בית המשפט המחוזי בחיפה פסק לאחרונה נגד חברת "יובל אלון חברה לבניין", היזמית שעמדה מאחורי פרויקט "מגדלי דוד" בשדרות אבא חושי בחיפה, וחייב אותה בתשלום פיצויים מצטברים של כ-5.52 מיליון שקל לדיירי הפרויקט. ההחלטה של השופט מאזן דאוד התבססה על ליקויי בנייה מהותיים שהתגלו ברכוש המשותף של המתחם, ועל ההתנהלות הבעייתית של החברה כלפי הדיירים.
התביעה הוגשה על ידי קבוצת בעלי דירות בפרויקט, שזיהו כשלים רבים ברכוש המשותף מיד לאחר כניסתם לדירות. הדיירים טענו שהיזמית לא עמדה בהתחייבויותיה על פי המפרט שהוצג להם בעת רכישת הדירות, והחליפה חומרי בנייה איכותיים בחלופות זולות יותר. בין הליקויים שתועדו: שימוש בגרניט פורצלן במקום שיש אמיתי בלובי הכניסה, והעדר רצפת בטון מוחלק בחניונים כפי שהובטח במפרט המקורי.
הדיירים תיעדו שפנו שוב ושוב ליזמית בניסיון לקבל תיקון לליקויים, אך נתקלו בהתעלמות מתמשכת. מצב זה הוביל אותם לשכור מהנדסים מומחים באופן עצמאי, שערכו בדיקות מקיפות של הנכס ואישרו את חומרת הכשלים. בעקבות ממצאי המומחים, הגישו הדיירים תביעה משפטית שהסתכמה תחילה בכ-9.5 מיליון שקל.
בחוות דעת שהוגשו לבית המשפט, הצביעו המומחים על עלות תיקון של כ-1.65 מיליון שקל עבור הליקויים הבסיסיים. נוסף על כך נקבע פיצוי של 278 אלף שקל עבור קרצוף שטחי החניון, 592 אלף שקל בגין ההפרש במחיר חומרי החיפוי שהוחלפו, ותוספת של כ-113 אלף שקל עבור עלות תיקונים נוספים. חוות דעת מומחה שמינה בית המשפט העמידה את עלות תיקון כלל ליקויי הבנייה על סכום של 2.35 מיליון שקל.
מעבר לעלויות התיקון, חייב בית המשפט את היזמית להחזיר לדיירים כ-264 אלף שקל עבור תיקונים שביצעו בעצמם ברכוש המשותף בניסיון להתמודד עם הבעיות. בנוסף, נפסק פיצוי של כ-148 אלף שקל עבור עוגמת נפש – אלף שקל לכל אחד מ-148 הדיירים שנפגעו מהמצב.
חברת "יובל אלון חברה לבניין" ניסתה להתגונן מפני התביעה בכמה דרכים. הטענה המרכזית שהעלתה הייתה שיהוי קיצוני, בהתבסס על העובדה שהדירות נמסרו לפני למעלה מעשור, וחלק מהתובעים המקוריים כבר לא היו חלק מההליך המשפטי. בנוסף, ביקשה החברה לקבל אפשרות לתקן את הליקויים בעצמה, על פי הממצאים שהציגו המומחים מטעם בית המשפט.
השופט דאוד דחה את רוב הטענות המקדמיות שהעלתה היזמית. בפסק דינו קבע כי למרות שהתביעה הוגשה רק על ידי חלק מבעלי הדירות, ניתן ונכון לפסוק פיצוי עבור מכלול הליקויים ברכוש המשותף, שכן הנזק משפיע על כלל דיירי הפרויקט. בנוסף, קבע השופט שהחברה איבדה את הזכות לבצע תיקון עצמי של הבעיות.
ההחלטה לשלול מהיזמית את אפשרות התיקון העצמי התבססה על התנהלותה כלפי הדיירים. השופט דאוד קבע בפסק הדין: "הוכח שהתובעים פנו לנתבעת בטרם פנו להליכים המשפטיים וזכו להתעלמות מצידה או ליחס מזלזל כאשר היא התייחסה אליהם". משפט זה משקף את משקל השיקולים שהובילו להחלטה להעניק לדיירים פיצוי כספי מלא במקום לאפשר לחברה לתקן את הנזקים.
בנימוקיו לפסק הדין, אימץ השופט את חוות הדעת של המומחים שמינה בית המשפט, שהצביעו על ליקויים שעלות תיקונם נאמדת במיליוני שקלים. השופט הדגיש את חומרת הליקויים ואת השפעתם על איכות חיי הדיירים, וקבע: "מדובר על ליקויים חמורים שהשפעתם על חיי הדיירים הינה משמעותית מאוד".
לסיכום, חויבה היזמית לשלם לדיירים סכום כולל של כ-5.4 מיליון שקל עבור תיקון הליקויים והפיצוי בגין עוגמת הנפש. מעבר לכך, נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 120 אלף שקל, כך שהפיצוי הכולל הסתכם בכ-5.52 מיליון שקל. פסק הדין מהווה תקדים משמעותי בתחום זכויות הדיירים מול יזמי נדל"ן, ומדגיש את חובתם של יזמים לעמוד בהתחייבויותיהם ולטפל בפניות הדיירים בצורה ראויה.
