השופט ניר זיתוני בבית משפט לענייני משפחה בקריות הכריע בסכסוך מורכב בין שלושה אחים על חלוקת עיזבון אמם. האח, שהתגורר בבית המשפחתי במשך שנים והשקיע מעל 600,000 שקל בשיפוצים והשבחות, טען שמגיעים לו פיצויים מלאים על השקעותיו. השופט קבע שהאח יקבל 200,000 שקל בלבד בנוסף לשליש שלו בעיזבון, בהתאם להוראות הצוואה, אך פינויו מהבית נדחה עד למכירתו וחלוקת התמורה.
המנוחה נפטרה בשנת 2020 והותירה אחריה צוואה מיום 23 באוגוסט 2010 שניתן צו לקיומה באפריל 2023. שלושת האחים נקלעו למחלוקת חריפה על חלוקת העיזבון, כאשר האח גר עם משפחתו בשטח של 150 מטר רבוע בתוך הבית והפעיל בו גם יחידת אירוח (צימר).
בחודש מאי 2023 הגישו שתי האחיות תביעה שכותרתה "פינוי, כספית, מתן חשבונות, צו עשה" נגד אחיהן. במקביל, הגיש האח תביעה נגדית לפסק דין הצהרתי ופירוק השיתוף בעין. את התובעות ייצגה עורכת הדין סיגל אלון, והתיקים התנהלו במקביל עד להכרעה.
לטענת האח, הוא ביצע בשנת 2000 שיפוצים והשבחות בהיקף העולה על 600,000 שקל, והוא אמור לקבל פיצוי מלא על השקעותיו אלה. האח טען שבנה את ביתו בבית המשפחתי, והשקיע סכומים נוספים לאורך השנים, כולל השקעה בחדרי אירוח בסך 100,000 שקל בשנת 2018. לטענתו, הוא זכאי למעמד מיוחד בחלוקת העיזבון בשל השקעותיו הרבות.
מנגד, טענו האחיות שהאח מחזיק בבית ללא תשלום דמי שימוש, מפעיל יחידת אירוח ונהנה מההכנסות לעצמו, ומונע מהן לממש את זכויותיהן בעיזבון. הן עתרו לפנותו מהנכס באופן מיידי, לחייבו בתשלום דמי שימוש, ולחייבו למסור חשבונות על ההכנסות מיחידת האירוח.
הצוואה עצמה התייחסה במפורש להשקעות האח. בסעיף 2(ב) לצוואה כתבה המנוחה: "בני השקיע בשנת 2000, בשיפוצים בביתי, מעל 600,000 שקל, שיפוצים אלו העלו באופן ניכר את ערך הבית. אני מצווה כי הבית לא יימכר במשך 18 חודשים לאחר פטירתי וכן בני ומשפחתו יוכלו להמשיך ולהתגורר בבית ללא תשלום במשך 18 החודשים הראשונים לאחר פטירתי".
בסעיף 2(ג) לצוואה, קבעה המנוחה הוראה מורכבת יותר: היא ציוותה שאם תפטר לפני 30 בספטמבר 2005, האח יהיה זכאי לקבל את כספי ההשקעה במלואם. אולם המנוחה הוסיפה שבכל מקרה, האח זכאי לקבל סך של 200,000 שקל, ללא תלות במועד פטירתה. מכיוון שהמנוחה נפטרה רק בשנת 2020, הרבה אחרי המועד שנקבע, האח לא היה זכאי להחזר מלא של השקעותיו.
השופט זיתוני התייחס בפסק דינו להלכה הפסוקה בנושא פיצוי בגין ביטול רישיון מגורים והשבחות. הוא הבהיר שבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, רישיון הניתן לביטול אינו מקנה לבעליו זכות לקבל פיצויים בעקבות ביטול הרישיון, אלא פיצויים בגין השבחת הקרקע בלבד ואף זאת מכוח שיקולי צדק.
השופט הדגיש שהמנוחה הייתה אדם בר דעת שהבין את המשמעויות הכלכליות והמשפטיות של מעשיה. היא ידעה על היקף ההשקעות של בנה, והיא בעצמה כתבה בצוואתה שהשיפוצים העלו באופן ניכר את ערך הבית. עם זאת, היא בחרה שלא לתת לו פיצוי מלא, אלא רק 200,000 שקל בנוסף לשליש שלו בעיזבון.
השופט כתב: "לו היה רצון המנוחה להעניק לנתבע סכומים בהיקף של מעל מיליון שקל או רבע משווי הבית כפי שטוען לכך הנתבע, אזי המנוחה הייתה מציינת זאת". לדעתו, עצם העובדה שהנתבע מתבסס על השיפוצים שבוצעו בשנת 2000 וטענותיו לא נסתרו אלא קיבלו גיבוי במסגרת הצוואה, אינה מצדיקה לחייב את התובעות בתשלום מעבר למה שנקבע בצוואה.
השופט הוסיף שיכולים להיות הסברים אחרים להחלטת המנוחה, כמו רשות המגורים שניתנה לאח במהלך אותם שנים וגם במשך 18 החודשים הראשונים לאחר פטירתה. מבחינתה של המנוחה, ייתכן שרשות המגורים ללא תשלום לאורך שנים הייתה פיצוי חלקי על ההשקעות.
לגבי עתירת האחיות לפינויו המיידי של האח, קבע השופט כי הפינוי יידחה עד למכירת הנכס וחלוקת התמורה. לדבריו, החלטה זו נובעת הן מעקרונות הצדק והן מלשון הצוואה. השופט הבהיר שלא מצא בצוואה חיוב חוזי כלשהו המורה על חיוב האח בדמי שימוש לאחר 18 החודשים שלאחר פטירת המנוחה.
באשר לטענת האחיות לחייב את האח בדמי שימוש לעבר, השופט דחה את העתירה. הוא ציין שהאחיות לא טענו במפורש שהאח מנע מהן לעשות שימוש כלשהו בנכס, ולהיפך, טענות האח לגבי מגורי אחת האחיות בבית לא נסתרה. עם זאת, השופט הבהיר שאם האח לא יפנה את הבית בהתאם למועד שיקבע בהסכם המכר עם הקונה, הוא יחויב בדמי שימוש שינוכו מחלקו היחסי בעיזבון.
בנושא יחידת האירוח (הצימר) שהאח הפעיל בבית, קבע השופט שהאח נדרש להמציא אסמכתאות בכתב על התקבולים שקיבל ממועד פטירת המנוחה בנובמבר 2020 ואילך, בניכוי ההוצאות שהוציא להפקת ההכנסה. לפי הוראות הצוואה, כספים אלו אמורים להתחלק בחלוקה שווה בין שלושת האחים. השופט דחה את עתירת האחיות לחייב את האח במתן חשבונות החל משנת 2015, שכן חלק מהתקופה הזו היה לפני פטירת המנוחה.
בסיכום פסק דינו, הורה השופט על פירוק השיתוף בנכס בדרך של מכירתו לצד שלישי המרבה במחיר. לשם כך ימונה מומחה שמאי מטעם בית המשפט שייתן חוות דעת על שווי הנכס ושיעור דמי השימוש. השופט קבע שהאח יהיה זכאי לסך של 200,000 שקל בנוסף לחלקו מחלוקת תמורת הדירה, ושפסק דין משלים יינתן לאחר שימצא קונה לדירה.
לגבי עתירת האח לפירוק השיתוף בעין (חלוקה פיזית של הנכס), השופט דחה אותה וקבע שיש לפעול בהתאם להוראות הצוואה ולמכור את הנכס. חלקו של האח הוא בהתאם להוראות הצוואה, קרי שליש מהעיזבון.
בסופו של דבר, קבע השופט שעיקר טענות האחיות התקבלו ועיקר טענות האח נדחו. לפיכך, חייב השופט את האח לשלם לאחיותיו הוצאות משפט בסך כולל של 35,400 שקל. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם תוך 60 יום.
💬 0 תגובות
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!