בית המשפט לשלום בקריות דחה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שהוגשה נגד מרכז המזון ירכא, לאחר שקבע כי התובעת כשלה בהוכחת רשלנות מצד המרכז. השופט הבכיר ערן נווה קבע כי אמנם נגרם לתובעת נזק גוף, אך לא הוכח שנזק זה הוא תוצאה של רשלנות הנתבעת. למרות דחיית התביעה, השופט לא חייב את התובעת בהוצאות משפט ואף פטר אותה מיתרת אגרת בית משפט שהייתה יכולה להגיע ל-8,000 שקלים.
האישה טענה בתביעתה כי ביום 11 במאי 2024 נפלה במרכז המזון ירכא בנסיבות בהן החליקה על הגב והראש. הרשלנות שיוחסה למרכז המזון כללה את העובדה שמדובר ברצפה שהייתה לאחר ניגוב של חומר ניקוי שנשפך על הרצפה ולא בוצעה שטיפה, וכי לא היה שילוט מתאים המצביע על כך שמדובר ברצפה מחליקה. עוד צוין בתביעה כי המעבר חציו היה חסום עם עגלה וחציו למעבר קונים.
התובעת העידה את בעלה שלטענתה היה במקום וראה את ההחלקה. בעלה צירף תמונות שבהן נראה מעבר צר כאשר המעבר חסום על ידי קרטון ויש בו גם עגלה עליה שמפואים שונים. בעלה סימן במסמך שהוגש לבית המשפט את מקום הנפילה הנטען.
טענות ההגנה של מרכז המזון
מרכז המזון ירכא טען כי התובעת, שעליה נטל ההוכחה, כשלה בהוכחה שנפגעה בנסיבות המטילות אחריות על הנתבעת. המרכז טען כי מדובר במקום המאופיין בכך שהמעברים רחבים מאוד ולא ברור מדוע בחרה התובעת לעבור במעבר צר. הנתבעת הכחישה לחלוטין קיומו של חומר מחליק על הרצפה שגם לא הוכח וגם לא נראה בכל תמונה שהוגשה על ידי התובעת.
השופט נווה קבע בפסק דינו כי לאחר שבחן את נסיבות המקרה ואת הראיות שהוגשו, דין התביעה להידחות. השופט הבהיר כי הוא נותן אמון שהתובעת אכן נפגעה במרכז המזון ירכא ביום 11 במאי 2024, אך ציין כי המבחן הוא לא האם התובעת נפגעה ונפלה ונגרם לה נזק, אלא האם התובעת הצליחה להוכיח שהפגיעה נעשתה בנסיבות המטילות על הנתבעת אחריות.
קביעות השופט וביקורת על הראיות
השופט קבע כי על מנת להוכיח אחריות זו היה על התובעת להציג ראיות טובות שמתוכן ניתן ללמוד שאכן נפגעה בנסיבות של קיומו של חומר מחליק מכוחו החליקה ונפלה על ראשה. השופט כתב בפסק הדין כי לא הוכח, למעט דברים שנשמעו מפי התובעת ובעלה, שאכן היה חומר מחליק.
השופט הצביע על סתירה בגרסת התובעת. מצד אחד אמרה התובעת שבזמן אמת נשפך חומר מחליק על הרצפה, ומן הצד השני בתצהיר שהגישה לבית המשפט ציינה כי הרצפה הייתה לאחר ניגוב של חומר שנשפך ולא בוצעה שטיפה. השופט הסביר כי המשמעות היא שלמעשה התובעת לא טוענת שהיה חומר מחליק אלא שחומר מחליק נוגב בצורה רשלנית, וזו גרסה שונה מגרסה של שפיכה של חומר מחליק שהתובעת הייתה עדה לו או שהתרחש בסמוך לזמן נפילתה.
השופט העלה נקודה נוספת שלא הייתה ברורה לו: מדוע לא צולמה התובעת במקום התרחשות התאונה ומדוע לא הובאו שום עדים מטעמה של התובעת למעט בעלה, שהוא בעל עניין, אשר ימחישו את הטענה שמדובר היה בחומר מחליק במקום. השופט תהה מדוע בחרה התובעת, שהיא אישה מבוגרת שגם סובלת מנכות כללית ומבעיות גופניות שונות, להחליט ללכת במקום צר מאוד כפי שנראה במסמכים שהוגשו ואז גם נפלה.
השופט כתב בפסק דינו כי גם אם היה מגיע למסקנה, ועול ההוכחה הוא על התובעת בעניין זה, שהיה חומר מחליק, היה כאן מקום לרשלנות תורמת גבוהה מאוד מצידה של התובעת אשר בחרה ללכת במקום צר מאוד ובנסיבות שלמעשה מטילות גם עליה אחריות.
ביקורת על עדות נציג הנתבעת
השופט נווה לא חסך ביקורת גם על הנתבעת, למרות שקיבל את עמדתה. השופט כתב כי הוא היה מצפה, אם כבר מגיע נציג של מרכז המזון, שיגיע גורם שהוא גורם רלוונטי לזמן האירוע או מכיר את המקרה. בפועל עדותו של נציג הנתבעת, מר רוני חאג' עלי, למעשה לא תרמה לו דבר למעט העובדה המופיעה גם בכתב ההגנה שמדובר במקום שהמעברים בו רחבים. תצהירו של נציג הנתבעת מר זידאן יצא מתיק בית המשפט כיוון שהוא לא הובא לדיון.
השופט הוסיף כי למעלה מן הצורך עבר על החומר הרפואי שצירפה התובעת. מדובר אכן בפגיעת ראש והתובעת סבלה מכאבים וסחרחורות, כאשר לפחות חלק מהמסמכים הרפואיים אינם בהכרח קשורים למקרה של נפילתה אלא הם תוצאה של מצב רפואי קודם, וכך גם ניתן ללמוד מבדיקות ההדמיה.
החלטה מקלה בעניין ההוצאות
למרות דחיית התביעה, השופט נווה החליט להקל על התובעת בעניין ההוצאות. השופט כתב בפסק הדין כי הוא מסתפק בתוצאה האמורה למרות שלנתבעת נגרמו הוצאות, ולא יחייב בהוצאות משפט. כמו כן, השופט פטר את התובעת מיתרת אגרת בית משפט אשר בנסיבות הדחייה הייתה יכולה להגיע לסכום של 8,000 שקלים.
השופט נימק את החלטתו זו בדברים נוקבים שכתב לתובעת. "תדע התובעת כי בעניין זה וכמי שנושאת בנטל הראיה, עשיתי עמה חסד וזאת גם משום העובדה שראיתי שנגרם לה נזק גוף", כתב השופט. הוא הוסיף כי נזק גוף זה לא הוכח שהוא תוצאה של רשלנות הנתבעת.
