בית משפט השלום בחיפה דחה לאחרונה תביעה לפינוי נכד מדירה ברחוב אלנבי 51 בעיר וקבע כי זכויות הדיירות המוגנת עברו אליו לאחר פטירת סבתו. השופטת עינב נהרי סנדלר קבעה בפסק דינה כי אלכס קובטי, יליד 1984, זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה בשכירות מוגנת, אך חייבה אותו לשלם לבעלי הנכס, עיסא חנא וסוהיר חנא, סכום של 28,200 שקלים בגין חוב ארנונה. בצד זאת, חויבו בעלי הנכס לשלם לקובטי הוצאות משפט בסכום של 7,500 שקלים.
הדיון נסב סביב דירת מגורים בנכס המצוי ברחוב אלנבי 51 בחיפה, הכולל מספר מבנים ובהם דירות מגורים, חלקן מושכרות לדיירים בשכירות מוגנת. הנכס נרכש על ידי סוהיר חנא ואביה בפברואר 2016 מבעלים קודמים. לאחר מכן הועברו הזכויות במלואן על שם סוהיר חנא, אשר הסמיכה את בעלה עיסא חנא לנקוט בכל הפעולות החוקיות לגבי הנכס.
סבתו המנוחה של קובטי מצד אביו, היאם קובטי, שכרה את הדירה בשכירות מוגנת בספטמבר 1971 מהבעלים הקודמים של הנכס והתגוררה בה במשך 43 שנים, עד לפטירתה בספטמבר 2014. קובטי טען כי התגורר בדירה ביחד עם סבו וסבתו מצד אביו החל משנת 2008 עד לפטירתם, ומאז שנפטרו ועד היום ממשיך להתגורר בדירה לבדו.
בני הזוג חנא טענו כי מעמדו של קובטי בדירה הוא מעמד של פולש ושללו את זכותו לדיירות מוגנת. לטענתם, מאחר שלמנוחה היו בעת פטירתה ילדים בחיים שלא התגוררו בדירה, אין משמעות למגורי הנכד בדירה ואינו זכאי להיות מוגן תחת הוראות סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר. עוד טענו כי בזמן הרלוונטי הייתה לקובטי דירת מגורים אחרת, היא דירתה של אמו המתגוררת בה לבדה ומצוי בה חדר מגורים ריק, ולכן לא מתקיים התנאי הנדרש בחוק לפיו לא הייתה לו דירה אחרת למגורים.
בני הזוג חנא הוסיפו וטענו כי מתקיימות עילות לפינוי קובטי מהדירה בגין אי תשלום דמי שכירות וארנונה, אי קיום תנאי השכירות והטרדת השכנים. הם ייחסו לקובטי מעשים שונים כמו פלישה לשטח נוסף של 150 מטר רבוע בחצר, מניעת גישה לדירות אחרות, פתיחת בלוני גז והטרדת שכנים, בין היתר החזקת כלב תוקפני.
קובטי, אשר יוצג בהליך על ידי עורך דין ע' סבאח, טען כי התגורר עם סבתו בדירה עד פטירתה ושזכויות הדיירות המוגנת עברו אליו בהתאם לחוק. לגבי חובות הארנונה טען כי בעלי הנכס סירבו להחתימו על הסכם שכירות מוגנת חדש ובכך מנעו ממנו להעביר את שם המשלם בעיריית חיפה על שמו. הוא הוסיף כי בעלי הנכס לא העבירו לו העתק מחשבונות הארנונה ולכן לא ידע את הסכומים שעליו לשלם.
בית המשפט בחן לעומק את הסוגיה המשפטית של העברת זכויות דיירות מוגנת לנכד. השופטת נהרי סנדלר קבעה כי סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר מאפשר העברת זכויות דיירות מוגנת לנכד של דייר מוגן, כאשר הנכד התגורר עם הדייר המוגן תקופה של שישה חודשים לפחות סמוך לפני פטירת הדייר המוגן ולא הייתה לו דירה אחרת למגורים. בית המשפט קבע כי במקרה זה מתקיימים שני התנאים הנדרשים בחוק.
השופטת דחתה את טענת בני הזוג חנא לפיה העובדה שלמנוחה היו ילדים בחיים בעת פטירתה שוללת את זכותו של הנכד לדיירות מוגנת. היא ציינה כי החוק אינו מותנה בכך שלדייר המוגן לא יהיו ילדים או בני משפחה קרובים אחרים בחיים, וכי קריאה מצמצמת של החוק שתשלול מנכד זכויות רק מפני שלדייר המוגן היו ילדים בחיים אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק.
באשר לטענה שקובטי החזיק דירה אחרת למגורים, דירתה של אמו, קבעה השופטת כי לא הוכח שהייתה לו אפשרות ממשית להתגורר באותה דירה או שהייתה לו שליטה עליה, ולכן התנאי הנדרש בחוק מתקיים.
בית המשפט דחה גם את עילות הפינוי הנוספות שנטענו. באשר לאי תשלום ארנונה, השופטת קבעה כי למרות שקיים חוב ארנונה, יש להבחין בין תביעה כספית לבין עילת פינוי. היא ציינה כי בעלי הנכס לא העבירו את שם המשלם בעיריית חיפה על שם קובטי מאז 2016 ועד 2022, ולא העבירו לו העתקים מהחשבונות, ולכן אי התשלום באותן שנים אינו מצדיק עילת פינוי.
באשר לטענת הטרדת השכנים, בית המשפט קבע כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם במידה הנדרשת. השופטת ציינה כי מדובר בטענות שמעלה אחד התובעים בעדותו אך לא נתמכו בעדות נוספת, וכי עדותו לגבי חלק מהאירועים הינה עדות מפי השמועה שאינה קבילה כראיה. השופטת ציינה כי שכנים שלכאורה הוטרדו לא הובאו לעדות, וכי קובטי מתגורר בדירה משנת 2008 ללא תלונות מהותיות.
עם זאת, בית המשפט קיבל באופן חלקי את התביעה הכספית של בני הזוג חנא וחייב את קובטי לשלם סכום של 28,200 שקלים בגין חוב ארנונה לתקופה שבין 2016 לתחילת 2022. השופטת ציינה כי קובטי ואמו לא התכחשו לחובתם לשלם את הארנונה, אך בעלי הנכס לא הציגו אסמכתאות מלאות לסכום שנתבע במקור, שעמד על 50,000 שקלים.
לנוכח תוצאת הדיון, לפיה נדחו מרבית הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה, חייבה השופטת את בני הזוג חנא לשלם לקובטי הוצאות משפט בסך של 7,500 שקלים.
יצוין כי זו לא הפעם הראשונה שמתנהל סכסוך משפטי סביב דירה זו. הבעלים הקודמים של הנכס הגישו בשנת 2009 תביעה נגד סבתו המנוחה של קובטי ונגדו, בה טענו כי מגוריו בדירה מהווים הפרה של תנאי הסכם השכירות המוגנת. אותה תביעה נדחתה בשנת 2011 על ידי בית המשפט, אשר קבע אז שמגוריו של קובטי בדירה אינם מהווים עילת פינוי. ערעור שהגישו הבעלים הקודמים נמחק זמן קצר לאחר מכן.
התובעים עיסא חנא וסוהיר חנא יוצגו בהליך על ידי עורך דין ו' אסמר.
