בפעם השנייה תוך חמש שנים, אותו שחיין מצא חרב צלבנית עתיקה על קרקעית הים מול חופי הצפון. שלמה קצין, סטודנט לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, איתר לפני כחודשיים וחצי חרב בת כ-900 שנה באזור חוף דור – וזאת לאחר שהבריח מהמקום קבוצה שנחשדה כגנבי עתיקות.
הממצא הנדיר, שאורכו מטר אחד, מתוארך למאה ה-12 לספירה ושימש ככל הנראה לוחם צלבני שהגיע לארץ מאירופה. סריקת CT מתקדמת שבוצעה לחרב חשפה פרטים שהעין האנושית אינה מסוגלת להבחין בהם, וסייעה לחוקרים להבין את מצבה ואת מבנה הפנימי שלה.
הסיפור החל כאשר קצין שחה באזור חוף דור, דרומית לחיפה. במהלך השחייה הבחין בקבוצת צוללים המפעילים גלאי מתכות בתוך המים – מראה שעורר את חשדו כי מדובר בגנבי עתיקות. קצין פעל להרחיק את הקבוצה מהאזור, ולאחר מכן גילה את החרב מונחת על הקרקעית, מכוסה בחול ובצדפים.
הסטודנט פנה מיד לפרופ' דבי צויקל מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה ודיווח על הממצא. פרופ' צויקל יצרה קשר עם רשות העתיקות, שהעניקה אישור מיוחד להוציא את החרב מהמים על מנת לשמר אותה ולמנוע נזק נוסף.
החרב הועברה תחילה למעבדת השימור במכון ללימודי ים על שם ליאון רקאנטי באוניברסיטה, ומשם לבית החולים מדיקה אלישע בחיפה לצורך ביצוע סריקת CT מתקדמת. הבדיקה אפשרה לחוקרים לבחון את הממצא מבלי לפגוע בו, ולהתחקות אחר מצב המתכת המקורית שנותרה מתחת לשכבת התלכיד הימי – אותה שכבה של אורגניזמים ומשקעים שהצטברו על החרב לאורך מאות שנים.
מתוצאות הסריקה עלה כי מדובר בחרב שיועדה להחזקה ביד אחת, ושלא יוצרה בארץ ישראל אלא הובאה עם הצלבנים מאירופה. בלהב החרב התגלה שבר, ורק חלק קטן מהברזל המקורי שרד את השנים הארוכות מתחת למים. למעשה, רוב מה שנראה כיום כ"חרב" הוא אותו תלכיד ימי שנוצר סביבה.
זו אינה הפעם הראשונה שקצין נתקל בעתיקות מתקופת הצלבנים. ב-2021 הוא גילה ממצאים דומים כאשר צלל עם שנורקל באזור חוף הכרמל. באותה הזדמנות הוא איתר עוגני אבן וברזל, שברי חרסים, וחרב נוספת שאורך להבה מטר ואורך ידיתה 30 סנטימטרים. גם אותה חרב נמסרה לרשות העתיקות ותוארכה לתקופה הצלבנית, לפני כ-900 שנה.
ד"ר שרה לנטוס מהחוג לציוויליזציות ימיות בבית הספר לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה הסבירה את החשיבות של הממצא: "מאז המצאתן היו חרבות מהכלים המשמעותיים ביותר בתולדות האנושות. בתקופת ימי הביניים הפכה החרב לסמל של אבירות ושל האמונה הנוצרית, והייתה מכלי הנשק הנפוצים בקרב לוחמי הצלבנים. חייהם של האבירים היו תלויים בחרבותיהם".
ד"ר לנטוס הוסיפה כי "חרבות נחשבו לחפצים יקרי ערך, ולכן בעליהן טיפלו בהן בקפידה ושמרו עליהן. גילוי ומחקר של פריט כה אישי וסמלי הם דבר נדיר, והם מרחיבים את הידע שלנו על התרבות החומרית של אותה תקופה ומספקים הזדמנות יוצאת דופן להבין את אורח חייהם של האבירים הפרנקים בארץ הקודש".
פרופ' צויקל ציינה כי מדובר בממצא נדיר במיוחד השופך אור על הנוכחות הצלבנית לאורך חופי הארץ. "בכל ארץ ישראל ידועות עד היום רק מספר מצומצם של חרבות דומות מהתקופה הזו", אמרה. "הגילוי תורם רבות להבנת השימוש במעגנים ימיים ואת חיי הלוחמים באותם ימים".
ד"ר אייל ברקוביץ', המנהל הרפואי של מדיקה דיאגנוסטיקס וחבר סגל בחוג למדעי הדימות ובבית הספר לרפואה באוניברסיטת חיפה, התייחס לתרומת הטכנולוגיה הרפואית למחקר הארכאולוגי: "הצלחנו להציץ מבעד לשכבות של זמן ואבן. סריקות ה-CT המתקדמות אפשרו לנו לראות את מה שאי אפשר להבחין בו בעין רגילה – את המבנה הפנימי של החרב ואת מצבה הפיזי המדויק, וכל זאת בבדיקה שאינה פולשנית ושומרת על שלמות הממצא למען הדורות הבאים".
זיו ביטון, מנכ"ל בית החולים מדיקה אלישע, אמר כי "לצוות הדימות שלנו נפלה זכות גדולה להשתתף בפרויקט היסטורי ומרגש. החרב הצלבנית מהווה מעין מנהרת זמן אל העבר, וכשהעבר פוגש את העתיד בין כותלי בית החולים – אין חוויה מספקת מזו".
אזור חוף דור, הממוקם דרומית לחיפה, מהווה זה שנים מוקד למחקר ארכאולוגי ימי. הממצאים הרבים שהתגלו שם לאורך השנים מעידים על חשיבותו ההיסטורית של המקום כנמל ומעגן ששימש ציוויליזציות שונות, ובהן הצלבנים שהגיעו לארץ במסעות הצלב במאה ה-12.
