כבר בפיצוי עבור תיקון הליקויים ובסכום שנפסק על אובדן דמי השכירות. רכיב זה נכלל לבסוף תחת "נזק שאינו ממוני" (עוגמת נפש), ונקבע על 5,000 ש"ח. הפיצוי ניתן בגין פניות חוזרות ונשנות לנתבעת ולקבלן המשנה, "שנענו באדישות", והסבל שנגרם לתובעים.
אובדן זכות התיקון ושיפוי נרשא
בית המשפט קבע כי ורדים ונרשא איבדו את זכותן לתקן את הליקויים בעין, בעיקר לאור חלוף של כחמש שנים ממועד מסירת הדירה, קיום הליקויים המתמשך, ומערכת היחסים העכורה בין הצדדים. "הנתבעת ונרשא לא הוכיחו כי פנו אל התובעים טרם הגשת התביעה בבקשה לאפשר להן תיקון הליקויים, ומשכך איבדו הן את זכותן", קבע השופט.
בסופו של דבר, חויבה ורדים לשלם לתובעים סך של 39,885 ש"ח (כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין), ואילו חברת נרשא חויבה לשפות את ורדים במלוא הסכום הזה, בתוספת 10,000 ש"ח נוספים עבור הוצאות ושכר טרחה של ורדים.
היקף הפיצוי הכולל שנפסק לטובת התובעים עמד על 39,885 ש"ח.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!