עבור מנור גולן, ילדה בת 4 ממושב יונתן שברמת הגולן, אחת האהבות הגדולות והטהורות ביותר היא אהבתה לבעלי חיים. המפגשים עם חיות משק, כלבים וחתולים הם חלק בלתי נפרד משגרת יומה המשמחת. לכן, האירוע שהתרחש לפני כשבוע וחצי היה דרמטי וכואב במיוחד, לא רק פיזית אלא גם נפשית, כאשר מנור הובאה למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה לאחר שננשכה בפניה וברגלה על ידי כלב. האירוניה הייתה קשה מנשוא: הילדה שכל עולמה הוא בעלי חיים, נפגעה מאחד מהם. לאחר שהתקבלה בבית החולים "רות" לילדים, היא טופלה על ידי צוותים ממחלקות כירורגיית ילדים ופלסטיקה, שטיפלו בפצעיה ומנעו זיהומים, אך מהר מאוד התברר כי הפצע העמוק ביותר לא נראה לעין.

"כלבים הם כל חייה", מספרת בכאב ובגאווה אמה של מנור, מיכל. "יש לנו כלב בבית, יש כלבים בסביבה, והיא מאוד אוהבת לשחק איתם. כך גם היה כשהלכה לבית השכנים וניגשה ללטף את הכלב שלהם, שאותו היא מכירה היטב". העובדה שהילדה הקטנה ננשכה על ידי כלב מוכר יצרה טראומה מורכבת. באופן מפתיע ומרגש, דאגתה של מנור לא הופנתה רק כלפי עצמה. "היא הייתה מאוד מוטרדת, אבל לא רק לגבי עצמה", משתפת האם, "אלא גם לגבי הכלב והבעלים שלו, ומה עובר עליהם". האמפתיה יוצאת הדופן של הילדה הבהירה לצוות הרפואי כי לצד הטיפול הפיזי, חובה להעניק לה גם מעטפת רגשית ותמיכה נפשית כדי לעבד את החוויה הקשה.

כאשר מנור כבר הייתה מועמדת לשחרור, נכנס לפעולה הצוות הפסיכו-סוציאלי של בית החולים. הפסיכולוג גיא והעובדת הסוציאלית ליאן, הבינו כי הדרך לליבה של מנור עוברת דרך עולם החי שהיא כל כך אוהבת. "בתחילה הם דיברו עם מנור על התחושות באמצעות בובת כלב", משחזרת האם מיכל. משם, עלתה היוזמה להפגיש אותה עם בעל חיים אמיתי, אך כזה שאומן במיוחד למצבים עדינים מסוג זה. "הם המליצו על מפגש עם הכלבה הטיפולית של בית החולים, וכשמנור הביעה עניין, ביקשנו לקדם את היוזמה". המפגש עם "טינקה", הכלבה הטיפולית, היה נקודת המפנה בתהליך ההחלמה. "המפגש היה מדהים. בהתחלה מנור קצת נרתעה, אבל מהר מאוד התמסרה למשחק", מספרת האם. את המפגש הנחתה ברגישות אין קץ עידית לייבה, המאלפת והמפעילה של טינקה, שהיא גם אחות בחדר ניתוח ברמב"ם. "עידית הסבירה והדגימה הכל על עצמה, הכל ברגישות ובזהירות. מנור הייתה מאוד אקטיבית. היו דברים שעשתה בשמחה, ודברים שלא הסכימה לעשות ושמה גבולות, אבל בסך הכל זה היה שלב מדהים והכרחי בדרך למציאות חדשה ובריאה".

עבור עידית לייבה, המפגש המוצלח הוא הוכחה נוספת לכוחה של הכלבנות הטיפולית. "היכולת של הכלבים הטיפוליים לחולל שינוי במצבם הרפואי או הנפשי של המטופלים ידועה ומוכרת היטב", היא מסבירה. "הם יודעים למלא תפקיד בהפגת מצבי מתח, חרדה ודחק, ותומכים במצבים של הלם קרב וקשיים פיזיים ומנטליים". במקרה הספציפי של מנור, המטרה הייתה כפולה. "יש כאן התמודדות עם פחד פוטנציאלי מאוד מסוים. היה חשוב להרגיע אותה, להראות לה שמה שאירע היה אירוע חד פעמי, שלא משליך על אותו כלב, על כלבים בכלל או עליה", אומרת עידית ומוסיפה, "היה מדהים לראות איך היא מתמודדת בגבורה עם המצב, ואנחנו שמחים שיכולנו לסייע בדרך שלנו". סיפורה של מנור הוא תזכורת מרגשת לכך שרפואה מודרנית היא הרבה יותר מטיפול בפצעים, היא טיפול באדם כולו – בגוף, בנפש, ובלב.