תושב קרית אתא תבע את העירייה בפעם השלישית בגין נפילה – ונדחה

בית משפט השלום בקריות דחה תביעה של תושב העיר שטען כי נפל ושבר את ידו בשל מדרכה שקועה. השופט ערן נווה קיבל את עמדת העירייה, שהצביעה על דפוס פעולה חוזר של התובע, ומתח ביקורת על היעדר ראיות מזמן אמת: "מצופה היה מתובע שכבר עבר שתי תאונות בעברו, שיצלם את המפגע"

בית משפט השלום בקריות דחה השבוע תביעת נזיקין שהגיש תושב קרית אתא נגד העירייה, בה דרש פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מנפילה ברחוב בעיר. פסק הדין, שניתן על ידי השופט הבכיר ערן נווה, חשף כי לא מדובר בפעם הראשונה שבה אותו תושב מגיש תביעה נגד הרשות המקומית בנסיבות דומות, עובדה שהובילה בסופו של דבר לדחיית גרסתו.

"מדרכה שקועה ושבר באגודל"

על פי כתב התביעה, שהחל את דרכו כתביעה קטנה על סך 35,000 שקלים והועבר בהמשך לפסים אזרחיים רגילים, האירוע התרחש ב-22 באוקטובר 2024. התושב טען כי סמוך לשעה 21:00 בערב, בעת שצעד ברחוב נוף הכרמל 31 בקרית אתא, נתקל במדרכה שקועה, נפל ושבר את אגודל ידו השמאלית. בעקבות הפציעה, כך טען, נזקק לטיפולי פיזיותרפיה.

אלא שעם התקדמות ההליך המשפטי, הציגה עיריית קרית אתא תמונה שונה ומורכבת יותר. נציגי העירייה הסבו את תשומת לב בית המשפט לעברו המשפטי של התובע, וחשפו כי זו אינה הפעם הראשונה שהוא דורש פיצויים בגין נפילות ברחבי העיר.

מנתונים שהוצגו בפני השופט נווה עלה כי בעברו של התושב שתי תביעות קודמות שהסתיימו בפיצוי: האחת נדונה בבית משפט השלום בחיפה (שנת 2010) והשנייה בבית משפט השלום בקריות (שנת 2023). העירייה טענה כי לאור ההיסטוריה של התובע, היא אינה נותנת אמון בגרסתו הנוכחית, וכי מדובר בתביעה "שדומה מאוד לתביעות שהוגשו בעבר בעילה של רשלנות".

ביקורת שיפוטית: היעדר תיעוד

השופט ערן נווה, שבחן את הראיות, בחר להתמקד בהתנהלות התובע לאחר האירוע הנטען. בהחלטתו ציין השופט כי הניסיון הקודם של התושב בתביעות דומות היה צריך להוביל אותו להתנהלות אחרת ומסודרת יותר בכל הנוגע לאיסוף הראיות.

"מצופה היה מתובע, שכבר עבר שתי תאונות בעברו באותו עניין, כי יפעל על מנת להוכיח את הנסיבות המטילות אחריות במקרה זה על הרשות המקומית", כתב השופט בפסק הדין והוסיף: "כוונתי היא, שמצופה היה מהתובע שיצלם את מקום הפגיעה יחד עם התמונה של המפגע בתאריך שבו ארעה הפגיעה או בסמוך לכך".

נקודת חולשה נוספת בגרסת התביעה הייתה עיתוי הדיווח. התברר כי התושב לא פנה למוקד העירוני בזמן אמת, אלא שלח מכתב לעירייה רק בחודש מאי 2025 – כשבעה חודשים לאחר הנפילה הנטענת, ובסמוך מאוד למועד הגשת התביעה לבית המשפט.

"תקופת מלחמה וטילים"

במסגרת הגנתה, העלתה העירייה טענה נוספת הנוגעת לנסיבות התקופתיות. נציגי הרשות תהו לגבי אמינות הטענה כי התושב יצא לטיול רגלי בשעה 21:00 בערב בחודש אוקטובר 2024, תקופה שאופיינה במלחמה ובירי טילים לעבר האזור.

השופט נווה קיבל את ספקות העירייה וציין כי התובע לא הביא עדים לאירוע, לא הציג ראיות מזמן אמת, ואף אישר כי המקום מוכר לו היטב. "בכל מקרה היה עליו להיזהר במקום שבו המדרכה שבורה", צוין בפסק הדין.

בסיכומו של דבר, נקבע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי. "אין לי אלא לקבוע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי נפגע בנסיבות המטילות אחריות על הנתבעת ולכן דין תביעתו להידחות", פסק השופט.

למרות דחיית התביעה, בית המשפט נמנע מלהטיל על התושב הוצאות משפט, ואף העניק לו פטור מתשלום יתרת האגרה בסך של כ-8,000 שקלים, תוך ציון כי "ניתן היה בהחלט" לחייבו בהוצאות בנסיבות העניין.

בפסק הדין לא צוינו שמות עורכי דין מייצגים, והוא ניתן בהיעדר הצדדים.