בית משפט השלום בקריות קבע כי חברת א. כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ לא יידעה את הדיירים מראש על הצורך לשבור מרצפות לצורך העברת קו חשמל, ולא קיבלה את הסכמתם להשארת "פס בטון מכוער" במרכז המטבח. השופט שלמה מיכאל ארדמן קבע כי התנהלות החברה שוללת את זכותה לבצע תיקונים, וחייב אותה בפיצוי מלא שיאפשר את השבת המצב לקדמותו.
פסק דין שהתקבל לאחרונה בבית משפט השלום בקריות מחייב את חברת א. כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ לשלם ליוסי ומירב מויאל, בעלי דירה בקריית ים, סכום של 75,097 ש"ח בגין ליקויי בנייה שאירעו במסגרת פרויקט חיזוק מבנה לפי תמ"א 38. הליקוי המרכזי שנדון היה עקירת ריצוף במטבח הדירה והשארת שורת בטון חשופה במקומו.
ליקויים וטענות – מקריית ים ועד ביהמ"ש
התובעים, בעלי דירה בבניין ברחוב ביאליק בקריית ים, חתמו על הסכם עם החברה הנתבעת בשנת 2017 לביצוע פרויקט תמ"א 38. לטענתם, עבודת החברה לקתה בליקויים רבים, הן מהותיים והן אסתטיים. הליקוי המרכזי שנדון בהרחבה הוא חציבה שבוצעה ברצפת המטבח כדי להעביר צנרת חשמל לממ"ד, אשר לא הושבה למצב הריצוף הקודם. התובעים טענו כי לא נערך פרוטוקול מסירה והם התריעו על הליקויים מיד לאחר ביצוע העבודות. תביעתם המקורית עמדה על סך כולל של 141,965 ש"ח, שכלל עלות תיקונים, הפסד דמי שכירות ועגמת נפש.
מנגד, חברת א. כפיר אחזקות ובנין טענה כי כפרויקט תמ"א 38 אין ציפייה לשפר דירה ישנה ומוזנחת שאינה משמשת למגורי התובעים. החברה ציינה כי מאחר ודוגמת הריצוף הישנה אינה קיימת עוד, היא הציעה להשלים את החציבה בריצוף דומה ככל האפשר, או להשתמש במרצפות שהוסרו ממקומות מוסתרים, אך התובעים דחו הצעות אלו. כמו כן, טענה החברה כי יש לאפשר לה לתקן את הליקויים, מאחר ומדובר בזכות מפורשת בחוזה התמ"א, וכי אין תחולה לעניין זה להוראות חוק המכר (דירות).
הקביעות העובדתיות ונימוקי הפסיקה
כבוד השופט שלמה מיכאל ארדמן מבית משפט השלום בקריות מינה את המהנדס רפאל גיל כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע בחוות דעתו כי ניתן להשיג ריצוף טרצו למטבח, וציין כי הנתבעת הסירה שורת אריחים ומילאה את השורה בבטון במקום בריצוף, והוסיף כי החברה לא עשתה שימוש בהזדמנות שניתנה לה להביא אריחים זהים, כפי שטענה שיש ברשותה. המומחה העריך את עלויות התיקונים הנדרשים בסך של 67,097 ש"ח (כולל פיקוח ומע"מ).
השופט ארדמן דחה את טענת החברה בדבר הזכות לתקן. הוא קבע כי גם אם לא חל חוק המכר (דירות), ועל אף שסעיף בחוזה מעניק לחברה זכות זו, התנגדותה לתיקונים הייתה בלתי סבירה. "מדובר לא בפגם מינורי בריצוף, אלא בעקירת פס מרכזי של ריצוף במרכז המטבח והשארת פס בטון מכוער ללא ריצוף במקומו", נכתב בפסק הדין. השופט הוסיף כי היה על החברה ליידע את התובעים מראש כי לא ניתן יהיה להשיב את הריצוף לקדמותו ולקבל את הסכמתם.
הקביעה המרכזית בפסק הדין היא כי "העובדה כי כתוצאה מכך, תאלץ הנתבעת לשאת בעלות גבוהה של החלפת כל הריצוף, הינה אולי בגדר 'טעות בכדאיות העסקה' מבחינתה, אך אינה שוללת את הפיצוי המלא שמגיע לתובעים כדי להשיב את המצב לקדמותו". השופט ציטט פסקי דין מהמשפט האוסטרלי והקנדי כדי להדגיש שמי שמתקשר בחוזה בניה, כולל תמ"א 38, אינו צריך לקבל דירה במצב גרוע ממה שציפה, ועל הקבלן לפצות אותו בסכום שיביא אותו להשבת המצב הקודם.
סכומי הפיצוי ודחיית טענות
בית המשפט פסק לבני הזוג מויאל פיצוי מלא בגין עלויות התיקון, כפי שנקבעו על ידי המומחה המהנדס רפאל גיל, בסך של 67,097 ש"ח.
לעניין הפסד דמי שכירות, נדחתה התביעה בשל העדר חוות דעת של שמאי מקרקעין שתאמת שווי מופחת של דמי שכירות, ואי די בהשוואה לעסקאות אחרות.
בנוגע לעגמת נפש, השופט מיכאל ארדמן פסק לתובעים סך של 8,000 ש"ח, לאחר שלקח בחשבון את מהות הנזקים, העובדה שהתובעים אינם מתגוררים בדירה המושכרת, ומנגד את התקופה הארוכה שחלפה ובה הפגמים והתנהלות החברה.
בנוסף לפיצויים אלו, חויבה חברת א. כפיר אחזקות ובנין לשלם לתובעים סכום גלובלי של 20,000 ש"ח עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ב-8 באוגוסט 2025.
