בית חולים רמב"ם בחיפה תבע חברת מזון שהפסיקה לשלם שכירות והשאירה חנות ריקה במתחם המסחרי במקום. השופטת רויטל באום מבית משפט השלום בחיפה קבעה שחברת "רוזמרין שמיאב" הפרה את ההסכם ביניהם, וחייבה אותה לשלם 705,264 שקלים. בנוסף, נפסקו 95,000 שקלים עבור שכר טרחת עורך דין. ההליך התחיל בספטמבר 2022, וההחלטה ניתנה בנובמבר 2025.
בית החולים רמב"ם, שמחזיק במתחם מסחרי בתוך שטח בית החולים, השכיר חנות לחברת רוזמרין שמיאב, שעוסקת במכירת אוכל בשרי. החברה זכתה במכרז להפעלת החנות, וההסכם נחתם במרץ 2015 לתקופה של שלוש שנים, עד יוני 2018, עם אפשרות להארכה. האפשרות הזו נוצלה, והשכירות נמשכה עד יוני 2020. אבל בפועל, החברה עזבה את החנות בנובמבר 2019, ולא הוציאה את הציוד עד פברואר 2020. מיוני 2019 היא הפסיקה לשלם את דמי השימוש במקום ואת דמי הניהול.
רמב"ם תבע פיצוי של 726,254 שקלים בגלל דמי שימוש, ניהול ופיצוי שקבוע בהסכם על הפרה רצינית. הם הסכימו להוריד 1,000 שקלים בגלל קנס שהוטל על החברה ובעליה יגאל אסולין בהליך פלילי ביוני 2017. השופטת קבעה: "אין מחלוקת שהחברה הפסיקה לשלם את דמי השכירות מיוני 2019 ואילך".
החברה טענה שהיה סיכום שהיא תעזוב בדצמבר 2019 בלי לשלם יותר, בגלל שהרמב"ם הפר את ההסכם פעמים רבות: נזילות מים שלא תוקנו, פגיעה בזכות למכור אוכל בשרי בלי תחרות, ואי אפשרות להוציא את הציוד מה שגרם להרס שלו. היא תבעה בחזרה 618,280 שקלים על נזקים. רמב"ם הכחיש, ואמר שהנזילות טופלו, אין הבטחה לבלעדיות, והחברה עצמה מכרה אוכל שלא הותר לה. לגבי הציוד, החברה לא הוציאה אותו למרות בקשות חוזרות, והרמב"ם נאלץ לפרק אותו כדי לשכור את החנות למישהו אחר.
השופטת דחתה את הטענות של החברה, וקבעה: "לא הוכח כל סיבה שהחברה הפסיקה את הפעילות בנובמבר 2019, שמונה חודשים לפני סיום השכירות שהוארכה לבקשתה ביוני 2018". על הנזילות, היא הבדילה בין שני מקרים נפרדים: ב-2015, זה היה באחריות החברה לפי ההסכם: "באחריות החברה לפתור את בעיית הניקוז בחנות". ב-2017, המקור היה בחנות שכנה, והרמב"ם תיקן תוך ימים בודדים. השופטת דחתה טענה שהנזילה נמשכה, ונתנה 20,000 שקלים זיכוי על זמן הסגירה הזמני.
על הבלעדיות, קבעה שאין קשר בין ההגבלות על החברה לבין הבטחה שהרמב"ם לא ישכיר חנויות דומות: "אין בין הגבלות על החברה לבין הבטחת בלעדיות במכירת אוכל מסוים בחנויות אחרות – דבר". החברה עצמה מכרה אוכל אסייתי שלא הותר, כמו אגרול ומוקפץ, לפי התפריט שלה שצורף כנספח לכתב ההגנה. על הציוד, החברה לא הוציאה אותו, והרמב"ם פרק אותו כדי לשכור למישהו חדש.
השופטת קיבלה את הפיצוי הקבוע בהסכם בסעיף 21(ג)(2): "סכום הפיצוי יחושב כמכפלה של חמישה חודשים בדמי השימוש החודשיים", בסך 345,300 שקלים. חוב דמי שימוש וניהול עד נובמבר 2019: 399,142 שקלים; עד פברואר 2020: 224,845 שקלים. סך הכל 969,287 שקלים, אחרי הורדת 264,023 שקלים. התביעה הנגדית נדחתה, כולל נזקים טעונים.
ההליך כלל עדויות של אמיר בן יוסף מרמב"ם ויגאל אסולין מהחברה. השופטת לא האמינה לאסולין: "עדותו הייתה מתחמקת ומכוונת מראשיתה ועד סופה". לתושבי חיפה והקריות, שמשתמשים בשירותי רמב"ם, ההחלטה מראה כמה חשוב לכבד הסכמי שכירות במקומות ציבוריים כמו בתי חולים, לטפל בבעיות תחזוקה בזמן ולתעד הבטחות, כדי להימנע ממחלוקות כאלה בעסקים באזור.
