בית משפט השלום בחיפה דחה תביעה של חברת טלה גורמה בסך 493,000 שקל נגד בית מטבחיים בחיפה, לאחר שקבע כי טענות החברה בדבר זיוף מסמכים והעלמת כבשים לא הוכחו. השופטת ג'אדה בסול אף קיבלה את התביעה שכנגד וחייבה את טלה גורמה לשלם לבית המטבחיים ש.ח. שינוע סך של 65,143 שקל בגין שירותי שחיטה שלא שולמו.
המקרה התחיל ב-5 במרץ 2019, כאשר חברת טלה גורמה, העוסקת בשיווק ומכירת בשר, מסרה לבית המטבחיים של ש.ח. שינוע 183 כבשים לשחיטה, בשווי של כ-450,000 שקל. אולם לאחר מסירת הכבשים לשחיטה, הודיע בית המטבחיים לחברה כי הכבשים נפסלו על ידי השירות הווטרינרי למאכל אדם ועל כן בכוונתו להשמידם.
על פי כתב התביעה, חברת טלה גורמה הודיעה לבית המטבחיים כי בכוונתה למצות את זכותה בעניין, לרבות ביצוע בדיקה עצמאית של הכבשים או מכירתם להזנת טורפים. החברה טענה שהיא עמדה בקשר רציף עם הנהלת בית המטבחיים והפנתה בקשה מפורשת שישמרו עבורה את הכבשים עד שתמצה את האפשרויות הפתוחות בפניה.
לטענת טלה גורמה, נקבעה פגישה למנהל השירותים הווטרינריים, ד"ר תמיר גושן, ליום 12 במרץ 2019, ובמהלכה ד"ר גושן אישר שהחברה תוכל לקחת את הכבשים למכירה או מסירה להזנת טורפים בעצמה. החברה טענה כי נציגיה עדכנו את בית המטבחיים על ההסכמה עם ד"ר גושן וכי בכוונתם להעביר את הכבשים בעצמם לגן החיות בספארי רמת גן.
אולם על אף הבקשה המפורשת, לטענת התובעת, הודיע ד"ר אבראהים עבאיה, הווטרינר של בית המטבחיים, כי בית המטבחיים כבר מסר 35 כבשים לגן החיות בקריית מוצקין. מאוחר יותר השתנה המספר לכדי 47 כבשים. טלה גורמה טענה כי על פי בירור שערכה, נמסרו לגני החיות רק 12 כבשים בפועל, ויתרת הבשר נמכרה על ידי בית המטבחיים למאכל אדם דרך חברה אחרת.
החברה התובעת הגישה ראיות לכך שלטענתה מוכיחות כי בית המטבחיים זייף את מסמכי ההשמדה של הכבשים על מנת להתאים את המספרים למציאות. היא טענה שהנתבעת העלימה 45 כבשים במשקל של 1,980 קילוגרם, בשווי כולל של 118,800 שקל. בנוסף, טענה החברה כי בית המטבחיים הפסיק לספק לה שירותי שחיטה באופן חד צדדי ובתקופת החגים, דבר שגרם לה נזקים של 375,000 שקל בגין אובדן רווחים.
מנגד, בית המטבחיים ש.ח. שינוע טען שמדובר בתביעה שמטרתה ניסיון התחמקות מתשלום החוב בגין שירותי השחיטה. הנתבעת הפנתה לדוחות של משרד החקלאות המפרטים עבירות וממצאים חריגים וחמורים בהתנהלות טלה גורמה. על פי המסמכים, התנהלה חקירה באשר למקור הכבשים שהובאו לשחיטה, כאשר נטען שהם יובאו מפורטוגל בעוד שהתווית שהוטבעה עליהם לא הייתה פורטוגלית. בנוסף עלו אי סדרים באשר לשימוש בהיתר ההובלה ואי עמידה במועדים הדרושים במתן תרופות לבעלי חיים המיועדים למאכל אדם.
בית המטבחיים הדגיש כי כל ההליך מתחילתו ועד סופו נוהל על ידי נציגי השירות הווטרינרי ויחידת הפיצוח של משרד החקלאות, וכי לבית המטבחיים אין כל מעורבות או השפעה על ההחלטות. ד"ר נעמה זערור, האחראית על בית המטבחיים מטעם השירותים הווטרינריים, הוציאה צו להשמדת כלל הכבשים של החברה התובעת לאחר שנמצאו בהם שרידי אנטיביוטיקה.
במהלך הדיון הובאו עדויות רבות. ד"ר עבאיה, הווטרינר שעבד בבית המטבחיים, העיד כי ההתנהלות הייתה מול השירותים הווטרינריים בלבד וכי הוא פעל על פי הנחיותיהם. לגבי הטענות על זיוף מסמכים, ד"ר עבאיה הסביר שתיקונים בכתב יד נעשו בזמן ההעמסה עצמה בגלל שינויים בכמויות שהועמסו על הטנדרים. "הטנדר שהעמיס רצה לקחת כמות ואחרי זה רצה עוד כמות. בהתחלה דובר על 25 ובסוף ווטרינר גן החיות אמר אם יש עוד אז במקום 25 כתבנו 35", העיד.
ד"ר גושן, מנהל השירותים הווטרינריים, העיד כי הוא אישר את העברת הבשר להאכלת טורפים בגני חיות. הוא הסביר שכאשר נמצא כי 76% מהכבשים פסולים למאכל אדם, ההחלטה היא להשמיד את כלל הכבשים או להעבירם למאכל טורפים. ד"ר גושן הדגיש כי ההעברה לגני החיות חייבת להיות בליווי יחידת הפיצוח, וכי אם הייתה מתרחשת העלמת כבשים, הדבר היה חייב למצוא ביטוי בפני גורמי האכיפה.
בית המשפט שמע גם עדויות ממר משה לוי, הנהג שהוביל חלק מהכבשים לגן החיות בקריית מוצקין, ומד"ר רועי לפיד, ווטרינר גן החיות בקריית מוצקין. מר מטלון, מנהל מחלקת המזון בספארי רמת גן, שקיבל את הכבשים, העיד כי לא שולמה כל תמורה כספית בגין מסירת הכבשים לגן החיות.
דמות מרכזית בתיק הייתה מר יעקב כהן, שהוגדר על ידי בית המשפט כ"הרוח החיה" מאחורי חברת טלה גורמה, למרות ניסיונותיו להצניע את מעמדו. מר כהן נחקר ארוכות, ובחקירתו התגלה כי בעבר הורשע בזיוף מסמכים ממשלתיים והקים מספר חברות במטרה להונות נושים. השופטת ציינה בפסק הדין כי מר כהן "לא הותיר רושם חיובי במיוחד, לשון המעטה, ונראה בבירור, הן מחקירתו והן מחקירת מר לייעפר, ולפי התייחסות ד"ר זערור עת ביקשה לערוך חקירה, כי מר כהן הוא הוא הרוח החיה מאחורי החברה התובעת".
מר יוסף יצחק מענדלסון לייפר, המנהל הרשום של החברה, העיד בדיון אך התרשמות בית המשפט ממנו הייתה כי הוא משמש ככיסוי בלבד. "האיש משמש ככיסוי לניהול החברה, כי אין הוא מנהל שם דבר, איננו מעורה במתרחש שם, והוא רשום בחברה כדי שלא יוודע מי הגורם האמיתי המנהל את העסק", כתבה השופטת. מר לייפר טען כי הוא עוסק בעיקר בלימוד תורה ואינו מחזיק אפילו בטלפון נייד או ברישיון נהיגה.
השופטת בסול דחתה את הטענות בדבר זיוף מסמכים והעלמת כבשים. "העובדה שבוצע תיקון בכתב יד של מספר הפגרים המועמסים על משאית ומועברים לגן החיות, לטעמי איננה מעידה על דבר ואיננה תומכת בטענת התובעת", קבעה. היא ציינה כי "מדובר בטיעון חמור מאוד שיש בו כדי להטיל דופי ביושרתם של עובדי השירות הווטרינרי ובית המטבחיים, כל זאת בשל אותו תיקון בכתב יד, כאשר הנתון הידוע לכולם הוא שהטלאים שהובאו לבית המטבחיים לא היו ראויים למאכל אדם".
בית המשפט גם תמה מדוע אם אכן מדובר במעשים פליליים כה חמורים, לא הוגשה תלונה למשטרת ישראל. "כיצד אם מיוחס לנתבעת ביצוע מעשים, שהם מעשים פליליים, לא הוגשה תלונה למשטרת ישראל על אותו מעשה גניבה?" שאלה השופטת.
השופטת קבעה כי תעודות עובד הציבור שהוגשו על ידי נציגי יחידת הפיצוח תומכות בגירסת בית המטבחיים. על פי התעודות, מספר הכבשים שהועברו לגני החיות היה 137 לספארי רמת גן ו-47 לגן החיות בקריית מוצקין וחיפה, מספרים התואמים את טענת הנתבעת.
באשר לטענה בדבר הפסקת שירותי השחיטה, קבע בית המשפט כי בית המטבחיים היה רשאי להפסיק את השירות. "ההחלטה בדבר הפסקת מתן שירותי השחיטה, ולפי התמונה העולה מהאמור לעיל, בדין ניתנה, ואין מקום לחייב את הנתבעת לספק שירותי שחיטה לגורם שהרבנות פסלה אותו, שהוא מתנהל באופן בעייתי, כשעולים אי סדרים באשר לאישורי ההובלה, איכות ומקור הטלאים המובאים", נקבע.
בנושא התביעה שכנגד, בית המשפט קבע כי חברת טלה גורמה אכן חייבת תשלום בגין שירותי השחיטה שבוצעו באירוע. בית המטבחיים הוציא חשבונית על סך 63,133 שקל בגין שירותי השחיטה ו-2,010 שקל בגין בדיקות הדגימה. אמנם בית המטבחיים טען גם לנזקים בסך 30,000 שקל בגין השבתת פעילותו, אך בית המשפט דחה טענה זו בשל העדר הוכחות מספקות לכימות הנזק.
פסק הדין ניתן ב-11 באוגוסט 2025 לאחר שמיעת ראיות ועדויות מרובות.
בסיכום, בית המשפט דחה את התביעה העיקרית של חברת טלה גורמה וחייב אותה לשלם לבית המטבחיים ש.ח. שינוע סך של 65,143 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממרץ 2019. בנוסף חויבה החברה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 שקל. פסק הדין מדגיש את חשיבות הביסוס הראייתי בטענות חמורות, במיוחד כאלו המייחסות מעשים פליליים לצד שכנגד.
