מערכת החינוך בחיפה, המשרתת כ-58,444 תלמידים, פועלת תחת עקרון שוויון ההזדמנויות במציאות של פסיפס אוכלוסייה מורכב. יעל רהב ליכט, מנהלת המחלקה לחינוך יסודי בעיר, מתארת גישה ניהולית המבוססת על תמיכה בצוותי ההוראה וחיזוק הזהות המקצועית שלהם.
היקף המערכת והמורכבות שלה
מערכת החינוך העירונית בחיפה כוללת כ-10,800 ילדים בגני ילדים, כ-27,000 תלמידים בחינוך היסודי וכ-20,600 בחינוך העל-יסודי. המסגרות כוללות 470 גני ילדים ו-128 בתי ספר, מתוכם 80 יסודיים ו-48 על-יסודיים. בנוסף מפעילה העירייה למעלה מ-200 צהרונים ומעונות יום, לצד מרכזי נוער, תנועות נוער, ספריות ומרכזים קהילתיים.
המורכבות הדמוגרפית של העיר, המונה קרוב ל-300 אלף תושבים, מחייבת את מערכת החינוך לפתח מענים מותאמים לאוכלוסיות שונות. לדברי רהב ליכט, השאיפה היא לאפשר לכל תלמיד בעיר, ללא תלות בשכונת מגוריו, למצות את הפוטנציאל האישי שלו.
גישה ניהולית ושיתופי פעולה
"המטרה שלנו היא ליצור קהילת מחנכים לומדת ותומכת שמפחיתה את תחושת השחיקה", מסבירה רהב ליכט. לשם כך מקיימת הרשות שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים בעיר, ביניהם אוניברסיטת חיפה והטכניון.
דוגמה ליכולת הרשות לפתח פתרונות מקומיים היא הכנס שהתקיים החודש בנושא "לוקחים אחריות – יוצאים ממעגל האלימות". הכנס התבסס על מודל של שולחנות עגולים רב-תחומיים, שבהם השתתפו אנשי חינוך, קהילה, רווחה ומשטרה במטרה לגבש כלים מעשיים לצמצום האלימות.
"אנו לא מחכים לפתרונות מלמעלה, אלא מייצרים אותם בעצמנו דרך שילוב כוחות עירוני", אומרת רהב ליכט. לדבריה, על המדינה לאפשר לרשויות מרחב תקציבי ופדגוגי רחב יותר, מתוך הבנה שהשלטון המקומי הוא הגורם שיכול לדייק את המענים לצורכי הקהילה.
הקריאה לביזור סמכויות
עמדתה של רהב ליכט משתלבת בקריאה רחבה יותר של איגוד מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות להעברת סמכויות מירושלים לשטח. שלי קרן, יו"ר האיגוד ומנהלת אגף החינוך במועצה האזורית גזר, טוענת כי "מנהל אגף החינוך הוא מכפיל כוח שאינו מנוצל במלואו".
לדבריה, מנהלי אגפי החינוך מיישמים את תוכניות משרד החינוך, מתפעלים את המערכת כולה ואחראים על העסקת כ-60%-70% מכוח האדם ברשות. "אנחנו נמצאים במגע יומיומי עם מנהלים, מורים, גננות ותנועות נוער", היא אומרת.
רמי הופנברג, סגן יו"ר האיגוד וסמנכ"ל החינוך והקהילה בפתח תקווה, מציין כי משפחות בוחרות היכן להתגורר לפי איכות מערכת החינוך המקומית. "הציפייה של האזרחים למצוינות מחייבת את מי שמשקיע את המשאבים להיות גם זה שקובע את סדרי העדיפויות", הוא אומר.
לדברי הופנברג, היתרון של הרשות המקומית טמון ביכולת התגובה המהירה. "למשרד החינוך קשה לגלות גמישות וניידות, וזה בדיוק תפקיד הרשות", הוא מסביר. לטענתו, משרד החינוך צריך להפוך לגוף שקובע יעדים, מודד ומבקר, ולצמצם את המעורבות היומיומית לטובת הגדלת האוטונומיה של הרשויות.
שיח עם משרד החינוך
קרן מציינת כי מנכ"ל משרד החינוך, מאיר שמעוני, משתף פעולה עם האיגוד. "הוא כבר הוכיח זאת במיזם המשותף 'חותם' – תוכנית הכשרה מחייבת לדרגי הביניים ברשויות", היא אומרת. לדבריה, שמעוני עצמו הגיע מתפקיד של מנהל אגף חינוך, והמשרד מבין כיום שמנהל אגף חינוך טוב הוא נכס לעיר.
הופנברג מוסיף כי כבר מתקיים שיח בנושא עם המשרד והאיגוד מעורב בתהליכי שינוי. עם זאת, לדבריו, נדרש שינוי מדיניות כדי להאציל עוד סמכויות לשטח ולספק למנהלי האגפים את המשאבים הדרושים.
