השופטת שרונה צור גינור בבית משפט השלום בקריות קיבלה תביעה של משרד תיווך נגד מוחמד חואלד, שרכש דירה במעלות תרשיחא אך סירב לשלם דמי תיווך. הנתבע טען שחתם על "דף לבן" ושלא הוסבר לו מה הוא חותם, אך השופטת דחתה את טענותיו וחייבה אותו לשלם 56,160 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
התביעה הוגשה על ידי מ.מ. חלוצים שיווק ויזמות בע"מ ואנג'ליקה נוז'ני, שסיפקו לחואלד שירותי תיווך לרכישת נכס ברחוב נורית 1 במעלות תרשיחא. לפי התובעות, חואלד פנה אליהן לקבלת שירותי תיווך לאחר שראה את פרסומן, וביום 12 ביולי 2021 חתם על הסכם תיווך מפורט בו התחייב לשלם 2 אחוזים מהעסקה בתוספת מע"מ.
התובעות טיפלו בשיווק ומכירת הדירה, הציגו לחואלד את הנכס, ניהלו מו"מ במשך מספר חודשים, וביום 6 בנובמבר 2021 נחתם הסכם המכר לפיו נמכרה הדירה בסך 2.4 מיליון שקל. התובעות טענו שהן היו הגורם היעיל בעסקה שהביאה להסכם המכר, אך חואלד מסרב לשלם את דמי התיווך. לדבריהן, הן ניהלו עבור הנתבע מו"מ ארוך ואינטנסיבי במשך שלושה חודשים לרכישת הדירה, ובמהלך תקופת המו"מ הצדדים עדכנו זה את זה בפעולות מול העיריה ומול הבנק.
לטענת התובעות, לאחר חתימה על ההסכם לפתע טען חואלד שלא ידע אודות חובתו לשלם דמי תיווך, אך לאור היחסים בין הצדדים נקבעה פגישה במשרד התובעות. הפגישה התקיימה בנובמבר 2021 וחואלד הודיע שהוא מסכים לשלם רק אחוז אחד מסכום העיסקה, בסתירה להסכם התיווך.
מצד שני, חואלד טען שדין התביעה סילוק על הסף, שאין הסכם המחייב אותו לשלם, ושהתובעות מבקשות להתעשר על חשבונו. לטענתו, הוא הוטעה ולא הוסבר לו על מה הוא חותם ומהו אחוז דמי התיווך. טענתו המרכזית הייתה שהוא חתם על "דף לבן" בטלפון הנייד ולא על חוזה תיווך, ולפיכך גם אם ייקבע שנחתם הסכם, הוא בטל.
חואלד הוסיף וטען שהוא סבר שדמי התיווך משולמים על ידי המוכר בלבד, וכי המתווכת אנג'ליקה הפרה חובות נאמנות כלפיו. לחילופין טען הנתבע שקיימת לו טענת קיזוז בסך 80 אחוזים מסכום התביעה לפחות.
השופטה צור גינור קבעה בפסק דינה כי התובעות הוכיחו שפעלו לפי הוראות החוק ומילאו כל המוטל עליהן לזכותן בדמי התיווך. לדבריה, התובעות הוכיחו שמילאו אחר הדרישות להחתים את הנתבע על טופס הזמנת שירותי תיווך מפורט לפי דרישות החוק. החתימה במערכת "חתימה טובה", והנתבע קיבל העתק לפי הראיות בתצהירי התובעת. השופטת ציינה כי "הטענה הסתמית כי לא ראה או חתם על טופס ריק, בכל הכבוד, אין לה יסוד".
השופטת קבעה שהנתבע פנה לתובעות לקבלת שירותי תיווך לרכישת הדירה, ידע שמדובר במשרד תיווך ושהוא נדרש לשלם דמי תיווך, ולכן התבקש לחתום על הטופס. כל פרטי הנתבע מפורטים בטופס וכן גובה דמי התיווך ומחיר הנכס.
טענת הנתבע לפיה חתם על "דף לבן" נדחתה על ידי השופטה בעקבות עדויות העדים מטעם התובעות. אנג'ליקה נוז'ני העידה על תהליך החתימה והסבירה: "אני לא מסכימה, יש עובדה, אי אפשר להגיש לו דף לבן פיזית בטלפון, המערכת לא נותנת לעבור לדף לבן, יש תהליך במילוי טופס". היא הוסיפה שקודם כל אין אפשרות בלי נתונים של הלקוח להגיע לדף לבן, וכשהדף מוצג לחתימה כבר מופיעים בו שם המשפחה, תעודת זהות, כתובת ופרטים נוספים.
השופטה דחתה גם את טענת הנתבע כי לא ידע מהו אחוז דמי התיווך. לדבריה, אחוזי התשלום מתוך סכום העסקה הם אחוזים סבירים ומקובלים, מפורטים בטופס, והנתבע חתם על הטופס. "אם לא הבין היה עליו לברר, מה גם שהיה בנכס בזמן החתימה יחד עם בנו או בניו", כך נקבע בפסק הדין.
נוז'ני העידה שהיא הסבירה לחואלד את נושא דמי התיווך. בפרוטוקול הדיון היא הצהירה: "הסברתי, בטח הסברתי, איך הוא חתם. אני יכולה להצהיר שהסברתי לו". היא אף העידה שהחתימה הייתה לאחר הסיור בנכס.
טענה נוספת של הנתבע הייתה שבניו רכשו את הנכס ולא הוא. התובעת השיבה לכך שהנתבע היה הלקוח שעשה בירורים וכבר מראש אמר שזה לרכישת הבנים. עדים מטעם התובעות הבהירו שהסכם התיווך מתייחס ללקוח או מי מטעמו, והקשר הישיר תמיד היה עם הנתבע שניהל את כל המשא ומתן וביקש את כל המסמכים והחוזים.
מר לומלסקי מטעם התובעת העיד על תהליך החתימה הדיגיטלי והבהיר שהמערכת לא מאפשרת חתימה בלי מילוי מלוא הפרטים. לדבריו, הלקוח מקבל הודעה על אישור פרטי ההסכם לפני החתימה, והמערכת דורשת אישור שכל הפרטים נכונים לפני שההודעה נשלחת באופן מידי ללקוח.
גם מיכל קורלנד מטעם התובעות העידה בדומה, וציינה שעובדת בחברה כחמש שנים ומעולם לא ראתה מקרה כזה של סירוב לשלם דמי תיווך. היא הסבירה: "יש הוכחה חד משמעית שהוא חתם לא על דף לבן. חשוב לי לציין גם למה אני יודעת את הדברים הזה – השקענו הרבה מאוד כסף במערכת". לדבריה, בעבר לקוחות אמרו שלא קיבלו טופס העתק ולכן השקיעו במערכת שבה הלקוח חותם רק לאחר שנותן תעודת זהות ופרטים מסוימים.
לואי חואלד, בנו של הנתבע, העיד שהוא ואחיו קנו את הבית ושאביו גר איתם בבית. מעדותו ברור שהוא לא היה בקשר עם המתווכת אלא אביו, והוא קיבל את מספר הטלפון של בעל הדירה אחרי הסיור עם המתווכת. העד אישר בעדותו שבסיור היו הוא, אביו ואחיו אייל.
השופטה ציינה שהעד לואי אישר בפועל שהפרטים המלאים של החותם נמסרו למתווכת ואין יסוד לטענת החתימה על דף לבן. כאשר נשאל למה אביו חתם ולא הוא, השיב: "היא ביקשה מאבא לא ממני".
בפסק דינה, קבעה השופטה שהנתבע ביסס הגנתו על טענות שהתברר כי אין להן יסוד. לדבריה, "לכאורה, הנתבע מנסה בטענות כאלו ואחרות לחמוק מחובתו לשלם את דמי התיווך, לעיתים אף בטענות עובדתיות סותרות".
השופטה ציינה שהנתבע אישר שהתנהל מול המתווכת כארבעה חודשים לפני הנכס המדובר, רצה לראות את הנכס וחתם בהסכמה מלאה על הטופס. התובעות פעלו למען הנתבע לרכישת הדירה, הוא קנה את הדירה, וחלה עליו חובה לקיים את התחייבותו החוזית.
טענה נוספת שהועלתה הייתה שהנתבע סבר שרק המוכר משלם דמי תיווך. גם במקרה זה קבעה השופטה שמדובר בטענה סתמית, כללית, לא סבירה וסותרת את הראיות בתיק. הנתבע אישר שהתנהל מול המתווכת מספר חודשים, ממילא ידוע היה לו שקיים חיוב בדמי תיווך. הנתבע אף אישר שהציע לשלם כ-10,000 עד 12,000 שקל, וברור שהחובה לשלם הייתה ידועה לו אך הוא רצה לשלם סכום נמוך יותר.
השופטה התייחסה לחוק המתווכים במקרקעין, שקובע תנאים לזכאות לדמי התיווך מהלקוח, וקבעה שהתובעת מילאה אחר כל התנאים הדרושים בחוק. המתווכת היא בעלת רשיון בתוקף והייתה באמצעות סוכניה הגורם היעיל להתקשרות הצדדים בעסקת המכר.
בסיכום פסק הדין, קבעה השופטה שההתרשמות מהעדויות והראיות תומכים בקבלת גרסת התובעת וחיוב הנתבע בתשלום דמי תיווך מלאים לפי הסכם התיווך ולפי חוק המתווכים. התובעות הוכיחו זכותן לקבל דמי תיווך בסך 2 אחוזים בתוספת מע"מ מסכום המכר.
לפיכך, הורתה השופטה כי חואלד ישלם לתובעות סך 56,160 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, הנתבע ישא בשכר טרחת עורך דין של התובעות בסך 7,500 שקל והחזר אגרת המשפט בסך 1,687 שקל. פסק הדין ניתן ביום 16 במאי 2023.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!