שלוש מאות תיקי פשיעה חמורה מחכים לפענוח על שולחנות החוקרים ביחידה המרכזית של מחוז חוף. שמונים משפחות נמצאות כעת בהכנות לנקמה, לעומת שלושים בשנה שעברה. ומספר הנרצחים בחודשים הראשונים של 2026 ממשיך לטפס. כך עולה מפרויקט תחקירי מיוחד שפרסם כתב וואלה ניוז יואב איתיאל, החושף את עומק המשבר ברצועת החוף של ישראל.
הרצח הכפול שאירע השבוע בשכונת חליסה בחיפה ממחיש את חומרת המצב. סוהיל אבו ג'בל בן ה-26 וגאלב בלקיס בן ה-35 נורו למוות ברחוב אל-כניסה, מרחק מאות מטרים בלבד ממטה מחוז חוף, ממרחב כרמל, ממשרדי היחידה המרכזית ומתחנת המשטרה. הרקע, על פי הפרסום – סיבוב נוסף בעימות הדמים בין ארגון אבו כלייב לארגון חמדון. שני הנרצחים היו מזוהים עם ארגון חמדון.
פרמדיק מד"א אחמד זיידאן תיאר את הזירה: "שניהם שכבו על הקרקע חסרי הכרה, ללא סימני חיים, עם פצעי ירי חמורים ביותר. בדקנו אותם אך הפציעות היו קטלניות ולא נותר לנו אלא לקבוע את מותם". על פי הדיווח, הירי בוצע בנשק אוטומטי בפתח מכולת שכונתית. המתנקשים נמלטו, ודקות ספורות לאחר מכן עלה רכבם באש באזור המוסכים בחוף שמן.
מחוז חוף, המשתרע מראש הנקרה בצפון ועד נחל אלכסנדר בדרום, הפך לאחד האזורים הקשים ביותר במדינה מבחינת פעילות עבריינית מאורגנת. השטח העצום כולל את חיפה, הקריות, ואדי ערה, חדרה והגליל המערבי, עם שלוחה מזרחית מחדרה דרך ואדי ערה ועד צומת מגידו. המרחקים מקשים על המשטרה: 41 קילומטרים מפרידים בין תחנת אום אל-פחם, שבה מתרחשת פעילות בלתי פוסקת, לבין מטה המחוז בעיר התחתית של חיפה.
הנתונים שמובאים בפרסום מצמררים: בשנת 2025 נרצחו 252 אזרחים ערבים ברחבי הארץ, רבים מהם בצפון. מתוך 51 הנרצחים מתחילת 2026, 34 נרצחו בצפון ו-13 במחוז חוף בלבד. הקצב הולך וגובר.
הפשיעה במחוז נשלטת בעיקר בידי ארגונים ערביים. בין הבולטים שבהם נמנים ארגון כראג'ה הפועל באזור באקה-ג'ת-חריש, ארגון סוהייב באום אל-פחם, ארגון אל-אסמר בוואדי ערה, וארגוני לובאני, חמדון ואבו כלייב בחיפה ובסמת טבעון. לצדם פועלים פלגים של ארגונים על-אזוריים כמו חרירי ואבו לטיף, הפועלים באמצעות בריתות מקומיות.
הארגונים הללו עוסקים במגוון רחב של פעילויות עברייניות: גביית דמי חסות, השתלטות על קרקעות ועסקים, חדירה למכרזים של רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה, סחר בנשק ובסמים והלבנת הון. לעיתים הם אף משתלטים על מועדוני ספורט, כפי שנטען בפרשה הנוגעת למ.ס. קריית ים.
ארגוני הפשיעה היהודים, על פי הפרסום, נדחקו לשוליים. ההשפעה של ארגוני מיכאל מור, המרצה עונש מאסר, ושמוליק הרוש מנהריה כמעט ואינה מורגשת עוד, למעט נוכחות מסוימת בקריות.
המשטרה פועלת באגרסיביות – מעצרים המוניים, תפיסות נשק ופשיטות – אך המאבק נותר קשה. האלימות זולגת לשכונות מגורים בחדרה, בחיפה ובפרבריה: טירת כרמל, נשר והקריות.
בכירי המחוז, ובהם ניצב יחיאל בוהדנה מפקד מחוז חוף, תת-ניצב איל ראון, ניצב-משנה וסאם עלי, ניצב-משנה בועז סמוכה, ניצב-משנה רוני פארס וניצב-משנה יוני חג'ג' מפקד ימ"ר חוף – כולם מודים כי המערכה קשה מנשוא בכלים הקיימים.
ניצב-משנה פארס, שפיקד על איסוף הראיות בזירת הרצח הכפול באום אל-פחם, אמר בפרסום: "אני קובע כאן באופן חד-משמעי – אילו המלצותינו היו מתקבלות, ואילו כל הפעולות שביצענו בימים האחרונים היו נושאות פרי, הרצח הזה ככל הנראה היה נמנע". הוא התייחס לחשוד מרכזי שנעצר שלוש פעמים בימים שקדמו לרצח ושוחרר בכל פעם בהחלטת בית המשפט.
פארס קרא להחזיר למשטרה את הכלים הטכנולוגיים "באופן דחוף" ופנה לפרקליטות ולבתי המשפט: "אתם חייבים לעמוד איתנו בחזית אחת ולהחמיר את הענישה".
במשטרה טוענים כי הם מנועים משימוש בכלים המקובלים בשב"כ ובצה"ל: תוכנות מעקב, מעצרים מינהליים ושיטות חקירה מתקדמות. מבחינתם, הפרקליטות ובתי המשפט מסכלים את מאמציהם.
קצין בכיר אמר בפרסום: "כולם משתתפים במשחק הזה, זה בלוף עצום. בסופו של דבר אנחנו עומדים בצד השני של הדלת המסתובבת. אנחנו לא רק רודפים אחרי איומים חדשים, אלא גם אחרי אותו עבריין שעצרנו בעמל רב וחזר לרחוב – ושוב אנחנו צריכים לרדוף אחריו ולהגן על הציבור מפניו".
גורם משטרתי המכיר את יכולות הארגונים תיאר: "הם מסוגלים לבצע ארבעה-חמישה אירועים בו-זמנית. יש להם ציוד לחימה עצום והם הגיעו לרמת תפקוד שמזכירה גופי מודיעין – עם יכולות ביצוע שאני מעדיף לא לפרט כדי שלא ישכפלו אותן. והם גם לומדים את שיטות הפעולה שלנו".
דוגמה ליכולות הללו נחשפה בשנת 2025, כאשר סוכל שורת פעולות קטלניות והוגש כתב אישום נגד שבעה חברי ארגון אל-אסמר. התוכניות כללו שימוש ברחפנים שהותאמו לנשיאת רימונים ומטענים, ומעקב באמצעות מצלמות ותצפיתנים.
למרות הקשיים, נרשמה השבוע הצלחה: שוטרי תחנת אום אל-פחם, בשיתוף לוחמי החטיבה הטקטית, סיכלו פעולת נקמה על הרצח הכפול. בפשיטה על בית קרובי הנרצחים נתפסו מטעני צינור, שני אקדחים, רובי M-16 וקלצ'ניקוב מפורקים, ארגזי תחמושת, כפפות ורעלות.
הפרסום חושף גם את ההשפעה של הפשיעה על החיים האזרחיים. בעל עסק מחיפה סיפר: "יש אזורים שלמים בעיר שבהם כולם משלמים דמי חסות קבועים. מעדיפים לשלם ולשמור על שקט. הם יודעים שתלונה במשטרה פירושה פתיחת חזית מול העבריינים".
הוא הוסיף כי נוכחות הארגונים מורגשת בכל תחום: "כיום בכל סכסוך אנשים פונים לעבריינים. צ'ק שחזר, ויכוח עם לקוח, מחלוקת מסחרית – מיד מופיע מישהו שמציין את הקשרים שלו. גם מי שפונה לעורך דין מגלה לעיתים שהעורך עצמו פעל מול העבריינים מבלי לערב את המשטרה".
גל הבנייה שהביאה תמ"א 38 הפך למקור הכנסה משמעותי עבור הארגונים. כל אתר בנייה נזקק לשמירה, ומדבקות של חברות שמירה או שמות מאיימים מרוססים על גדרות נראים בכל רחוב.
גורם המכיר את פריסת הארגונים אמר: "הם חדרו לכל תחום והתמחו בהעברת כספים מפעילות עבריינית לעסקים לגיטימיים. הם שולטים בפינוי פסולת, בשמירה, בחלפנות ובכל מה שמאפשר להכניס כסף ולהסתיר אותו".
ראש רשות מקומית ערבית סיפר על המשמעות הקטלנית שיכולה להיות לעיקול חשבון בנק של עבריין בגין חוב ארנונה. מורה מכפר קרע תיארה את ההשלכות של תלמיד ממשפחת פשע בכיתתה: "ברור שאני לוקחת את זה בחשבון בהתנהלות מולו, גם באופן לא מודע".
הפרסום מצייר תמונה קשה של מחוז שבו ארגוני הפשיעה פועלים כמעט ללא מעצורים, בעוד המשטרה קוראת לשינוי מדיניות ולהחמרת הכלים העומדים לרשותה. "לא נוכל להילחם בתופעה לבד", מודים במשטרה.
