בית המשפט העליון דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור של עורך הדין ענאן אבו רחמון נגד החלטה שהשעתה אותו מעיסוק בעריכת דין למשך 24 חודשים בפועל. השופט אלכס שטיין קבע כי מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול רביעי שאינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, ושלכן אין מקום להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות.
ההליך המשמעתי נגד אבו רחמון החל בלשכת עורכי הדין מחוז חיפה. בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה, בהרכב שכלל את עורכי הדין מ' חורי חנא כאב בית הדין, ל' גאנם חטיב וג' זיו, הרשיע את עורך הדין בשתי עבירות משמעתיות: פגיעה בכבוד המקצוע, עבירה לפי סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין, והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, עבירה לפי סעיף 61(3) לחוק.
בעקבות ההרשעה גזר בית הדין המחוזי על אבו רחמון עונש משמעותי: השעיה בפועל מעיסוק בעריכת דין למשך 24 חודשים, השעיה על תנאי של 36 חודשים למשך שלוש שנים, וכן חיוב בהוצאות לשכת עורכי הדין בסך של 10,000 שקלים. יצוין כי פסק הדין המקורי של בית הדין המחוזי ניתן ביום 19 באפריל 2017 במעמד צד אחד.
לאחר מתן פסק הדין, ניסה אבו רחמון לבטל את ההחלטה באמצעות בקשה שהוגשה לבית הדין המחוזי. בית הדין המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק הדין ביום 8 באוקטובר 2024. ההחלטה הזו לא השאירה את עורך הדין מרוצה, והוא המשיך במאבקו המשפטי.
אבו רחמון, אשר יוצג בהליך על ידי עורך הדין האני טנוס, הגיש ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. בית הדין הארצי, בהרכב שכלל את עורכי הדין ע' רוטמן כאב בית דין, נ' אלנאשף ור' ארזשטלמן, דחה את הערעור ביום 12 במרץ 2025.
בהמשך ההליך פנה אבו רחמון לבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט נ' פלקס דחה את הערעור על החלטת בית הדין המשמעתי הארצי ביום 25 במאי 2025. גם החלטה זו לא שכנעה את עורך הדין, שהמשיך במאבקו עד לבית המשפט העליון.
בבית המשפט העליון הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. השופט אלכס שטיין בחן את הבקשה וקבע כי דינה להידחות אף מבלי לקבל תשובה מהמשיבה, לשכת עורכי הדין מחוז חיפה.
בהחלטתו, שניתנה ביום 25 בספטמבר 2025, הסביר השופט שטיין כי מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול רביעי, שבאה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. השופט ציטט את ההלכה הקובעת כי רשות ערעור בתיקים מסוג זה תינתן במשורה שבמשורה.
השופט שטיין קבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נטוע בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינו מעורר שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. לדבריו, מדובר בשאלה שאינה ראויה להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול רביעי. השופט הוסיף כי אינו סבור שמתן רשות ערעור דרוש כדי למנוע עיוות דין.
בבחינת למעלה מן הצורך, הוסיף השופט שטיין והתייחס לטענת המבקש לפיה ביקש להאריך את פרק הזמן הקצוב בדין להגשת בקשה לביטול פסק דין. השופט ציין שגם לו הייתה מתקבלת טענה זו, אין בכך כדי להשפיע על התוצאה הסופית שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, שדחה את הערעור מטעמים רבים נוספים.
בסופו של דבר, דחה השופט שטיין את הבקשה מכוח סמכותו לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה מהמשיבה, לא ניתן צו להוצאות.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!