ענקית הספנות הישראלית צים נמכרה בתחילת השבוע שעבר תמורת 4.2 מיליארד דולר – מחיר שמשקף פרמיה של 58% מעל שווי המניה בבורסת ניו יורק. אך למרות התמורה המרשימה, העסקה רחוקה מלהיות עניין סגור. שרת התחבורה מירי רגב כבר הכריזה על התנגדות, ועד העובדים מאיים במלחמה, ובשוק מתמחרים סיכוי משמעותי שהעסקה כלל לא תושלם.
הפער בין מחיר העסקה – 35 דולר למניה – לבין המחיר שבו נסחרת המניה כיום, סביב 29 דולר, מספר את כל הסיפור: המשקיעים אינם משוכנעים שהעסקה תעבור את כל המשוכות הרגולטוריות והפוליטיות שמחכות לה.
פיצול לשתי חברות
לפי מתווה העסקה, צים תתפצל לשניים. החלק העיקרי של החברה, הכולל את רוב האוניות, יירכש על ידי חברת הספנות הגרמנית האפאג לויד. החלק השני – "צים החדשה" – יכלול 16 אוניות ויירכש על ידי קרן ההשקעות הישראלית פימי, בניהולו של ישי דוידי. המדינה תמשיך להחזיק מניית זהב בחברה החדשה, המחייבת בין השאר החזקה של לפחות 11 אוניות באופן קבוע.
את הקרדיט על המחיר הגבוה מייחסים ליאיר סרוסי, יו"ר דירקטוריון צים ולשעבר יו"ר בנק הפועלים, וכן לסאמר חאג' יחיא, לשעבר יו"ר בנק לאומי, שייעץ לצד הגרמני. שני הבנקאים לשעבר מכירים זה את זה מתפקידיהם הקודמים, וככל הנראה הקשר ביניהם סייע לגיבוש העסקה.
שרת התחבורה מתנגדת
אלא שהמחיר הגבוה אינו מספיק כדי להבטיח אישור. שרת התחבורה מירי רגב פרסמה הודעה נחרצת: העסקה "נוגדת את האינטרסים החיוניים של המדינה". היא פנתה בעניין לשר דודי אמסלם, הממונה על רשות החברות הממשלתיות. אישור העסקה מחייב את הסכמת רשות החברות וכלל השרים הבכירים, כולל ראש הממשלה.
בדיון סוער שנערך השבוע בוועדת הכלכלה של הכנסת התייצבו כל הצדדים והציגו את עמדותיהם. צדוק רדקר, מנהל רשות הספנות, לא הסתיר את הסתייגויותיו: "לא רואים כאן דבר טוב למדינת ישראל. ענף הספנות הולך להיכנס לאחד השפלים הנמוכים שהיו אי פעם. אין לחברה הישראלית הרזה היתכנות כלכלית, ואין סיכוי שזה יחזיק מעמד. מדובר בעסק עתיר הון עם הוצאות אדירות, ולמצב כלכלי לא נוח מגיעים מהר".
יורם זבה, שניהל את צים בעבר, הוסיף ביקורת משלו: "גם לו היו נותנים לי מיליון דולר, לא הייתי לוקח את החברה הזו. רוב האוניות של צים נבנו לפני עשור וחצי, הן מתקרבות לסוף דרכן ויש להחליפן בעלות של כמיליארד דולר".
דוידי מגיב: מכיר את האוניות
ישי דוידי, שהגיע בעצמו לדיון בכנסת – מהלך חריג לטייקון בכירותו – לא נשאר חייב. "אינך מכיר את האוניות", השיב לזבה. "אני יכול לתת את הרשימה המלאה, את רובן רכשתי כשהייתי מנכ"ל צים", ענה לו זבה.
דוידי ביקש להציג את עצמו ואת הקרן שהוא מנהל כרוכשים האידיאליים לנכס אסטרטגי מסוג זה. הוא פתח בהדגשת שירותו הצבאי ושל שותפו גילון בק בסיירת מטכ"ל, הזכיר את שירות אשתו ובנותיו במודיעין, ואף הוסיף שעורך הדין של החברה שירת כקצין תותחנים.
"פימי היא קרן ההשקעות הפרטית הגדולה בישראל", אמר דוידי. "הקמנו אותה ב-1996 ורכשנו שליטה ב-108 חברות. אנחנו מעסיקים 55 אלף עובדים ביותר מ-50 מפעלים, הגוף התעשייתי הגדול ביותר בישראל והמעסיק הגדול במשק. אנחנו משקיעים בהייטק ולואו טק, לא בנדל"ן ולא בפיננסים".
הוא הזכיר את האחזקות הביטחוניות של הקרן – חברות כמו אורדן, מרעום דולפין ומנועי בית שמש – ואת ההסכמים ארוכי הטווח שלהן מול המדינה. במיוחד הדגיש את מפעל עשות באשקלון, שכפוף לצו אינטרסים מחמיר עוד יותר ממניית הזהב של צים, הדורש אישור של ראש הממשלה, שר הביטחון והשב"כ.
בעלות ישראלית מלאה
דוידי הבהיר כי פימי תהיה הבעלים המלאים של צים החדשה, המנהלים יהיו ישראלים, המטה יישאר בישראל והמותג נרכש אף הוא. הוא השווה את המצב למצב הנוכחי, שבו מניות החברה נסחרות בניו יורק: "היום גורם אחר יכול לקנות 20% מצים ואף אחד לא שואל אף אחד ולא יכול להגיד לו מה לעשות".
יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ דוד ביטן, העיר שייתכן שהמדינה עשתה טעות בהפרטת החברה מלכתחילה. דוידי ניצל את ההערה לטובתו: כיום לחברה אין גרעין שליטה כלל, ולכן הבעלות הישראלית החדשה חשובה במיוחד.
"צים החדשה תרוויח כסף מהיום הראשון, בוודאות", הכריז דוידי. "לא בסימן שאלה, לא בערך – לא נפסיד לירה". לשאלת ביטן אם החברה תספק את צורכי המדינה במקרה של מלחמה, השיב: "כן, סימן קריאה".
ועד העובדים: "קומבינה של כסף קטארי"
אורן כספי, יו"ר ועד עובדי צים, לא השתכנע כלל. הוא הזכיר שהעובדים גילו על העסקה מהעיתון, למרות הבטחות קודמות של דוידי שזה לא יקרה. "הם מציעים עבודה ל-120 עובדים מתוך אלף, וחוזה עבודה לשנה בלבד", אמר כספי.
הוא הוסיף האשמה חריפה: "מדובר בקומבינה של כסף קטארי מלוכלך, ואני מקווה שהמדינה תתעשת ולא תיתן לזה לקרות". כספי התייחס לעובדה שבין בעלי המניות של האפאג לויד הגרמנית נמצאים משקיעים מקטאר ומערב הסעודית.
"בונים טבעת חנק", המשיך כספי. "קונים סייבר ועכשיו יהיה להם גם ספנות, כי צים תהיה תלויה בהאפאג לויד. החוסן של חברת ספנות נמדד בגודל – כשהסחר בסין מפסיד, יש את אמריקה. אם צריך 30 אוניות? אם צריך להביא מכולה מקוריאה או מהודו – איך תעשו את זה?"
אסף הדר, יו"ר איגוד קציני הים, הצטרף לחששות: "הקו לארה"ב שאותו תחזיק החברה החדשה אינו רווחי. מועסקות בו אוניות קטנות שאינן מלאות, חלקן בנות 15 שנים ויותר – וזה משך החיים של אוניות קונטיינרים. הקו הזה לא יעמוד בזכות עצמו ויצטרך תמיכה מסיבית".
הוא הוסיף שאלות שנותרו ללא מענה: "מה התכנון לקופת המזומנים? מה יהיה לחברה כדי לשרוד את התקופה הקשה? לא רואים היתכנות לחברה עם 16 אוניות לעמוד בזכות עצמה. מה יהיה הקשר עם החברה האם? מי יחזיק את המכון להכשרה ימית?"
ניר אייזנברג מההסתדרות סיכם את תחושת העובדים במטאפורה: "מציעים לנו להחליף דירה בתל אביב, אמנם עם משכנתא, בדירה בקריית גת בלי חוב. אלף משפחות קיבלו את הבשורה דרך העיתון, וזו בושה וחרפה. נילחם בזה עד הסוף".
עיצומים מתונים והסכמה מסתמנת
למרות ההצהרות הנחרצות, באמצע השבוע הורידו בוועד העובדים את הטון והקלו בעיצומים. לפי פרסומים בענף, הוועד כבר מוכן לקבל פרישה של כ-500 עובדים מתוך האלף. מתוכם, 120 יועברו לצים החדשה, ועוד כמה מאות יועסקו במטה שתקים החברה הגרמנית בישראל.
רשות החברות הממשלתיות, מצידה, אינה מסכימה שהדיון מוקדם מדי. נציגת הרשות סיפרה בכנסת שפנתה מספר פעמים לקבל את פרטי העסקה, ואף התריעה בפני החברה שעליה לפעול בהתאם לתנאי מניית הזהב. צים, מצדה, שלחה לדיון עורך דין חיצוני בלבד, שטען כי הפרטים טרם הועברו לרשויות ולכן הדיון מוקדם.
המשוכה הפוליטית של דוידי
מעבר לחששות הכלכליים והביטחוניים, יש לעסקה רובד נוסף שאינו קשור ישירות לספנות: עמדתו הפוליטית של ישי דוידי. לפני כשנתיים וחצי היה דוידי אחד המתנגדים הבולטים ביותר בעולם העסקים למהפכה המשפטית של הממשלה.
"ההשלכות הכלכליות קטלניות", הזהיר אז דוידי. "ברגע שהמשקיעים מזהים שהדמוקרטיה עלולה להיפגע, הם לא יהיו פה". העמדה הציבורית הזו הוצגה בזמנו כאומץ אזרחי, כיציאה מאזור הנוחות של טייקון שהטיל את משקלו נגד מהלכים שראה כפגיעה בדמוקרטיה.
אך האומץ הזה עלול לשמש נגדו כעת. אישור העסקה מחייב את הסכמת שרים שדוידי מחה נגד מדיניותם בראש חוצות. השאלה אם הם יפרידו בין המחלוקת הפוליטית לבין שיקולים עסקיים וביטחוניים עדיין פתוחה.
מהלך שהיה צריך להתנהל אחרת
ביטן סיכם את הדיון בבקשה מרשות החברות ומרשות הספנות לבצע בדיקה מוקדמת של העסקה, והבטיח דיון חסוי בהשלכות האסטרטגיות. אך הביקורת על התנהלות הצדדים לא פסחה גם על עצם אופן הכרזת העסקה.
המבקרים טוענים שסרוסי ודוידי ידעו מראש שיפגשו התנגדות עזה. לא ברור מדוע המתינו להנחיית ועדת הכלכלה כדי לפתוח בבדיקה מול הרשויות, ומדוע לא שיתפו את העובדים לפני ההודעה הפומבית. ההודעה המוקדמת על עסקה שהושלמה לכאורה, כשהיא עדיין רחוקה מאישור, מטילה צל על שיקול הדעת של המעורבים.
כך או כך, העסקה הגדולה ביותר בענף הספנות הישראלי בשנים האחרונות רחוקה מסיום. המחיר נקבע, החוזים נחתמו, אך הדרך לאישור עדיין ארוכה ומכשולים רבים ניצבים בה.
