החלטה חדשה של ועדת הערר המחוזית קובעת כי חשיבות המיגון הדירתי היא אינטרס לאומי עליון, שדוחק הצידה טענות על חסימת אוויר או פגיעה קניינית, ומבהירה כי גם שוכרי דירות זכאים לביטחון אישי מלא.
ועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז חיפה, בראשות עו"ד ברק נ. שוורץ, שיגרה לאחרונה מסר חד וברור לשוק הנדל"ן: בעידן הביטחוני הנוכחי, המאבק נגד הקמת מרחבים מוגנים דירתיים (ממ"דים) צפוי להיתקל בחומה בצורה של אינטרס ציבורי. הוועדה דחתה כמעט לחלוטין ערר שהגישו מספר בעלי דירות ברחוב דרך הים 113 בחיפה, תוך שהיא מותחת ביקורת על סרבנותם לשתף פעולה עם תכנון המיגון בבניין.
ביטחון השוכרים אינו הפקר
אחד המוקדים המעניינים בהחלטה נוגע לטענת העוררים — ובהם אסתר וחנן קופולוביץ, חגית ויצחק חוגי וגליה בוים קסנר — לפיה אין לאשר את הממ"דים מאחר שהם עצמם אינם מתגוררים בבניין ואינם חשים צורך במיגון. הוועדה דחתה טענה זו מכל וכל, וקבעה כי גם שוכרי דירות זכאים לתחושת ביטחון ואיכות חיים המוענקת על ידי ממ"ד, במיוחד באזור הצפון הנתון למתקפות טילים. מדובר באיתות ברור לבעלי נכסים המנסים לטרפד התחדשות או מיגון משיקולים אישיים: זכותו של היזם או של השכן המבקש למגן את דירתו אינה פוקעת רק משום שהמתנגד אינו מתגורר במקום.
תכנון מול קניין: הוועדה לא מחכה לבתי המשפט
הסכסוך בבניין, בו מעורבים המשיבים חמדה ואפרים דוד, יניב אלקיים ומאי שרקני, חשף שוב את המתח שבין דיני התכנון לדיני הקניין. העוררים, באמצעות עו"ד יואב אניספלד והמומחה אדי אורן שפיר, טענו כי למבקשי ההיתר אין את הרוב הקנייני הדרוש. +2
ועדת הערר הבהירה כי תפקידה מוגבל לבחינת היתכנות תכנונית בלבד, ואין לה סמכות להכריע בשאלות של בעלות או רוב דרוש לפי חוק המקרקעין. בכך, היא חיזקה את הוודאות עבור יזמים: כל עוד קיימת היתכנות תכנונית, מוסדות התכנון לא יעכבו היתרים בשל סכסוכי שכנים, ואלו ייאלצו לנהל את מאבקיהם בערכאות משפטיות אחרות כמו המפקחת על הבתים המשותפים.
פגיעה "סבירה" בשם המיגון
החלטת הוועדה, בה היו שותפים גם אדר' בוריס דיקרמן ועו"ד חנה קציר, לא התעלמה לחלוטין מהשכנים. היא הורתה על מספר תיקונים טכניים כדי לצמצם את הפגיעה בגליה בוים קסנר, שדירתה ממוקמת בין שתי קומות המבקשות ממ"ד. הוועדה הורתה לשנות את תכנון עמודת הממ"דים כך שהקיר מול חלונה יבוטל או יצומצם, בכפוף לאישור פיקוד העורף.
עם זאת, בכל הנוגע לטענות על הצללה, חסימת אוויר וביטול מבטים, הוועדה קבעה כי מדובר בפגיעות מינוריות וסבירות במרקם עירוני מתפתח. היא אף הגדילה עשות והשתמשה במודלים תלת-ממדיים כדי להוכיח שההצללה על מרפסת העוררים תימשך כשעה אחת בלבד ביום — פרק זמן שאינו מצדיק את פסילת המיגון.
החלטה זו מצמצמת משמעותית את מרחב התמרון של מתנגדים למיגון בבתים משותפים. הטלת הוצאות ושכר טרחה בסך 4,000 ש"ח על העוררים — מחציתם לטובת הוועדה המקומית חיפה (שיוצגה על ידי גב' ג'ודי בלייכר ועו"ד טניה שעאר) ומחציתם למשיבים — מהווה תמרור אזהרה נגד הגשת עררים קנטרניים המעכבים פרויקטים של פיקוח נפש. כעת, הכדור עובר לבעלי הדירות שייאלצו להחליט אם לפנות לערכאות אזרחיות או להשלים עם הבנייה המתוכננת, הכוללת גם מרפסות שמש ופיתוח שבילי גישה חדשים.
