מכללת אורנים חזרה בה מעתירה נגד עיריית חיפה בעניין מכרז הדרכה למעונות יום

בית המשפט המחוזי בחיפה החליט השבוע למחוק עתירה שהגישה מכללת אורנים נגד עיריית חיפה וחברת דיאלוג, לאחר שהמכללה חזרה בה מטענותיה בעקבות הליך בירור שנערך על ידי ועדת המכרזים. השופט מוחמד עלי קבע כי העתירה תימחק ללא צו להוצאות, למרות התנגדות המשיבות שביקשו לחייב את המכללה בהוצאות משפט.

העתירה הוגשה במרץ השנה ועסקה במכרז שפרסמה העירייה למתן שירותי הדרכת חינוך למעונות יום ולפעוטות מגילאי לידה עד שלוש. מכללת אורנים, המכללה האקדמית לחינוך של התנועה הקיבוצית, ביקשה לבטל את החלטת ועדת המכרזים שהכריזה על זכייתה של חברת דיאלוג במכרז. המכללה טענה לפגמים בהליכי המכרז, ובעיקר לכך שהזוכה לא עמדה בתנאי סף מהותי שנקבע במכרז.

באפריל, לפני שהתקיים דיון בעתירה, הודיעה המכללה כי ועדת המכרזים מתכוונת להתכנס לקיום שימוע לחברת דיאלוג בעקבות הטענות שהועלו בעתירה. לאחר מספר דחיות של הדיון, הגישה המכללה בקשה למחיקת העתירה ללא חיוב בהוצאות.

במסגרת הבקשה, פירטה המכללה את השתלשלות האירועים והסבירה כי בעקבות הטענות שהועלו בעתירה נערך בירור מקיף למשיבה. חברת דיאלוג זומנה לשימוע, במהלכו הוצגו מסמכים וחומרים בנוגע לניסיונה שלא היו מונחים בפני ועדת המכרזים קודם לכן. לאחר בחינה מעמיקה של החומרים, החליטה ועדת המכרזים להותיר את ההחלטה על זכייתה של חברת דיאלוג על כנה. המכללה ציינה כי החלטתה לחזור בה מהעתירה התקבלה לאחר התלבטות, אך ביקשה שלא לחייבה בהוצאות בשל הפגמים שלטענתה נפלו במכרז וחוסר הבהירות שהיה בנוגע לעמידת הזוכה בתנאי הסף.

עיריית חיפה התנגדה לבקשה. העירייה פירטה את השתלשלות הדברים מנקודת ראותה והדגישה כי לעמדתה, טענות המכללה היו משוללות יסוד. לדבריה, העובדה שהחלטת ועדת המכרזים נותרה על כנה לאחר הבירור מעידה על כך. העירייה ביקשה לדחות את העתירה במקום למחוק אותה, ולקבוע כי המכללה תהיה מנועה מלהסתמך על טענותיה בכל הליך משפטי או מנהלי עתידי. בנוסף, ביקשה העירייה לחייב את המכללה בהוצאות משפט.

גם חברת דיאלוג התנגדה למחיקת העתירה ללא חיוב בהוצאות. החברה טענה כי לא היה יסוד כלל להגשת העתירה, אשר נוסחה באופן לא הולם. לדבריה, היא נשאה בהוצאות משפט ממשיות ואין זה ראוי לפטור את המכללה מתשלום.

השופט עלי קבע כי ההליך הראוי הוא מחיקת העתירה, בהעדר דיון לגופן של הטענות. הוא דחה את הבקשה להחיל על המכללה מניעה מהעלאת טענות דומות בעתיד. בשאלת ההוצאות, נתן השופט את דעתו למספר שיקולים: השלב המוקדם בו חזרה בה המכללה מהעתירה, זמן קצר לאחר הגשתה ולפני שהמשיבות הגישו תשובות מפורטות או התקיים דיון; השתלשלות הדברים בכללותה; התנהלות הצדדים במהלך הליכי המכרז ולאחריו; והליך הבירור שנערך על ידי ועדת המכרזים בעקבות טענות המכללה.

בשים לב לכל השיקולים הללו, החליט השופט למחוק את העתירה ללא צו להוצאות, כלומר כל צד ישא בהוצאותיו שלו.