נדחתה תביעה של נהג נגד שוטר: לא הוכח שצילם סרטון מביש במעצר שכרות

בית המשפט השלום בקריות דחה השבוע תביעה בסך 144,000 שקלים שהגיש נהג נגד שוטר ומשטרת ישראל, בטענה כי השוטר צילם ופרסם סרטון מביש שלו במהלך מעצר בשכרות לפני עשר שנים. השופטת שרונה צור גינור קבעה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח שהשוטר הוא שצילם או פרסם את הסרטון, ולפיכך התביעה נדחתה.

ארז יששכר הגיש את התביעה נגד השוטר פרג' חרבאוי ונגד מדינת ישראל, משרד הבטחון הלאומי ומשטרת ישראל. התביעה הוגשה על פי חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, כאשר התובע טען כי נפגע קשות מפרסום הסרטון ברשתות החברתיות.

על פי כתב התביעה, ביום 23 באוקטובר 2015 בשעת לילה מאוחרת נעצר התובע על ידי ניידת משטרה לבדיקה שגרתית והתבקש לבדיקת שכרות. בשלב מסוים, כך טען, החל הנתבע לצלם אותו ללא ידיעתו והסכמתו, כאשר בסרטון נראה התובע במצב מביש ונלעג ומתנהג כמנהג שיכורים.

התובע טען כי במועד שאינו ידוע לו, העלה הנתבע את הסרטון לרשתות החברתיות. בתצהירו פירט התובע את עוגמת הנפש שנגרמה לו, הניכור החברתי והבושה. הוא טען כי בני משפחה, חברים ואף אנשים אקראיים מעירים לו על הסרטון ולועגים לו, כי בנותיו מסרבות להיות עמו בקשר, וכי הוא מתקשה במציאת זוגיות.

טענות המשטרה

הנתבעים, השוטר ומשטרת ישראל, דחו את הטענות בתוקף. לטענתם, התביעה התיישנה או לכל הפחות הוגשה בשיהוי רב, מאחר והסרטון צולם ביום 23 באוקטובר 2015. הם טענו כי נגרם להם נזק ראייתי הפוגע ביכולתם להתגונן, ויש לזקוף זאת לחובת התובע.

המשטרה טענה כי הסרטון לא צולם על ידי השוטר, ואף לא כלול בחומר הראיות בהליך הפלילי שנוהל כנגד התובע בעבירה של נהיגה בשכרות, אף שהיה עשוי להקל על הנתבעים להוכיח את האשמה שיוחסה לו. כמו כן, נטען כי במועד הרלוונטי לא נעשה שימוש במצלמות גוף על ידי שוטרים, והשימוש במצלמות כאלה החל רק בשנת 2019.

לטענת הנתבעים, מהסרטון עולה כי השוטר עסק בכתיבת דוח משטרתי ובמתן הוראות שגרתיות לתובע. כמו כן, זווית הצילום אליה מפנה התובע את מבטו מלמדים כי הסרטון לא צולם על ידי השוטר. הנתבעים טענו כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שהשוטר צילם או פרסם את הסרטון.

הדיון בבית המשפט

השופטת צור גינור קבעה בפסק הדין כי התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו. "התובע לא הוכיח כי הנתבע צילם את הסרטון או העלה אותו לרשתות ומכאן לא הוכיח את עילות התביעה ביחס לנתבע או מעסיקתו הנתבעת," נכתב בהחלטה.

בית המשפט ציין כי מהסרטון עולה ספק האם השוטר יכול היה בו בזמן לצלם את התובע ולערוך את הדוח יחד עם השיחה עם התובע, כל זאת כאשר לא היתה לשוטר באותו זמן מצלמת גוף. השופטת הדגישה כי התובע התבסס על עדות יחידה של בעל דין ללא סיוע נוסף.

בדיון התברר כי התובע טען לראשונה בתצהירו שראה את השוטר מצלם אותו באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו. כשנשאל מדוע לא טען זאת בכתב התביעה, השיב כי באותה תקופה לא היו מצלמות גוף וכי רואים בסרטון שהשוטר הוא שצילם אותו. בית המשפט ציין כי הטענה בדבר היעדר מצלמות גוף במועד האירוע הועלתה על ידי הנתבעים בכתב הגנתם, ורק אחריו טען התובע כי השוטר צילם אותו בטלפון הנייד שלו.

העדויות

מתנדב המשטרה ציון אסלן, שנכח במקום, העיד כי הוא לא צילם את התובע ולא יודע להגיד אם השוטר אכן צילם או לא. לפי עדותו, סביר כי במקום היו אנשים נוספים מלבד השוטרים, כי במחסום בדיקת שכרות מתפרסות מספר ניידות ואף פעם לא ניידת לבד. "כשאנחנו יוצאים למשמרת לילה, תמיד אנחנו בזוגות. מחסום שכרות אנחנו מתפרסים. אנחנו לא לבד, יש כמה ניידות 3 עד 5 ובכל אחת מהן יש לפחות שניים," העיד.

השוטר עצמו העיד כי לא היתה לו יכולת לפתוח מצלמה עקב ריבוי משימות וכי במקום מסתובבים 30 עד 40 אנשים. הוא הסביר: "אני לא מוריד קשר עין מהנהג כל עוד שהוא איתי, מזהירים את הנהג, לא לאכול ולא לעשם ואז העיניים שלי על הנהג ולא מי שעומד מסביבי."

השוטר הוסיף כי במחסום שכרות מסתובבים הרבה אזרחים ועובדים וכי אינו זוכר מי היה שם. "במחסום שכרות יש הרבה אנשים שמסתובבים לנו בין הרגליים. אני לא זוכר מי בכלל עבד שם, את האנשים, את האזרחים, איך אתה רוצה שאזכור מי עמד לידי," אמר בעדותו.

ניתוח הסרטון

צפייה בסרטון הראתה זווית צילום קרובה. הסרטון נפתח תחילה בצילום הדוח וידו של השוטר, כפי שאישר התובע בחקירתו. בחלק מהזמן התובע מסתכל ישירות למצלמה, ובחלק מהזמן מבטו מתמקד מעבר לה, ונראה כי המצלמה זזה בהתאם לתנועות.

בסרטון רואים את התובע כשהוא מסרב לבצע בדיקת שכרות וטוען כי הוא אינו מצוי תחת השפעת אלכוהול, תוך שהוא צועק ושר. השוטר לא נראה בסרטון אך קולו נשמע כאשר הוא משוחח עם התובע ומסביר בדבר בדיקת שכרות.

השופטת ציינה כי אין בסרטון אמירות פוגעות או מעליבות כלפי התובע, והמבוכה אותה מתאר התובע היא בשל דבריו והתנהגותו במעמד העיכוב על ידי השוטר וסירובו לבדיקת שכרות. הסרטון פורסם תחת השם "זה לא אלכוהול זה בושם", מילותיו של התובע בזמן העיכוב על ידי השוטרים, באתר יוטיוב וכן בשני עמודי פייסבוק לפחות.

שאלת ההתיישנות

בית המשפט דן גם בטענת ההתיישנות. הסרטון צולם בזמן עיכוב התובע על ידי השוטרים ביום 23 באוקטובר 2015. הסרטון עלה, כנראה, לאוויר בשנת 2018 והתביעה הוגשה רק באוקטובר 2023, כמה שנים לאחר מכן.

השופטת קבעה כי התביעה לפי חוק הגנת הפרטיות התיישנה. התובע הצהיר כי הפרסום התגלה לו לאחר שהועלה לרשתות החברתיות בשנת 2019. על פי חוק הגנת הפרטיות, תקופת ההתיישנות היא שנתיים. לפיכך, תקופת ההתיישנות חלפה לכל המאוחר בשנת 2022, ואילו התביעה הוגשה באוקטובר 2023.

לגבי התביעה לפי חוק לשון הרע, קבעה השופטת כי לא התיישנה, שכן במועד הגשת התביעה טרם חלפו 7 שנים ממועד פרסום הסרטון.

לשון הרע

השופטת קבעה כי פרסום סרטון של נהג ברכב המגלה התנהגות פוחזת כתוצאה מצריכת אלכוהול כאשר הוא נעצר לבדיקה על ידי רשויות החוק, יש בו משום לשון הרע, במובן זה שהוא עשוי להשפילו ולבזותו בעיני הצופה. "במקרה זה לא יכולה להיות מחלוקת כי מתקיים יסוד הפרסום לפי סעיף 2 לחוק. אלא מאי, לא הוכח כי הנתבע צילם את הסרטון או פרסם אותו כטענת התובע," נכתב בפסק הדין.

ההחלטה

בסיכום, קבעה השופטת צור גינור כי מאחר ולא הוכח שהשוטר אחראי לצילום ולפרסום, אין מקום להטיל על המשטרת אחריות שילוחית. זהות הצלם והמפרסם לא הוכחה. השופטה ציינה כי אמנם לא סביר שבמחסום משטרתי לבדיקת שכרות יאפשר שוטר לאזרח שאינו שוטר או מתנדב להימצא במרחק קרוב אליו המאפשר את זווית ומרחק הצילום, אך מאידך לא הוכח שהשוטר שעוצר ומתשאל את התובע, ממלא דוח ומקפיד שישאר במקום הוא זה שגם צילם בטלפון נייד.

בית המשפט ציין גם כי התובע לא הביא חוות דעת מומחה לעניין הסרטון הבוחנת את מאפייניו. כמו כן, התובע גילה את פרסום הסרטון בשנת 2018 עד 2019 בסמוך לפרסומו, כאשר התביעה הוגשה בחלוף כארבע שנים.

"התובע לא טען כי פנה לעמודי הפייסבוק או לבעל ערוץ היוטיוב בהם פורסם הסרטון וביקש לברר איך קיבלו את הסרטון ולא פעל להסירם מול גורמים אלו למרות הטענה כי נגרמו לו נזקים רבים וכבדים וגם נזקיו לא הוכחו," ציינה השופטת.

התביעה נדחתה, וכל צד ישא בהוצאותיו. התובע יוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ובנסיבות המקרה לא חויב בהוצאות. פסק הדין ניתן ביום 5 באוקטובר 2025.