טען לאכיפה בררנית בפרסום על רכב – ונדחה

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה על הסף ערעור שהגיש אשר מלכה על החלטת שופטת השלום שדחתה את בקשתו לקבל מידע מעיריית חיפה. ההחלטה ניתנה על ידי השופט שלמה בנג'ו ביום 11 בנובמבר.

מלכה עומד לדין בבית המשפט לעניינים מקומיים בעוון של ביצוע פרסום ללא היתר, לפי חוק העזר לחיפה בנושא שילוט משנת 1995. לפי כתב האישום, הוא העמיד את רכבו ברחוב החרושת 10 בחיפה למטרת פרסום, ללא שקיבל היתר מהעירייה.

מלכה כפר בעבירות שיוחסו לו, כאשר טענתו המרכזית היא אכיפה בררנית. עורך דינו, עו"ד יעקב ח'לול, ביקש מבית המשפט במעמד ההקראה שהעירייה תעמיד לרשותו מידע ונתונים על הפעמים שהעמידה אנשים אחרים על עבירה זו. לטענתו, מדובר בתקדים מפלה וחסר צדק.

שופטת השלום דחתה את הבקשה בהחלטה מנומקת, בהעדר תשתית ראשונית המבססת את האפליה הנטענת. השופטת תמכה את קביעותיה באסמכתאות משפטיות.

עו"ד ח'לול לא השלים עם ההחלטה והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שאותו סיווג כערעור לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפליליים. בערעור נטען כי שופטת השלום שגתה כשהתייחסה לבקשה כאל בקשה לפי סעיף 108 לחוק, בעוד שלעמדת ההגנה האפיק המשפטי הנכון הוא סעיף 74. עוד נטען כי המידע חיוני להגנה על מלכה, על מנת להוכיח שהמדינה נוהגת כלפיו באכיפה בררנית אסורה, שכן להבנתו לא הועמד אדם אחר לדין בעבירה זו.

המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד עדי כהן, טענה שיש לדחות את הערעור על הסף, מאחר שמדובר בהחלטת ביניים שאין עליה ערעור. אף לגופו של עניין, לטענת המדינה, אין בטענות מלכה ממש.

השופט בנג'ו קיבל את עמדת המדינה ודחה את הערעור על הסף. בהחלטתו הבהיר השופט כי ככלל, לפי הוראות הדין, אין ערעור על החלטת ביניים במשפט פלילי, ועל החלטה כזו ניתן לערער רק במסגרת פסק הדין הסופי.

בנוגע לטענה שהאפיק הנכון הוא סעיף 74 לחוק סדר הדין הפליליים, הבהיר השופט כי אין תחולה לאפיק זה במקרה הנוכחי. הוא הסביר שסעיף 74(א)(1) פותח במילים המתייחסות למצב שבו הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, אך במקרה של מלכה מדובר בעבירת חטא. העבירה המיוחסת למלכה היא לפי חוק העזר של חיפה בנושא שילוט, שעניינה ביצוע פרסומת על גבי רכב ללא היתר מהעירייה.

השופט הדגיש כי לכן אין תחולה להוראות סעיף 74 על עבירה זו, וממילא אין מוקנית למלכה זכות ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. עוד הוסיף השופט שחומר החקירה במקרה זה הוא דוח הנסיבות שערך הפקח, הרשום בתחתית הדוח, וככל שצולם הרכב גם התמונה נכללת בחומר זה.

השופט בנג'ו התייחס גם לטענת מלכה לגבי שגיאת בית המשפט בסיווג המסגרת הדיונית. הוא ציין כי כבר נפסק בעבר שדרך המלך להעלאת טענות על פגמים בהגשת כתב אישום, לרבות טענה לאכיפה בררנית, היא במסגרת ההליך הפלילי.

לצד זאת, הבהיר השופט, נפסק כי לטענה על אכיפה בררנית יש להניח תשתית עובדתית מבוססת. האמצעי הדיוני להעלאת הדרישה לקבלת חומר לצורך ביסוס הטענה לאכיפה בררנית הוא סעיף 108 לחוק סדר הדין הפליליים, ולא סעיף 74.

השופט ציטט פסקי דין קודמים לפיהם הנטל הראשוני לקבלת מידע ומסמכים לשם העלאת טענה לאכיפה בררנית מוטל על הנאשם. לדבריו, אין להפוך את היוצרות באופן שהליכי הגילוי והעיון ישמשו בסיס להנחת התשתית הראייתית הראשונית.

לאור כל אלה, קבע השופט כי בית המשפט קמא סיווג נכונה את בקשת מלכה לקבלת מידע על דוחות אחרים כבקשה לפי סעיף 108. בהתאם לכך נקבע שמלכה לא עמד בנטל הראיה כדי לבסס מתן צו כזה, ועל כן נדחתה בקשתו.

השופט הדגיש שמשדחה בית משפט קמא את הבקשה, חוזרים לנקודת המוצא, לפיה מדובר בהחלטת ביניים שאינה ברת ערעור אלא בתום ההליך.

בסיכום קבע השופט בנג'ו כי משהוגש הערעור ללא שקיימת זכות ערעור הקבועה בדין, אין מנוס מדחייתו על הסף. הוא הבהיר שבית המשפט אינו מביע כל עמדה לגופו של עניין.