כשבני זוג חותמים על צוואה הדדית הכוללת מנגנון "יורש אחר יורש", הם מניחים בדרך כלל שההסדר מבטיח את גורל רכושם – עד לאחרון היורשים. פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בא לנפץ אשליה זו: אם הצוואה לא אסרה במפורש העברת נכסים – הבעל שירש, רשאי היה להעניק. ועשה זאת.
הסיפור מתחיל בצוואה הדדית שערכו בני זוג מהאזור ערכו בחייהם, ובה שולב מנגנון "יורש אחר יורש" הקבוע בסעיף 42 לחוק הירושה. משמעות ההסדר: עם פטירת האישה יעבור עיזבונה לבעל כיורש ראשון, ולאחר מותו יגיע הרכוש לידי היורשים שנקבעו מראש. תכנון מסודר, לכאורה אטום לפרצות. אלא שהמציאות כתבה המשך אחר לגמרי.
במהלך חייו, לאחר שירש את עיזבון אשתו, החליט הבעל להעניק לאחת מבנותיו דירה מתוך אותו עיזבון – מהלך שעורר סערה בקרב שאר היורשים העתידיים. בעיניהם, מדובר היה בפגיעה ישירה בהסדר שגיבשו שני בני הזוג יחד, ובריקון מעשי של הצוואה ההדדית מתוכנה.
היורשים המתנגדים טענו כי מנגנון "יורש אחר יורש" אינו טכניקה ירושתית בלבד – כוונתו להבטיח שהרכוש יישמר שלם ויגיע ביום מן הימים ליורשים הסופיים. לשיטתם, ביצוע מתנה כה מהותית בנכס מרכזי מן העיזבון שוללת בפועל את ההגנה שהצוואה ביקשה לספק, ולכן אין לאשרה. מנגד, עמדת מקבלת המתנה – שיוצגה בהליך בידי עורך הדין שמואל רש – הייתה כי הצוואה לא כללה כל הוראה המגבילה מתן מתנות, ומשלא נכתב איסור – אין איסור.
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קיבל את עמדת עו"ד רש.
בפסיקתו הבהיר בית המשפט כי סעיף 42 לחוק הירושה מקנה ליורש הראשון סמכות לנהוג בעיזבון "כבתוך שלו" – לרבות ביצוע מתנות – כל עוד הצוואה אינה מורה אחרת בלשון פורשת וחד-משמעית. נקבע כי עצם קיומו של יורש עתידי אינו מהווה כשלעצמו חסם בפני פעולות כגון העברת נכס ללא תמורה, ואף כאשר מדובר בנכס בעל משקל ממשי מתוך מכלול העיזבון.
בית המשפט הוסיף וקבע עיקרון פרשני בעל השלכות רחבות: אין זה תפקידו להוסיף לצוואה מגבלות שהמצווים בחרו שלא לכתוב. מה שלא נוסח – לא קיים. ולכן, כל זוג המבקש להבטיח שהרכוש לא יועבר, לא יחולק ולא יינתן במתנה, נדרש לעגן זאת במפורש: איסור על מתנות מעל סכום מסוים, הגנה על נכסים ספציפיים, מנגנון נאמנות, או כל הוראה אחרת – בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.
המשמעות המעשית של ההכרעה ניכרת לאלתר: צוואה הדדית, גם כזו שמסתייעת במנגנון של יורש אחר יורש, אינה ערובה אוטומטית לכך שהעיזבון יגיע שלם לידי היורשים הסופיים. בהיעדר הוראות מגבילות מפורשות, היורש הראשון שומר לעצמו חופש פעולה נרחב – ויכול לשנות בפועל את מפת ההורשה כולה, בין אם על ידי מתנה לילד אחד דווקא, ובין אם בדרכים אחרות.
פסק הדין מחדד אזהרה חשובה לציבור הרחב: מי שחתם על צוואה הדדית ומניח כי הניסוח "יורש אחר יורש" מגן על הרכוש מפני שינוי – מוטב שיבדוק. שכן בלא סעיף האוסר מפורשות על העברת נכסים, עלול בן הזוג שישרוד להעניק גם נכס מרכזי – ואף לאחד מן הילדים בלבד – מבלי שבית המשפט יוכל להתערב.
