חברת סטודיו פשה טרנדים בע"מ, שפעלה בעבר ברשת חנויות אופנה לנשים תחת המותג Studio Pasha, נקלעה לחובות של 36 מיליון שקל שהובילו להליכי חדלות פירעון. החברה, שהפעילה בעבר 34 חנויות ברחבי הארץ – רובן בהפעלה ישירה וחלקן דרך זכיינים – פתחה חנות ב"שער הצפון" בקרית אתא, מתחם מסחרי הצמוד לאיקאה.
כעת, בעקבות בקשות שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו, נקבע כי קופת הנאמנות של החברה תישא בתשלומי שכירות עבור החנות הזו, למרות שהפעילות הופסקה והליכי הפירוק בעיצומם. ההחלטה, שניתנה היום (7 בספטמבר 2025) על ידי השופט הבכיר חגי ברנר, מאזנת בין זכויות המשכיר – חברת קניון שער הצפון ניהול בע"מ – לבין הצורך בשיקום כלכלי של החברה, ומאפשרת לנאמן להמשיך בהליכי סיום ההתקשרות.
הסיפור מתחיל עוד ב-2017, כאשר סטודיו פשה טרנדים, חברה שמתמחה בייצור ושיווק אביזרי אופנה לנשים, חתמה על הסכם שכירות לחנות בקניון שער הצפון. ההסכם, שכלל תוספות ספציפיות, קבע תקופת שכירות עד מרץ 2026, והיה חלק ממערך רחב של חנויות שהחברה הפעילה בארץ. אלון אליק פשה, זכיין הקשור לחברה ובנו של אחד מבעלי המניות, חתם על כתב התחייבות אישי שחייב אותו לצד החברה בכל ההתחייבויות כלפי המשכיר. בפועל, הזכיין נשא בתשלומים השוטפים דרך הרשאות חיוב חשבון, מה שהפך אותו לגורם המרכזי בתשלומים היומיומיים.
אולם, בינואר 2025, החברה נקלעה לחובות והגישה בקשה לצו פתיחה בהליכי שיקום. ב-16 בינואר 2025 הוגשה הבקשה, וב-17 בינואר ניתנו צווי הקפאת הליכים ואיסור פירעון חובות עבר, לצד מינוי נאמן זמני. עו"ד ארז חבר מונה לתפקיד זה, וב-27 בינואר אושרה הפעלת החברה לתקופה של שלושה חודשים לשם ניסיון שיקום. תוכנית ההפעלה כללה המשך פעילות חלק מהחנויות, כולל זו בשער הצפון, עד למכירת הנכסים והפעילות לצד שלישי. הזכיין, ששילם עד אז את דמי השכירות, ביטל את ההרשאות לחיוב חשבונו זמן קצר לאחר הקפאת ההליכים, מה שהוביל להפסקת התשלומים למרות שהחנות המשיכה לפעול כרגיל.
בעקבות זאת, ב-23 בפברואר 2025 פנתה חברת קניון שער הצפון ניהול בע"מ לנאמן בדרישה להסדרת החובות בגין תקופת ההפעלה. הנאמן טען בתגובה כי האחריות היא על הזכיין, אך המשכירה לא קיבלה זאת והפנתה דרישה ישירה לזכיין ב-2 במרץ, ללא מענה. במקביל, ההליכים התקדמו: הנאמן חתם על הסכם מכירה עם חברת פה שם השם אוחיון בע"מ, הרוכשת, שאושר בבית המשפט ב-22 באפריל 2025 והושלם ב-1 במאי. הרוכשת העבירה רשימה של חנויות שהיא מעוניינת להמשיך, אך החנות בשער הצפון לא נכללה בה. ב-5 ביוני 2025 ניתן צו להפסקת הליכי השיקום ופירוק החברה, ובמקביל אושרה מכירה דומה לחברה קשורה, סטודיו פשה קליקיט בע"מ.
ב-8 במאי 2025 פנה הנאמן למשכירה בבקשה לסיום מיידי של הסכם השכירות, אך זו נדחתה ב-12 במאי, לצד דרישה להפעלת החנות מחדש ולתשלום חוב של 98,381 ש"ח בגין פברואר עד מאי 2025. מכאן נולדו שתי בקשות מרכזיות: בקשה 73, שהוגשה על ידי המשכירה ב-25 במאי 2025, דרשה מבית המשפט להורות לנאמן למלא אחר הסכם השכירות, כולל תשלומים מקופת הנאמנות והפעלת החנות; ובקשה 77, שהוגשה על ידי הנאמן ב-6 ביוני 2025, ביקשה הארכת מועדים להגשת בקשה לביטול הסכם השכירות, לאחר שבקשה דומה נגד משיבות אחרות הסתיימה בהחלטה קודמת.
בבקשה 73 טענה המשכירה כי התשלומים הם הוצאות חדלות פירעון, והזכיין אינו פוטר את החברה מחובותיה. היא ציינה כי הסכם השכירות לא בוטל, ולכן החברה חייבת להמשיך בפעילות, וכי גילתה פינוי חד-צדדי של החנות ללא תיאום. הנאמן טען מנגד כי בפועל הזכיין שילם את כל התשלומים, ללא הסכם זכיינות בכתב, וכי לא ניתן להפעיל את החנות לאחר המכירה לרוכשת. הוא טען כי הזכיין הוא זה שפינה את החנות, והמשכירה מתעלמת מהסכם ההתנהגות בפועל. בתגובה, המשכירה הדגישה כי החברה והזכיין חייבים יחד ולחוד, והחברה נהנתה מהפעלה זו, כולל קבלת תקבולים מהזכיין. היא טענה כי אי-הפעלה מהווה הפרה יסודית, אך לא פוטרת מחובות.
בבקשה 77 הסתמך הנאמן על סעיפים 67 ו-70 לחוק חדלות פירעון, המאפשרים ביטול חוזה קיים גם ללא עילה, בתוך 90 ימים מצו הפתיחה, או בהארכה אם יש שינוי נסיבות. הוא טען כי הודעת הרוכשת ב-30 באפריל 2025, שאינה כוללת את החנות, מהווה עובדה חדשה, וכי המגעים עם הזכיינים גרמו לעיכוב. המשכירה התנגדה, בטענה כי הזכיין לא צורף, המועד חלף ב-5 במאי 2025, והעובדות היו ידועות מראש. היא הזהירה מפני פגיעה באינטרס ההסתמכות שלה, לאור התנהלות הנאמן שכללה אי-פעולה בתקופת 90 הימים. הנאמן השיב כי העיכוב נבע ממגעים להמשך פעילות, והפנה להחלטה קודמת מ-7 באוגוסט 2025 בבקשה 75, שקיבלה ארכה דומה.
השופט ברנר קיבל את בקשה 73 באופן חלקי, וחייב את קופת הנאמן בתשלום דמי השכירות וההוצאות הנלוות מה-27 בינואר 2025 (מועד צו הפתיחה) ועד להגשת בקשה 77, כהוצאות חדלות פירעון. הוא הסביר כי הסכם השכירות מחייב את החברה והנאמן כל עוד לא בוטל, וכתב ההתחייבות של הזכיין אינו פוטר את החברה מחובותיה, שכן ההתחייבויות הן עצמאיות. הזכיין ביטל את ההרשאות, ולכן החברה חייבת לשאת בתשלומים. עם זאת, השופט דחה את הדרישה להמשך הפעלה, שתוכרע בבקשה עתידית לביטול.
במקביל, קיבל השופט את בקשה 77 והאריך את המועד לביטול הסכם השכירות, בהסתמך על סעיף 70(ג) לחוק. הוא קבע כי הודעת הרוכשת מהווה שינוי נסיבות ועובדה חדשה, שכן הנאמן ציפה לאימוץ החנות כחלק מהפעילות הרגילה. הסכם המכר (סעיף 13) אפשר לרוכשת לבחור אילו הסכמי שכירות לאמץ, והיא בחרה שלא, אך זה אינו מבטל את החוזה מול החברה. השופט התייחס לדברי ההסבר לחוק, שמדגישים את הצורך באיזון בין זמן לבחינה לבין אינטרס הצד השני, אך קבע כי אין כאן אינטרס הסתמכות חזק, שכן הנאמן הודיע למשכירה ב-8 במאי על כוונתו לבטל, והעיכוב נבע ממגעים בתום לב. הוא הפנה להחלטה קודמת דומה, וקבע כי אי-הארכה תפגע בשיקום.
השופט הורה לנאמן להגיש בקשה לביטול תוך 7 ימים לאחר הפגרה, וקרא לצדדים להגיע להסכמות כדי למנוע הליכים מיותרים. אין צו להוצאות, וההחלטה תישלח לצדדים. זו אינה הפעם הראשונה שבהליכי סטודיו פשה עולה סוגיית שכירות: החברה כבר סיימה הליכים דומים נגד משכירים אחרים, אך המקרה בשער הצפון מדגיש את האתגרים של קניונים באזור הקריות להתמודד עם כשלים עסקיים. הזכיין לא הגיש תגובה למרות הוראה, וצדדים יכולים לפעול נגדו בנפרד. ההחלטה משקפת את המתח בין שיקום כלכלי לבין זכויות משכירים, ומשפיעה על עתיד החנות בקניון שער הצפון, שנותר ריק כרגע.
