רוכשת תשלם דמי תיווך חלקיים בגין דירה בקריית מוצקין

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בקריות חייב קונת דירה לשלם למתווך סך של 9,725 שקל, כרבע מדמי התיווך המלאים שתבע, לאחר שקבע כי היא פעלה בחוסר תום לב כלפיו. השופט בן ציון ברגר קבע כי איריס אנטמן ניתקה קשר עם המתווך אוהד קוך לאחר שהראה לה דירה, ולאחר מכן רכשה את אותה הדירה דרך מתווך אחר, בניסיון להתחמק מתשלום דמי תיווך.

קוך, מתווך מקרקעין, הגיש נגד אנטמן תביעה לתשלום דמי תיווך בסך 38,900 שקל, הסכום המקסימלי המותר בבית משפט לתביעות קטנות. התביעה נסבה על עסקת רכישת דירה ברחוב עוזי חיטמן 19 בקריית מוצקין, שנרכשה במחיר של 1,870,000 שקל.

לטענת התובע, על פי פסק הדין שניתן ב-12 באוגוסט 2025, הנתבעת חתמה עמו על הסכם תיווך המקנה לו דמי תיווך בשיעור של 2% ממחיר הקנייה של הנכס עם חתימת הסכם מחייב. הוא הציג בפניה את הדירה ואף אמר לה, על בסיס ניסיון קודם שלו בתיווך אותה דירה, שהמוכרים יאותו למכור אותה בסך של 1,870,000 שקל. לטענתו, הנתבעת הודיעה לו לאחר מכן שאינה מעוניינת לרכוש את הדירה, אך בפועל פנתה למתווך שייצג את המוכרים בבלעדיות ורכשה את הדירה דרכו במחיר המדויק שהוא ציין.

מנגד, הנתבעת טענה כי התובע לא היה הגורם היעיל בביצוע העסקה וכל פעולתו התבטאה בביקור בדירה במשך 10 דקות בלבד. לטענתה, היא פנתה למתווך שייצג את המוכרים בבלעדיות, והוא היה הגורם היעיל בעסקה שהביא לבסוף לביצוע העסקה בפועל. הנתבעת טענה כי התובע לא פנה אליה לאחר הצגת הדירה ולא נקט בכל פעולה נוספת על מנת לקדם את העסקה.

במהלך הדיון שמע השופט ברגר, מלבד התובע והנתבעת, גם עדים מטעם הנתבעת, ביניהם עורך הדין אשר ערך את ההסכם מטעמה, והמתווך שייצג את המוכרים ובסופו של יום גם את הנתבעת בעסקה.

בית המשפט קבע כי התובע עמד בחובתו להוכיח שנחתם הסכם תיווך כדין כדרישת חוק המתווכים. עם זאת, לפי הפסיקה וחוק המתווכים, אין די בהסכם תיווך וביצוע עסקה בפועל, אלא נדרש שהמתווך יהיה הגורם היעיל בעסקה.

השופט ברגר הפנה לפסק דין מנחה בנושא, עניין יצחקוב, שם נקבע כי "לשם הוכחת הזכאות אין די בהצבעה על קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין פעולת המתווך לבין מימוש העיסקה. המבחן לזכאות הוא קיומה של פעילות מצד המתווך שיש בה כדי לשמש גורם יעיל למימוש העיסקה נושא התיווך".

בפסק הדין נקבע כי אמנם כל פעילותו של התובע התמצתה בהצגת הדירה, אולם השופט לא השתכנע שהצגת הדירה נעשתה ללא כל השקעה. התובע העיד שבמועד בו הראה את הדירה, המתווך שייצג בבלעדיות את המוכרים שהה בחו"ל. הוא טלפן אליו, ובהסכמתו נסע למשרדו, לקח את מפתחות הדירה כדי להראותה לנתבעת.

השופט ברגר בחן את הגרסאות השונות של הצדדים והעדיף את גרסת התובע. "אין כל היגיון כלכלי מאחורי גרסת הנתבעת. התובע עוסק בתיווך, מתפרנס מתיווך, טרח להראות לנתבעת את הדירה למרות שהמתווך המייצג את המוכרים שהה בחו"ל אותה עת, החתים את הנתבעת על הסכם תיווך וכל זאת למה? כדי להעלם? דומה שגרסתו מתיישבת יותר עם ההיגיון הכלכלי", נקבע בפסק הדין.

בית המשפט קבע כי הנתבעת לא פעלה על פי התחייבותה בהסכם התיווך ולא דיווחה לתובע על המשא ומתן שהיא ניהלה לרכישת הדירה. בהסכם התיווך שנחתם בין התובע לנתבעת, התחייבה הנתבעת להודיע לתובע על כל משא ומתן שהיא מנהלת בנוגע לנכס.

השופט הדגיש כי לא צורפה כל ראיה לכך שהנתבעת פנתה לתובע שינהל עבורה משא ומתן בסכום נמוך יותר והוא סירב. "אין באמור כל היגיון כלכלי שמתווך שזה עיסוקו יוותר על דמי תיווך בשיעור של שני אחוז מעסקה של 1,870,000 שקל כשכל מה שנדרש ממנו זה לפנות לצד המייצג את המוכר ולהציע לו את השלמת העסקה במחיר שלכאורה היה ברור שיסיים את העסקה", נכתב בפסק הדין.

בית המשפט הפנה לעקרון תום הלב המופיע בפסיקה ובחוק החוזים. בעניין יצחקוב נקבע כי "צד המסכל את מאמציו של המתווך על ידי ניצול המידע שנתקבל ממנו לצורך פנייה ישירה לצד האחר לעיסקה תוך עקיפתו של המתווך, מפר את חובת תום הלב המוטלת עליו".

על בסיס כל האמור, השופט ברגר קבע כי יש בפעולות הנתבעת משום חוסר תום לב כלפי התובע ביישום הסכם התיווך. הנתבעת שוכנעה שהנתבעת ניתקה עם התובע קשר לאחר שאמרה לו שאינה מעוניינת בדירה, אך בפועל רכשה את אותה הדירה ובמחיר שהתובע ציין.

עם זאת, בית המשפט לא חייב את הנתבעת לשלם את מלוא דמי התיווך שתבע התובע. השופט ברגר קבע כי בהתאמה לפסיקה, אין הוא סבור שמגיע לתובע דמי תיווך בשיעור של 2% מסכום העסקה, אלא חלק יחסי לאור תרומתו להשלמת העסקה. את החלק הזה העריך השופט בשיעור של 25% בלבד.

לפיכך, בית המשפט חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 9,725 שקל, סכום שכולל מע"מ, וכן החזר אגרה בסך של 389 שקל. הסכומים אלו היו אמורים להישלם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ואם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.