משפחה מהאזור זכתה לאחרונה בפיצוי חלקי מבית משפט השלום בקריות בתביעה נגד חברת יבוא ושיווק של חומרי ריצוף. השופטת שרונה צור גינור פסקה כי החברה תשלם למשפחה סך של 57,757 שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקלים והחזר חלקי של אגרת משפט בסך 5,000 שקלים. הפיצוי ניתן בגין ליקויים באריחים שסופקו לבית מגורים דו-קומתי שהיה בתהליך בנייה, כאשר בית המשפט קבע כי החברה הפרה חובות גילוי ומידע כלפי הלקוחות, אך דחה חלק ניכר מהטענות בדבר איכות האריחים עצמם.
התובעים, רולא סלמאן סרור, וסים סרור ונאדיה סרור, הגישו את התביעה בסוף 2022 נגד חברת מ.דוכי יבוא ושיווק בע"מ, העוסקת באספקת מוצרים לעיצוב הבית, כולל חומרי ריצוף וחיפוי קירות. הם דרשו פיצוי כולל של 306,768 שקלים בגין אריחים שלטענתם היו פגומים, לא תקינים או לא תואמים את דרישות תקן ישראלי 314. על פי כתב התביעה, האריחים סופקו בשתי הזמנות: לקומה העליונה 108 מטרים רבועים מסוג מארבל מיקס קרימה 80/80 בסך 7,776 שקלים, שתוארו כפורצלן איטלקי תוצרת סין מחברת מראצי; ולקומה התחתונה (קומת הכניסה) 205 מטרים רבועים מסוג טמפו מארפיל 75/75 בסך 13,940 שקלים, שתוארו כפורצלן.
המשפחה טענה כי האריחים סופקו ללא הנחיות שימוש, ניקיון או התקנה מיוחדות. במהלך עבודות ניקיון בקומה העליונה באמצעות מכונת שטיפה, הופיעו כתמים והברק נעלם. הם הפסיקו את הניקיון בקומה התחתונה, אך הבחינו כי האריחים שם רגישים ושבירים, וכל נפילה גורמת לסדק או קילוף. התובעים פנו למומחה מטעמם, מיכאל קרבצ'יק, מהנדס ושמאי מקרקעין, שבדק את הריצוף בשתי הקומות. בחוות דעתו קבע כי היישום תקין, אך בקומה התחתונה סופקו אריחי קרמיקה ולא פורצלן כפי שביקשו, והם פגיעים עם גוונים שונים. בקומה העליונה, האריחים סופגים באופן לא סביר, הגוונים לא אחידים, והניקיון בוצע באופן סביר. הוא העריך את הנזקים, כולל תיקונים ודיור חלופי, בסך 269,268 שקלים.
התובעים הוסיפו כי נציג החברה, קסום, מסר להם כי ניתן לבצע את השטיפה ללא חשש, אך הם נאלצו לרצף חלק מהקומה העליונה בפרקט זמני. הם טענו גם לעוגמת נפש, הפסדי ימי עבודה, הוצאות ניהול שיפוץ ותביעה, בסך כולל של 30,000 שקלים נוספים, בתוספת שכר טרחת מומחה בסך 7,020 שקלים ובדיקת מכון התקנים בסך 883 שקלים.
מנגד, החברה טענה כי האריחים נבחרו על ידי התובעים והם כפופים להוראות היצרן, ש הוסברו במעמד הרכישה והונפקו בכתב. לטענתה, עבודות הניקיון נעשו במכונת פוליש עם סקוץ' גס וחומרים חריפים, מה שגרם לפגיעה בשכבת הגלזורה. מומחה מטעמה, לייזר צפירה, קבע זאת בחוות דעתו, ובהשלמה מאוחרת ציין כי האריחים בקומה התחתונה הם קרמיקה העומדת בתקן, כפי שנמכרה. החברה הוסיפה כי אריחים דומים שווקו ללקוחות רבים ללא תלונות.
במהלך ההליך שלחה החברה הודעה לצדדים שלישיים – חברות זרות לייצור וייצוא קרמיקה ופורצלן – אך בהמשך ביקשה למחוק חלק מהן ולקבל פסק דין בהעדר הגנה נגד אחת.
לאור המחלוקות בין חוות הדעת, מונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט, ישראל אפשטיין, שגם זומן לחקירה נגדית. בחוות דעתו קבע כי האריחים בקומה העליונה עומדים בתקן 314, עם ספיגה של עד 0.5%, מה שמגדיר אותם כפורצלן. הוא ציין כי הניקיון נעשה במכונה עם מברשת גסה המיועדת ללכלוך קשיח, אך היה צריך לבצע ניסיון באזורים לא בולטים. עם זאת, החברה לא סיפקה פרטים מספקים על היצרן, סוג האריח והוראות תחזוקה, בניגוד לתקן. בקומה התחתונה, האריחים הם קרמיקה העומדת בתקן, עם פגיעות בודדות מחפצים חדים, ללא אחריות לחברה.
אפשטיין העריך את הנזק בקומה העליונה בסך 105,534 שקלים, כולל פירוק, ריצוף חדש וניקיון, וחלק את האחריות שווה בשווה בין החברה לקבלן הניקיון – כך שהחברה תשא ב-52,757 שקלים. בחקירה נגדית אישר כי אם קבלן מבצע עבודה סבירה ללא הנחיות מיוחדות, קשה להאשים אותו ברשלנות, אך הדגיש כי החומרים צריכים להיות סבירים: "לדעתי, אני חושב שמי שניקה את זה בפועל, את הליטוש והניקיון לדעתי לא השתמש בחומרים נכונים. כשאני לוקח את תעודת מכון התקנים של האריח, הוא עומד בספיגות לפי התקן. בדרך כלל שבאים לטפל באריח, מה שנהוג לעשות, לוקחים פינה מסוימת בחדר באזור ארון או מיטה, עושים ניסיון עם החומר, רואים אם לא נגרם נזק ואז ממשיכים הלאה."
התובעת העידה כי הגיעה למסקנה שהאריחים לא איכותיים רק אחרי הניקיון: "אמנם אני לא אשת מקצוע, אני מגיעה למסקנה הזו לאחר שנעשה נקיון, ראינו שזה נפגע. כנראה שכבת הווקס לא היתה מספיק בתנור והיא זזה מאריח לאריח. איש הנקיון עושה נקיון 30 שנה. למה דווקא אריח של דוחי שאמור להיות באיכות טובה נפגע." היא דחתה את בדיקות מכון התקנים: "אני עדיין חושבת שהאריח פגום אבל אין לי מומחיות למה התקן ככה. אני אני אומרת מעובדות בשטח. אם הוא היה תקני לא היה נגרם נזק."
קבלן הניקיון העיד כי השתמש בסבון כלים "פיירי" ולא בחומרים חזקים, שכן לא היה לכלוך קשה. עם זאת, בית המשפט קבע כי השימוש במברשות גסות היה לא סביר.
נציג החברה, עלא קסום, העיד כי האריחים בקומה התחתונה הם קרמיקה: "זו קרמיקה." הוא הסביר כי מסביר ללקוחות על הבדלים בכפיפות וטכנולוגיה, אך מתאים לתקציב: "אני אומר לך תמיד מסביר ללקוח, יש הבדלים בכפיפות, בטכנולוגיה ממנה ייצרו האריח, החשוב ביותר זהו התקציב של הלקוח. אני מציע לו אריחים לפי התקציב."
בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה במלואה, בהתאם לפסיקה הקובעת כי יש לסטות ממנה רק במקרים חריגים, כפי שצוטט מע"א 293/88: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת."
בנוגע לנזק לא ממוני והוצאות, פסקה השופטת סך גלובלי של 5,000 שקלים, בהתחשב בהוצאות ההחלפה. היא דחתה תשלום שכר טרחת מומחים נוספים, וקבעה כי כל צד ישא בשלו.
החברה חויבה לשלם בתוך 30 יום, אחרת עם הפרשי הצמדה וריבית. הפסק מדגיש חובות גילוי של ספקים מכוח חוק הגנת הצרכן ותקן 314, הדורש פירוט הוראות תחזוקה. עבור תושבי חיפה והקריות, המקרה מדגיש את החשיבות בבדיקת פרטי מוצרים בעסקאות בנייה ושיפוצים, נפוצים באזור.
